בסדר
מחר בעזרת השם יתברך ערם יום הכיפורים שהוגדר על ידי חכמי ישראל בביטוי מאוד מאוד מעניין יום אדיר בימי שנה אדיר בדרך כלל הוא ביטוי שנותנים לחוסן לחוסן אילן אדיר אדם אדיר אבל א חז"ל מייחסים את ה אדירות של היום הזה בגלל החוסן הרוחני שלו כפי שתכף אנחנו נתוודע אליה חז"ל הקודם
אני הוא עושה לי חוכמות כן
אולי בליב
א ננסה אם לא אני אדבר גם עד זה נראה ננסה ובכן יום הכיפורים הוגדר אבל על ידי אנשי כנסת הגדולה יום שהוא קץ סליחה ומחילה לכפר בו על כל עוונותינו והשאלה היא מה הי המשמעות של העניין מה זה מחיקת חובות מה זה סליחה על עוונות מהשמ של הדברים האלה. האם באמת יום הכיפורים מעמיד אותנו רק במישור בינינו ובין אבינו שבשמיים? כאילו היינו בני אדם שפוטים על ידי איזשהו שופט בעל סמכויות גדולות מאוד מאוד ואנחנו פוחדים ממלו והוא עושה לנו טובה שביום הזה הוא עושה לנו מחיקת עוונות מחיקת חובות זוהי באמת המשמעות. אנחנו במהלך ערב יום הכיפורים, כבר מאחרי הצהריים, ליל יום הכיפורים, יום הפיכורים, יום הכיפורים בבוקר ויום הכיפורים בצהריים ולפנות ערב, נתוודה על עוונותינו. דבר שהוא מבחינת הרעיון הוא טוב. אבל הריבוי שלו הוא מוזר להתודות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הוא רעיון טוב שהרי אני היום מגיע אליכם ואני שומע בתוכנית של הבוקר בגלי צהל. מעין אשמנו פגדנו אבינו דיברנו דופי ואפילו שהיה תקשורת קללו שם מה כל אחד צריך כאילו ומשור מדיני פוליטי אבל גם התקשורת וזה דבר טוב זה דבר טוב אם כי תוך כדי שהם מציירים כמה דברים שהם חושבים שביטור אנשי תקשורת הם צריכים להתוודות על השגיעות שלהם אבל יש תקשורת מיומן משופשב לפעמים ליצנות אחת או צורת התבטעות מורידה מן העוצמה אז הוא אומר רשנו בגדנו דיברנו דופי ככה כאילו האלה כלילים לא הדורים לא כלילים אם באמת צריך לבקש סליחה ממישהו זה צריך להיות אמתי או כדי שאנחנו נבין את משמעות היום אני לא הולך רחוק אני מתחיל קודם כל מה הדוגמאות הכי פרוזאיות הכי פשוטות בין הורים ובין ביניהם בין בנים ובין הורים בין תלמידים ובין מוריהם נתאר לעצמנו שבן אוב תתחצפו להורים וההורים אומרים תבקש סליחה לא רוצה תבקש סליחה לא רוצה כל הדיאלוג הזה הוא לא חינוכי הוא לא נכון להתבצע בדרך הזאת וכיוון שההורים זה הורים ויש לאל אדם להעניש את ה בן הסורר הבת הסוררת אפילו במניעת שופרים אז בסוף נופל הסימון אצל הבן הבבת אומר טוב סליחה טוב סליחה איזה משמעות יש לשיחה הזאת יותר טוב שלא יבקש סליחה מאשר יבקש סליחה בדרך כזאת וכך אותו דבר בין מורים ובין תלמידים תכתוב 1000 פעם יותר לא עשה דבר כזה איזה משמעות יש לעילן הזה תכתוב 1000 פעם שיותר לא עשה את הדבר הזה אז מה הוא עושה מביא לחבריו כל אחד כותב זה 50 זה 50 זה 50 וה מוציאים את הל כי הרי גם למורה ולמורה אין את הזמן לבדוק כן מה בעיניים אם הכתב משתנה או לא משתנה זה לא חינוכי בואו נצא מתוך הנחה