יצירה ספרותית מופתית גם מבחינת זכות הלשון, גם מבחינת הדעם הספרות, גם מבחינת הדיוק הרעיוני וגם מבחינת א היכולת להעמיד יצירה שלמה שחוברת מקצה אל קצה. א ואני רוצה להביא דוגמאות אחדות לא אופני תרגום מגוונים שנק רב סדיר הגאון. בעניין הזה אני מקווה שאני לא אחזור על הדברים של אלי שלושברג מפני שיש מספיק חומר לא רק להרצאה שלו ושלי אלא מדי שנה אפשר יהיה להרצות ולחדש חידושים גמורים ולכן אין חשש לא נעבור על כל מה שיש בדפים שלפניכם א אלא רק על מקצם בואו נדלג על הדוגמות הראשונות בעמוד הראשון ונגיע אל תחילת פרשת חיי שרה שבה אברהם מנהל מסומתן עם אסרון כדי לקנות את מער המכפלה ובין השר מציאים לו שם במבחר כברנו כבור את מתך איש ממנו לא יכלה ממך מקבור מתך וכשאני שואל תלמידים שלי איך אתם מבינים את המילה לא יכלה כל מי שמנו יהודי ערבית אני איך אתה מבין את המילה לא יכלה
לא יכלה לא ימנע והנה בא רב גאון ותראו איך הוא תרגם את זה רשנה יבליק וכולי אני מתרגם את זה בתרגום חוזר לא כלה בעברית מחוססת נאמר לא התקמצן מלשון בוכל שהוא קמצנות כן
וזה חוזר אל המילה כילאי העברית כמובן
אה כן אז אה אתם יכולים לראות שבנבה שלום של מורי עמרם קורח א הוא כתב כך איכלה יבולו שזה התרגום הפשוט זאת אומרת זאת המילה שהשתמש בה הרב סדי הגאון הוא כותב כן תרגם אונקלוס אבל הוא מביא שם שני תרגומים הוא מביא את לנס כן שזה הרווח אבל נוסח ישן אומר ליחלי כן זאת אומרת שיכול מאוד להיות שבתרגום רסג משתמרת כאן איזשהיא מסורת קדומה של התרגום הארמי על אף שלא חייבים להזדק לתרגום הארמי כחוליה מתווכת כדי לבסס את התרגום של הגאון מפני שבפירושו מעבר לתרגומו בפירושו לפרשת חיי שרה שהחלק הזה שרד הרי אין לנו תרגום אין לנו פירוש רצוב שלו אבל החלק הזה שרד אז הוא מסביר שם בצורה מפורשת שזה באמת חוזר לעניין הקילות אז הדוגמה הזאת מראה לנו את הזיקה ה העמוקה שלו אל השפה העברית ובאמת בכל מקום שרב סגאון היה יכול להשתמש במילה שדומה בצלילה ובשורשה אל לשון המקרא הוא נהר כך הדוגמה הבאה היא דוגמה מכיוון אחר לגמרי. בתחילת פרשת וישב, הדוגמה הבאה מסופר על כך שיעקב אהב את יוסף מכל אחו ועשה לו כתונת פסים. מכל בניו ועשה לו כתונת פסים. עכשיו בעברית מודרנית מי ששומע את המילה פסים אז רואה לנגד עיניו איזה איזשהיא פיג'מה עיראקית. אבל זה אומר משהו עלינו. זה לא אומר עלשון המקרא הדבר הזה. מדוע? משום שהמילה פסים היא מילה יחידה במקרא. ולכן אין לנו אפשרות להקיש ממקומות אחרים. והנה איך תרגן את הדברים הללו רב סעדי הגאון פסנע להו טוניה דיבז' פסנע עשה להו לא אין שום בעיה טוניה גם כן אין בעיה קוטוני אבל המילה דיבז' היא מילה
סליחה
שואלים אם הבת היא בשדה
הב איננה השדודה דיבז תפתחו מיליונים קלאסיים ותראו עכשיו עצם המשקל של המילה מעיד על מוצא הפרסית אה וכשהולכים ובודקים מה פירוש דיבש ומילונים ימי בינימין מגלים שמדובר באריג שעשוי ממשי ושעל גבי המשי יש רקמה של שתיבה הערב עכשיו בעצם מה עשה פה רב סדי הגאון הרי אותה קטנת פסים עוררה קנאה קשה מאוד בקרב האחים והוא בעצם מנסה לעשות כאן שני דברים מנסה להבין את הפסיכולוג של האחים, אבל הוא גם מנסה לקרב את הטקסט אל בני זמנו ואל בני מקומו. כדי להסביר להם מה היה מיוחד בקטונת הזאת, הוא צריך להשתמש בדוגמה המוכרת לבני בבל בראשית המאה עשירית. והוא לוקח כנראה את את האריג היקר ביותר שהיה. תראו, משי זה חומר יקר מאוד, חוטים דקיקים. קשה מאוד להכין הריג ממשי. קשה הרבה יותר לרכום על גבי משי. ואם כך ברור שלא הייתה לו איזשהיא קלטת שבה הוא ראה א מאיזה בד הייתה עשויה הקטונת שהכין יעקב ליוסף הוא משתמש בדוגמה מחייו מזמנו ממקומו כדי לסבר את האורזן והדוגמה הזאת מלמדת הדוגמה הזאת מלמדת על שיטה שכמובן אי אפשר להחליט רק מתוך מקום אחד אבל יש הרבה דוגמאות נוספות אצלו כשהוא כשהוא עוסקים במונחים הקשורים לחיים לראליה הוא משתמש במונחים המתאימים לזמנו ולמקומו וההגיון בזה הוא ברור לגמרי. הרי צריך להסביר את הבלתי מובן באמצעות המובן. המובן זאת השפה של בני זמנו ומקומו. אלה המושגים התרבותיים שלהם. זאת התרבות החומרית שלהם. ולכן הוא לקח את האריגה היקר ביותר שהיה מוכר בבגד ואמר אתם יודעים מה זאת קטונת פסים. משהו שהוא כמו הדיבז'. אה נעבור לעמוד הבא. אה סליחה שגם לא יקמס יקשו לעתות גלים זה לא מתחיל
לא שייך לא שייך העניין הזה עזוב עזוב קדם בסיפור העגל בסיפור העגל בסיפור העגל בסיפור העגל אנחנו קוראים על מעשה אהרון ויקח מידם ויצר אותו בחרת ו עשה הוא עגל מסכה. זה פסוק שמציל אה אחריות גדולה מאוד על אהרון. אני אומר אחריות כמילה ניטרלית. יהיו שיקראו שיחסו כאן עשמה ולא רק אחריות. אבל על פי קריאת הפסוק כפשותו ועברית מבצע פעולה הוא אהרון. זה אה בראש העמוד השני למעלה. והנה רב שעדי הגאון תרגם את הפסוק בשינויים כלים אני בכוונה גם שמתי מילה תחת מילה כדי שתוכלו לראות איפה הוא הוסיף ואיפה הוא השמיט חז מין לקח מהם ואמרה זאת מילה שאין לנו בעברית ועמרה זה סיבה
רבותיי אני מבקש
אני חייב להפסיק את הדיון הזה אני מבקש מאוד מאוד לא לסתוב את ברב של המרצה
דרך ארץ קדמה לתורה זה דבר אחד דבר שני אמר זה קורה בערבית יהודית קלאסית לא להפריע בערבית התימנית בשום אופן לא אז בבקשה אני מבקש מך לשבת בשבת
אין צורך להכן אני ממשיך רבותי
אני מי שהמרצה יודע מה שהוא אומר והוא מתעסק יותר בערבית הקלאסית ולאו דווקא ולא רק בערבית התימנית שיש להם את הגרסאות המיוחדות להם ובכן תרגם רב שדיה כך ואחזמין לקח מהם זאת אומרת את המילה מידם הוא תפס באופן לא קונקרטי שזה דבר שהוא אופייוני לו מאוד ואמרה זו תוספת שלו ואמרה מן סורהו וציווה את מי שטוה את את צורת העגל זאת אומרת נכנס נכנסת לסיפור דמות נוספת דמות שאיננה נמצאת במקרא ואם כך מי שעשה את העגל איננו אהרון ובכן ואמרהו בקלב וסנה אגל מסבן מורי קורח תרגם את הדברים ויצר אמר סורה ציווה על מי שיודע