שהתורה באמת חכמה בואו נצא מתוך הנחה שחכמי ישראל באמת חכמים נצא מתוך הנחה כזאת ניתן להם קרדית ונסה לראות מה באמת עומד ביסוד העניין הזה של בקשת סליחה בין אדם לחברו ובין אדם למקום ולמה הרבה סליחות למה הרבה סליחות זה הוא דבר אחד דבר שני ביום הזה אנחנו מצווים שלא לאכול ולא לשתות הבריאים שבנו, החולים שבנו, שהשם ישלח להם רפואה שלמה, אסור להם לצום. והוא ויש בני אדם שמאוד מאוד מתקשים לשבור מסורת של עשרות שנים שלא אכלו ולא שתו ביום הכיפורים ופתאום הם צריכים לאכול. אז יש חכמי ההלכה מאוד פקעים, מאוד מתוחמים, הכתיבו להם פסקה כדי לשבור את המחסון הפסיכולוגי הזה. יהיה רצון מלפניך השם אלוהים ולבותינו שתקבל את העובדה הזו שאני אוכל ושותה ביום הכיפורים לפי הציווי שלך ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ותעלה לי מצווה זו שאני שומר על חיי על ידי אכילה ושתייה ביום הכיפורים ובזכותה תשלח לי בריאות ובשנה הבאה בעזרת השם אוכל לצום כהלכה מבלי לפגוע בבריאותי. איזה דברים של חוכמה, דברים של טעם ששוברים החסומים פסיכולוגיים שמצד אחד מקדשים את החיים ומצד שני לא רוצים לשבור איזשהיא פסיכולוגיה אמונית וזה וזה עולה בידו. אז כאמור יש מה שנקרא לא אוכלים ולא שותים ביום הכיפורים. ואני רוצה לתייחס לזה בהמשך דבריי. עכשיו אני חוזר חזרה על הסליחות. אז פעם אחת בן סורר שעז פניו והתחצף לאביו. אביו אמר לו, "בני, היום אל תעשה כך וכך בגלל כך וכך. לא אבא, לא ישמע לך. מה מה פתאום אני רוצה את הדבר הזה?" אומר לו, אבל היום יש לי סיבות ואני מבקש ממך שלא לא רוצה לשמוע. אני אצא את זה, אתה לא תגיד לי מה לעשות. וכל הוויכוח הזה מתנהל. בפני האחים והאחיות, בפני האמא ואבא ואמא מאוד מאוד מופטעים לשמוע על החוצפה והזאת הזו של הבן שאף פעם לא נלקו בה. אבל פתאום הבן הסורך הזה נפל לו הסימעון בלשון הסלנג אומר אבא סליחה אני מבקש סליחה ראה האב שהבן מבקש סליחה באמת לא סתם מפטיר סליחה, השפיל פניו ואמר אבא אני מבקש סליחה נחמדרו רחמיו של האב על הבן ואמר אני סולח לך בני יקירי טוב ונפרדו ובאמת הבן לא עבר על רצון האב אבל לעת ערב חזר הבן ואמר לאבא ולאמא אבא אני חוזר ומבקש סליחה על מה שעשיתי. אני לא הקלתי מספיק צורך את גודל העמירה שלי. התפעלו ההורים. זה קורה שאדם אחר כך מפנים, חושב, הוא מכה סליחה עוד פעם ואמרו לו, אנחנו שולחים לך. אבל למרבה הפתעה, למחרת חוזר הבן בבוקר ועוד פעם מבקש סליחה. או כאן כבר מדלקת נורא אדומה אצל ההורים אולי משהו השתבש בדעתו של הבן אז בינתיים לא בסדר בסדר אבל בצהריים אחד הרב עוד פעם ביקש סליחה כשהוא שפוף זה יותר מדי שמה הוא חס וחלילה הוא שקע בדיכאון בבלבול מה קרה לעת ערב עוד פעם הוא מבקש סליחה הפעם האבא והאמא הושיבו אותו ואמרו לו בינינו היקר קרה הרי שחנו לך מה כואב לך מה מציק לך למה אתה חוזר ומבקש סליחה והם נוהגים כאן אנשים לבונים כברים לבונים ואז אומר הבן