לציירו בדפוס כמובן שמדובר פה לא על דפוס כמו להדפיס ספרים אלא לעצוות את הצורה ויעשהו ושנעו הוא מוסיף את המילה האומן כדי שיהיה ברור שמי שעשה את הדברים איננו אהרון ו א אני חושב שבמקום המילה בדפוס אפשר להשתמש במילה תבנית אבל זה איננו משנה את הדברים ב באופן מהותי. כאן אנחנו בעצם רואים אה תעוזה גדולה מאוד של רב שדי גאון שהוא בעצם משנה את לא רק את לשור למקרא אלא את משמעות הסיפור המקראי. הוא מוסיף כאן עוד פרס באמצתי מילים אבל כל הדברים נראים עכשיו אחרת. וברור שהדברים הללו נעשו כדי לרכך את עוצמת שוב אני אומר אחריות אבל אולי האשמע שיש לייחס לאהרון והרי אלה בדיוק דברים שאחר כך הבטיח בו משה. מי עשה לך העם הזה? כעבור פסוקים אחדים ויכל משה את פני אדוני אלוהיו ויאמר למה אדוני יחרה אפך בעמך שרוצת מארץ מצרים בכוח גדול וביד חזקה. כאן ישנם כמה דברים שראוי לתת עליהם את הדעת. ראשית המילה והיכל. אנחנו בדרך כלל מסבירים את המילה והכל לא את אנחנו כי לא ברור מזה אני הקולקטיב. אבל בדרך כלל מסבירים ויכל מלשון חילה. נכון התחנן בפניו רב צדי גאון השתמש במילה פבטהלה פבטהלה וחתב מורי קורח התפילה בנפש חפצה ומעומק לב תיקרי אבתיהה זאת אומרת שם הפעולה של הפועל בטהלה א המילה הזאת היא מילה ספרותית מאוד והמילה הזאת מלמדת כנגד דוגמאות שאני אביא בהמשך על הבקיעות ה מדהימה של רב צד הגאון בלשון המקרא כאן אנחנו רואים את ה השליטה העצמה שלו. כאן אנחנו רואים את השליטה העצמה שלו בלשון הערבי ואנחנו רואים שהוא ברפידה מילה שתביא לידי מיצוי את אה את הקריטיות של המעמד. בעברית מודרנית אנחנו אומרים צלש. זה בדיוק המעמד עכשיו. האם משה יצליח לחולל שינוי שהוא לא שינוי של גוון אלא שינוי של 180 מעלות בעמדתו של הקדוש ברוך הוא ולכן הוא היה יכול להשתמש בו מילים אחרות בערבית מספיק היה להשתמש במילה פדעה שהיא מילה מצוינת להביע תפילה המילה פתה הלה היא באמת לשון של אדם שאיננו יודע את השפה אלא שמפייט במילים והורי עושה עם הראש כן סימן שזה בסדר מה שאמר ובהמשך ובהמשך למה השם יחרי הפחד בעמך שוב מי שאיננו יודע ערבית תופס את המילה הזאת זו כמילת שאלה אבל איזו מין שאלה זו למה יחרע פה בעמו תראו מה מה הם עשו ולכן הבנת המילה למה כמילת שאלה היא החמצה של כל רצף הסיפור כאן רק מי שקורא את המילים במבודד הוא מתעלם מן המשמעות של הסיפור יכול לחשוב שמדובר פה במילת שאלה מבחינת רב סדיה גאון האפשרות הזאת איננה עומדת על הפרק ורב סדיה גאון ראשית הפך פה את סדר המילים יא רב לה ישתדה רבקה על הקומיקה וכולי וכולי וכולי כתב על זה מורי קורח הקדים י רב כדי לתרגם למה כמו לא זאת אומרת ציווי בשלילה לא או אל תעשה לא או לא תרצח כן זה במובן הזה וכן תרגם בסמוך למה למה יאמרו מצרים ולה יקולונה ודת הגאון שתיבת למה תבוא במקום לא או על כמו ולמה נמות נגדך ולמה השם מביא אותנו ותרגם בתהילים אלי אלי למה למה עזבתני אל תעזני ועוד רבים וכן א דעת רבי יונא בן שנחור הדג בשורש ממי מי כמוךב השמשחי מי ימצא ציון שלילה ולא שאלה בעצם אומר כאן רב סעדה גאון אני מייחס את הדברים הוא לא אומר הוא הסתפק בתרגום עצמו ואבל מה מה הרעיון שעומד ביסוד השינוי הדרמטי שהוא חולל כאן בלשון המקרא או אם לא שינוי ההבנה המיוחדת שהוא מצליח ראשית צריך לקרוא את הדברים האלה בראייה רחבה וזו דרכו תמיד לא להתייחס לא אל האות ולא אל המילה ולא אל צירוף הסמיכות ולא אל הפסוקית ולפעמים לא אל הפסוק ולפעמים לא לא אלפרק בנפרד אלא לראות את הכל כאיזשהי יחידה ספרותית שלמה ורק מתוך הראייה המערכתית הכוללת אפשר לדייק בהבנת פרטי הסיפור עד לדקדוק בתרגום של אות יכול להיות ו החיבור זה יכול להיות בכינוי רומז זה יכול להיות בהרבה דברים אחרים עכשיו מבחינת ההגיון הפנימי של הסיפור כאן אין מקום לשאלת תכלית לכן הבנת המילה למה כשאלה איננה עומדת על הפרק בכלל. אבל יותר מזה, כל המעמד כאן הוא מעמד שבו משה עומד זקוף במלא קומתו איננו מתבטל ואיננו מתרפס בפני הקדוש ברוך הוא, אלא יודע שזה המעמד שבו הוא נבחן כמנהיג. האם הוא יצליח לחולל את השינוי המיוחל, את השינוי המקווה בדעתו המוצדקת של הקדוש ברוך הוא? ולכן במעמד כזה משה יכול לצוות על הקדוש ברוך הוא. זה הרי מה שהוא עושה כאן. זה סיווי שלילי. אל יחרת. משה נותן הוראות לקדוש ברוך הוא. משה פוקד על הקדוש ברוך הוא. ומראה רב סדיה גאון שהאופן שבו הוא תרגם כאן הוא חלק מתופעה שחוזרת במקרא פעמים אחדות. אני לא אדבר על כולם, אני אדבר רק על אחת. במזמור בית מתהילים מופיע פסוק אלי אלי למה עזבתני? והנוצרים כמובן חגגו על הפסוק הזה ובאותו מזמור מופיע הפסוק פסוק שהרבה פרשני מקרא תלשו שרותיהם בני אתה אני היום אלידתיך הנה ראיה לכאורה לטענה הנו ורב צד גאון אנחנו נגיע ל זה בהמשך אמר חברים אין ממה להתרגש מדוע מפני שלמילה בן יש 10 הוראות בלשון המקרא וההיגיון הוא הרי המת המידה המחראת האם אנחנו מפרשים דברים באופן אחד או באופן אחר הדברים האלה רב צדיגאון כתב אותם באמונות ודעות והוא כתב אותם בהקדמה לפרושו לברשי והוא כתב אותם בהרבה מקומות אז הוא בכלל לא רגש מהעניין הזה ולמה עזבתני זאת עניין השאלה זו בקשה זו תפילה וזה דבר שהוא הגיוני לא במסגרת ה התיאולוגי הנוצרי הוא הגיוני במסגרת הקריאה הספרותית של מזמור ב יועיל כל אחד לעיין במזמור ב' ויראה כיצד הבנת המילה למה עזבתני כאל תעזבני שם מעמידה את המקראות על פשוטם אורי עושה עם הראש כן סימן שזה כןפת אחת
קטן של הדברים לכן באמת הדברים באמת אבל בכל זאת ישאל השואל מה הקשר בין השלילה לא על ולמה כל ז אם זה
אני אגיד לך שאלה מצוינת והתשובה לדעתי היא בהשפעת הערבית זה לה פלוס מ
אז לא אז יש קודם בהשפעת הארמית בספר ישעיהו
יהיו כעין וכאפ אנשי מצותך מתרגם שם כלומ
כשמפרקים את המילה הזאת זה למה זה לה שיתא בערבית בדיוק אותו