הורי היקרים תראו העבירה שעברתי היא לא מהווה רק בג א בכבודכם זה פן אחד של העבירה אבל יש עוד פן נוסף לעבירה אני התחצבתי בפני החי שבשתי להם דוגמה שלילית מחר מחרתיים אוקיי אני השארתי קביתכם ואני אהיה בסדר אבל מחר מחרתיים האחים שלי ממהם יעז ויתחצב אבל כשהוא רואה שאני עוד פעם מבקש סליחה ועוד פעם מבקש סליחה, זה שדר אליהם יזהרו. אני מודע לכך שזוהי עבירה שפוגעת בי. לא רק בהורי. יש בחוצפה עזות פנים, פזיזות. תראו כמה מאפינים. פזיזות, עזות פנים, יהירות. יש כל כך הרבה מאפינים שורש לדברים האלה וגם אולי הבן כבר התחיל להיות במחוזות אחרים, מתחבר לחברים לא טובים ולפתע פתאום לא נוח לו להיות במחיצת ההורים או לקבל את החינוך שלהם שנראה לו ברגע זה כתכתיב. אומר רבנו לכן חזרתי פעם שנייה וביקשתי סליחה בגלל החי שירו שאצלי זה באמת למחרת ביקשתי סליחה בגלל עצמי אני אנסה לחפש איפה לא בסדר באישיות שלי האם יש בי יהירות האם יש לי עזות האם יש לי פזיזות ולכן חזרתי עוד פעם בכסליחה בצהריים ועוד פעם בערב למחורת זוהי תורת הסליחה והמחילה בתורת ישראל כשאנחנו כבר בערב יום הכיפורים אחרי הצהריים מתוודים ובערב מתוודים ולמחורת מהלך יום הכיפורים שחרית מוסף מנחה ונעילה מתוין האלוהים בשבילנו כפי שאני תמיד חוזר ואומר אחד מעיקרי האמונה הוא אין לו גוף ואין לו דמות הגוף זה עיקר אמוני יהודי מוצ מוצע והאלוהים ביחדות זה חוכמה, זה חסד, זה רחמים והוא מודל חיקוי בשבילנו ואוי ואבוי אם אנחנו מתערים אותו או נותנים להבין שהוא מין רודם עריץ, שנה מכל רגע לראות איך אנחנו שפופים, שפעים, מבקשים ממנו סליחה. ועוד פעם סליחה זה לא אלוהי ישראל אלוהי ישראל אם אינו פשוטה לקבל שווים אלוהי ישראל הוא לא מלכנו אבינו מלכנו הוא אבינו מלכנו הוא מלך שהוא אבא שמעוניין לתת את הכיוון הנכון את ההנחיה המתאימה לבנים איך להתנהג ואיך לשרש את שורשי הרע שדבקו בנו הרמב"ם אומר שבני אדם חושבים מה זה לשוב בתשובה? זה רק אם בני אדם עשו עבירה בפועל. אומר הרמב"ם, לא. גם כשאדם לא עשה עבירה בפועל, אלא הוא יודע שמבחינה פוטנציאלית באישיות שלו, יש לו כמה מידות לא טובות שהוא מאוד מאוד פחד מהם. למשל, יש מנ אדם נרבי כעסם והוא כל רגע פוחד אח רק שלא יכעס על אשתי רק שלא יכעס על שכיניים רק שלא יכעס על חברים רק שלא יכעס בעבודה רק שלא יכעס במכללה אלה הם רבותיי משבות נכונות אומר הרמבם צריך לשוב בתשובה ממידת הכעס אפילו עוד כעס על אשתו על בניו על חבריו על עובדיו אפילו עוד לא כעס כי על לשוב בתשובה זה נקרא ליישר קו להיוולד מחדש ולכן עומד האדם בכל מות השנה אבל בעיקר ביום הכיפורים ועושה חשבון נפש נוקב לא רק מה עשיתי עבירה או מה חדלתי מלעשות מצווה או מעשים טובים אין האם האישיות שלי, האם מידות הנפש שלי, כוחות הנפש שלי בסדר או לא בסדר? אנחנו היום, ברוך השם בגלל המדע הרפואי המתקדם עושים בדיקות גופניות אחת לשנה ורואים מה המצב של הסוכר, מה