א משם לוקח רב סעדיה דאון מתרגום יונתן בן עוזיאל את המשמחות של השלילה לא על שמחליט אותה כאן כתפילה ולכן הוא פותח יערב כמו שהוא פותח בהרבה מקומות עם תוספת כזאת לדוגמה החי ראובן בעל ימו פשיט שזה תפילה עלה אבל רב סעד גון מוסיף אסלק יערב אני יחיה ראובן ולא ימות מה זה אסלק יערב אסלק אני מבקש בך מתחלן אליי הוא מתפלל על מותר לגבי המילה הזאת היא עוברת גלגול דרך הארמית וגם בשירתו של רסקי באזהרות שלו מופיעה על המילה למה בהקשרים ש
ועדיין אני חושב שמעבר לארמית יש פה גם מטבח של ה של הערבית התקנית של ל תעקיד ומה נפיה ודברים כאלה
אוקיי דוגמאות אחדות מתהילים כדי שאני לא אחרוג ממסגרת הזמן אז נתחיל באמת עם מזמור ב הספרה אל אז אה הספרה אל חוק השם אמר אליי בני אתה אני היום ירידתיך אה ופה אני הבאתי לכם קטע גם מן הפירוש של רב סדי הגאון אבל לפני כן בואו נראה את התרגום הספה אל מופיע כמשפט שעומד בפני עצמו ואחד הדברים האופייניים מאוד לרב סעדי הגאון זה שהוא לוקח שני משפטים בלתי תלויים זה בזה מה שבשפת המדקדקים אורי וחבורתו נקרא משפטים משפטי חיווי והוא הופך אחד מהם למשפט משועב זאת אומרת הוא יוצר איזשהיא זיקה של תלות בין המשפטים הללו זה קורה הרבה מאוד עם משפטי זמן עם משפטי סיבה וכאן הוא אומר כך הוא מוסיף את המילה הוא המה הממה וכל זמן שאני כך וכך ואז במילה מרכז הכובד מוסט אל אל חתימת הפסוק וכל זמן שאני מספר את החוק הזה השם אמר לי אתה מכובדי לא בני אתה מכובדי היום עשיתיך מכובד ובפירושו לתהילים אני קורא את הדברים בתרגום חוזר לעברית אתם יכולים לראות בסוף הפסקה כאן מכובדי פירשתי בני אתה מכובדי מפני שהשכל מכיש פירושו כף אשתו אחד הדברים האופייניים לרסג בפירושיו למקרא גם בתורה גם בנביאים גם בכתובים זה דבר שבעברית מודרנית אנחנו קוראים לו סקיפות הוא נותן דין וחשבול על השיקול התרגומי שלו. מדור תרגם באופן כזה ולא באופן אחר. חברים, זה מה שעושים היום בהרות שוליים. זה בדיוק הדבר הזה. שקיפות כמעט מלאה מדור תרגן באופן אחד ולא באופן אחר. ונוסף לכך, הרי תיבת בן מלשון האומה מתפרשת לעשרה פנים וזה אחד מהם. שוב, דבר אופייני מאוד לרסק בפירושיו. בכיאות מוחלטת לא רק במקרא מבחינת הכרת הפסוקים ואני מזכיר לכולם שרב צדי גאון ככל הנראה עבד בלי התקליטו של בר אילן אה לא רק פסוקים השגורים על לשונו אלא שליטה מלאה בהבנת המקראות בין השורשים בהבנת המשמעויות והנה אנחנו רואים כאן הערה שעוסקת בעצם במילון המקראי לא ביעה תהילים
סליחה הטיות
גם הטיות אבל כאן הוא עוסק במילון המקראי למילה בן בלשון המקרא הנה קונקורדנציה פרי פרי אתו של רב סעדיה גאון ערך בקונקורדנציה הזאת ובכן ונוסף לך אחרי תיבת בן בלשון האומה מתפרשת לעשרה פנים וזה אחד מהם ופרשתי ילידיתיך עשיתיך וגם מילה זו כדרך שימושה מי שחושב שאני דורש דרשה כאן הוא מוציא את המקראות מפשתם איננו מבין מדוע שכך אומרים בתר הרים יולדו וכן או מי הוליד אגליטל וכן הפור שמיים מי אלדו מי אלדור הנה דוגמה הפסוק החותם אתו המזמור הזה את מזמור ב' נשקו בר פן יאנף נשקו בר פן יענף ותעובדו דרך המילה משקו היא מילה בעייתית האם היא באה ללמד על נשיקה מה פירוש המילה בר? למילה בר גם כן יש כמה הוראות ואני מזכיר איך כל הדברים הללו מתקשרים לפסוקים הקודמים. זאת אומרת יש כאן חובה לא מילולית אלא חובה ספרותית שהתרגום יהלום את ההקשר בשלמותו. ובכן רב סד גאון תרגם את הדברים תסלחו ניקע לטעתי כללי אחורה לקום התחמשו בתו של קבלת מצוותיו לבעס אליכם ויבדו מצביכם. זאת אומרת הוא מפרש את המילה נשקו מלשון נשק הצטיידו התחמשו כן בר מלשון בר לבב כן נקיון כפיים והוא מוסיף פה את המילה לי טעתי שזאת מילה שאני אה אפשר לומר כך אפשר לתרגן את המילה הזאת בכל מיני אופנים המילה טעק שהיא מופיעה ללא ההקשר המקראי פירושת ציוט משמעת קבלת מרות אבל א אצל רב סד גאון בעצם טעה זו קבלת אול מלכות שמיים וקבלת אול מלכות שמיים באה על ידי ביטוי לא בהכרזות אלא במעשים ועכשיו כאשר הוא אומר כאן התחמשו בתואר של קבלת מצותיו מדובר פה לא על דבר מופשט והדבר הזה מתיישב היטב עם כל מה שנאמר במזמור עד כה אם אתם רוצים שתוכלתיכם תהיה חיובית, הדבר הזה תלוי בעיקר במעשיכם. אין פה גזירת גורל, אין פה איןדף פטליסטי, אלא בדיוק הדבר ההפוך. הדבר הזה אינני תלוי אליו בכם. וכדי שהאחרית תהיה ראויה, אז מעכשיו באופן שיטתי צריך לנהוג בדרך עקיבה שמפגינה את קבלת עול מלכות שמיים. א אה נעבור לדוגמה נוספת אה ב סוף מזמור פה תחתית עמוד שתיים ארבעה פסוקים חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף גם אדוני יתן הטוב וארצנו תיתן יבולה צדק לפניו יהלך ויצרך פעמיו היום משתמשים בפסוק האחרון בעיקר במסאות לוויה אבל כאן ההקשר הוא אחר לגמרי רבותיי ואני אומר שוב מבחינת רב סעדיה הגאון צריך לקרוא את הפסוקים כחלק מיחידה ספרותית שלמה במקרה המסו הזה המזמור והנה ראו מה עשה כאן רב סדי גאון על הפסוק הראשון שנראה לנו כפסוק שמתאר דברים שהיו משום ששני הפעלים כאן בעבר נשקו ונפגשו כותב רב סע גאון כך מעלתקו وكان الحك من ينبت والاحسان من السماء يطلعوا فانها ايضا وبلدنا يخرج דבר שהערתי קודם בא לידי ביטוי כאן כנגד שלושה פסוקים שעומדים כל אחד בפני עצמו רב סדיה גאון שרשר ביניהם ויצר תלוט ביניהם ועכשיו בואו נראה את התרגום החוזר לעברי כשאנשי החסד וגומלי הטוב התוספת המשמעותית כאן היא המילה אהל אנשים לא מדובר פה על ערכים פשטים על אמת וחסד על צדק ושלום מדובר על אנשים שנטבעים ל חמשת הערכים הללו. ובכן, כשאנשי החסד וגומלי הטוב יתפגשו ובעלי הצדק והשלום יחבקו זה את זה. מה יקרה? אז אני מוסיף את המילת אז האמת כאילו הנה עוד תוספת של רב סעדי הגאון האמת זה הרי ערך מופשט. אמת עניין היכולה ליצוח מן הארץ. האמת כאילו תצמח מן הארץ וגמילות החסדים כאילו תבקה מן השמיים. הנה השם אז הוא יתן לנו את הטוב וארצנו תוציא את יבולה והפסוק האחרון ודורשי הצדק שוב לא צדק כרעיון מופשט ודורשי הצדק ילכו לפניו ויציבו את רגליהם בדרכיו