המצב של הכולסטרול, מה הצב של זה, מה המצב של זה. הוא מנסים לכוון דיאטה, אכילה, את העמלות, כל מיני דברים. כדי לשמור על הבריאות וזה נכון לעשות כך טוב לנהוג כך אבל מה אם מבנה הנשמה מה עם מבנה האישיות הרי אינם הולכים לרופאי נפש לעשות בדיקה אחת שנתית אז הנה יום כיפור נותן לנו את ההזדמנות לנסות לבדוק את עצמנו אולי אנחנו בזיזים אולי אנחנו קנאים אולי אנחנו מחמדנים אה תראה לשכנים יש כבר ככה למה לנו לא מותר לרצות אבל למה לעשות כבר לשכנים יש למה העין צריכה להיות מעין עין רעה מאין עין צרה מותר להתקדם בחיים למה לא מעמל כפיים אבל החמדנות הזו ראיתם כבר יש להם כך וכבר יש להם כך ברמלים זה מעמל כפיהם שהנו אבל החמדנות הזו העין הרעה הזו העין הצרה הזו מתי מתקן את הדברים האלה ביום ביום או כיפורים איך אנחנו עומדים לפני אבינו שבשמיים לא לפני שלית לפני אבא הוא מתוודאים ואומר לנו האבא כביכול חבר'ה אתם יותר מדי מתוודעים למה כל כך הרבה ממר לו אבינו שבשמיים עזור לנו להיוולד מחדש עזור לנו לתקן את האישיות שלנו סיפרתי לכם פעם ש פעם בבית הכנסת לפני תפילת נעילה ביום הכיפורים עשאתי דברים קצרים מלהיבים כדי לסיים את יום הכיפורים בהתעלות רוחנית ואמרתי להם איך אנחנו נמצאים כעת ברמה רוחנית גבוהה מאוד ושנשמור על הרמה הרוחנית הזו נשמור עליה מכל משמר ברוך השם סיימנו את התפילות תקענו בשופר וברכנו את הלבנה והלכנו לסעוד בצת יומי כיפורים והנה רבותיי לא חלפה שעה ארוכה או כבר אני שומע מקישות בדלת צלצול מישהו שעצה עלו הדרך ואין לו סבלנות אני קם פותח את דלת בתי אני רואה בין מבין קהילתי בוגר מבוגר זעוף כעוס ואני אומר לו מה קרה אני רוצה להזמין לדים תורת השכן שלי אמרתי לו מה קרה יום הכיפורים הרי הכל פתחנו דף חדש אומר גמרתי לאכול והלכתי מחי אל חייל כדי להתחיל לעשות סוכר והוא רב איתי ואני רבתי איתו והגענו אפילו עד לתגרת ידיים רוצה יום כיפור אחרי כל הביטויים אמרתי לו בוא בוא יא חביבי כנס כנס שב אמרתי לו איך אפשר להגיע לדרכה כזו אחר יום הכיפורים כנראה שבזמן שהתבית היה לנגד עיניך איזה בין אלוהים מאיים ורצית ליס אותו שלא יעשה לך בעיות משך השנה וביקשת ממנו סליחה בערב יום כיפור וליל כיפור וביום הכיפור בבוקר בצהריים בערב ואתה אומר לו ד נכון מספיק אבל מה עם הנשמה שלך מה עם האישיות שלך האם תיקנת את הפזילות האם תיקנת את הכעס כי האלוהים אין לנו מעוניין שמרצא אותו האלוהים כאבא מעוניין של תקן את הנשמה. זה יום הכיפורים. ואז אמרתי לו, "ראה נכון שצמנו ביום הכיפורים?" אומר, "קה לבד, אתה מכיר היטב היטב. יש לנו בקהילה, ברוך השם מכל הסוגים. יש בני אדם פשוטים, יש בני אדם עמי ליום, יש גם אנשים קשי יום ויש בני אדם טרייסטים ויש בני אדם ברוך השם עמידים והנה יש מישהו עמיד ויש מישהו קרריסט המיד הזה בזמן שהוא בא ומתיישב בבית הכנסת הוא נכנס כך בזקיפות קומה בקושי מסתכל מתיישב מיישר גב עושה את העניבה ככה כולו אומר כבוד זה יהירות אין גובה עיניים הוא מתנסא קריאליסט גם הוא מסתכל ימינה שמאלה לאישאיר מבט אחרים גם כן בני אדם שבויים בתוך עצמם פעם אחת כשראיתי את השני האנשים האלה ביום הכיפורים וראיתי לעת ערב כמעט בסיומו של היום איך הם חלושים בגלל שהם צמו הם בריאים הם לא מסוגחולים שמותר להם שלא לצום אלא הם בריאים ברוך השם ואתה מרגיש ככה נפולים אין עוד את הגסות את הסובה אמרתי להם רבותיי זוהי תכלית הצום תכלית את הצום שבני אדם ירגישו. אתם רואים? כולנו בני אדם כולנו שווים. זה אותה מכונה זה אותו גוף הכל תלוי בטיב המילוי, בנשמה באישיות. ולכן מה מקום לורה? מה מקום להתגדל? להתגדל. המטרה ביום הכיפורים לצום בשביל שאנחנו נתחיל לחשוב במושגים יותר אמיתיים, יותר ערקיים על חיינו, על הקהילה שלנו, על המשפחה שלנו. אמרתי לאותו אחד שבא אליו בציפור שהספק כבר הספיק לריב עם שכנו. אמרתי לו, "צמת או לא צמת?" אומר, "צמתי. שוב, מה השקיעה שלך? כנראה שאתה חשבת שאתה צם בשבילו, בשביל האלוהים? לא. האלוהים לא מעוניין בצום הזה. עובדה של האנשים חולים הוא אומר, אסור לכם לצום. הצום צמדוני. אתם צמים בשבילי. הצום הוא בשבילכם הוא אמצעי לעורר אותכם שלא לשגוט במושגים דמיוניים, במושגים שהם לא ריאלים, במושגים של הזויים. שכאילו אני ואפסי עוד מי זה אני ואפסי עוד יכול להיות שאדם הוא מנטי מיליונר אפשר שלא יקום לערב בוקר אפשר שחס וחל לא יוס חס ושלום אולי הוא התפגע חס ושלום אז מה לא כי יגביע את קומתו ויתנסא לא גם אדם שמתברך בברכה באושר בכבוד בהישגים כולנו אחים כולנו ראים. אני רוצה לומר לכם שביום הכיפורים שברוך השם אני יוצא מבית הכנסת יש משהו שגורם לי לאושר אושר עצום. בשעה שאני עושה את הקטע מבית הכנסת לביתי זה הלילה. הלילה היחיד שברוך השם מבית הכנסת ארבתי כל כך הרבה ברכות שלום ושנה טובה. אנשים שבדרך כלל לא מסתכלים עליי, לא בגלל שאני לא בסדר, אלא משוגעים בתוך עצמם. לפתע פתאום כולם הולכים, נינוחים וכולם שווים ומהישירים הבת ומתברכים בגמר חתימה טבה בשנה טובה. זו גדלותה של המסורת היהודי. זו גדלותה שחת לשנה אנחנו חוזרים לעצמנו. לכן מורי ורבותיי לא לחינם יום הכיפורים נחשב ליום של טהרה לטהר אתכם מכל חטותיכם זה לא לשלם לאלוהים אלא לטהר את הנפשות שלנו שנהיה זכים ותורים ליוולד רוחנית מחדש זוהי המסורת היהודית הנפלאה של יום הכיפורים לכן הוא נחשב יום אדיר ביום השנה לכן הוא נחשב קץ סליחה ומחילה לכל עוונותינו בגלל שהאלוהים הוא לא רק מלכנו אלא אבינו ובשעה שהוא רואה שאנחנו נולדים מחדש והוא יתן לנו את כל הכוחות הרעננים והרוחניים והגופנים שהקדוש ברוך הוא מורי ורבותיי יכתוב ויחתום כל אחד ואחד מכם בספר החיים בספר הזיכרון בספר בריאות בספר פרנסה טובה בספר אושר שהשם יכתוב את כל עמו ישראל באשר הם שם בספר של דמות רוחנית ובספר שלום בר קימה במהרב ימינו אמן אני מאוד מאוד מאוד בכל מה שאתה מדבר