מול המילה דרך שלא ברור על מה מדובר כאן מפני שיעננה מיודף שימו לב לדרך ולא לדרך עושה כאן רב סעדי גאון שני דברים ראשית מוסיף כינוי רומז דרך של מישהו אבל לא דרך אחת הוא מדבר פה על דרכים ובעצם בתרגומו לארבעת הפסוקים האלה העמיד כאן רב סעדיה הגאון משנה חינוכית ורעיונית שלמה והמשנה הזאת אני אלך מן הסוף הכלה המשנה הזאת אומרת שהרבה דרכים למקום כל מי שחושב שיש דרך אחת הרי זו מיטת סדום הרבה דרכים למקום וגם אם המקרא נוקט לשון יחיד דרך רב סרג נכון איננו חש להשתמש כאן בצורת הרבים אבל מעבר לזה אומר רב סד הגאון כל אותם ערכים מופשטים ונסגבים חסד אמת צדק שלום שכולם בוודאי מסכימים שהם ערכים נסגבים כולם מייחלים למימושם אומר רב סד גון מה אתם חושבים שיהיה איזשהו פלא הוקוס פוקוס ופתאום הדברים הללו השתצו על העולם טעות גדולה בידכם הדברים אסורים בידי כם. אתם רוצים שיהיה צדק, תעשו צדק. אתם רוצים שתהיה אמת, תעשו אמת. אתם רוצים שיהיה שלום, תעשו שלום. הדבר הזה תלוי בכם. עכשיו תשימו לב איזה שינוי גדול מחולה כאן רב סבי הגאון במשמעות של המזמור. מול מזמור שנראה כפסוטו בקריאה ראשונה אה שמביע את הפסות האדם, את התלות המוחלטת של האדם בבוראו. רב ס הגאון אומר זה בכלל לא רע לקבל עול מלכות שמיים דע מי מעליך אבל הדבר הזה צריך להוביל להתנהגות תעילה לא להתנהגות שבילה הדבר הזה צריך להוביל לנטילת אחריות לא לעמדה פסיבית לא לחמיקה מהאחריות הדברים הללו הם במובן מסוים תמצית הנבואה שמעתי פעם מפי פרופסור אורי סימון שאמר שההבדל הגדול והמכריע בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם הוא שנביאי אומות העולם אה ביטעו עמדה אה פטליסטית. לא משנה מה תעשו כך יהיה עתיד. נביאי ישראל לא אמרו מה יהיה עתיד. נביאי ישראל אמרו איך אפשר לשנות את העתיד? איך יראה העתיד? זה תלוי במעשינו. העתיד איננו דבר חתום, איננו דבר מעוצב. זה תלוי בנו. אני חושב שהתרגום של רב סדי הגאון כאן הולך לחלוטין במגמה הזאת. בוא נדבר קצת על ענייני היום. דיברתי על כך שרב סד גאון קושר פסוקים. הנה דוגמה לכך שהוא קושר שני מזמורים. בט ישראל ממצרים והמזמור שאחריו מזמור קו לא לנו. והנה רב סד גאון בתחילת תרגומו למזמור קיד מתרגם כך. להומע עמלת זכר רג ישראל מן משר ואל יעקב מןשב ואני מתרגם את זה בתרגום חוזר השם אבל יש כאן יותר מאשר השם יש כאן אנה לשון פנייה א בנוכח כמו שעשית כאשר יצא ישראל ממצרים ומשפחת יעקב מן העם לוזב ובכן איפה המשלים כמו שאנחנו מצפים שיבוא המשלים כך עוברים לפסוק ב' ועוברים לפסוק ג לפסוק ד' ונגמר האוויר בראות ואנחנו עדיין בכמו ואז מגיעים לפסוק הפותח את מזמור קו לא לנו ו שם כתב רב סעדי גאון כך השם לא לנו תעשה מה שראוי לך לעשות זאת אומרת שמגיע לנו לחטוף אלא לשמך תן כבוד כפי מה שכבר עבר מחסדך ומיצובך האופן הזה שקושר את שני המזמורים הללו זאת רוצה להיות מה שהוריד האופן הזה שבו רב הגאון מאח בעצם את שני המזמורים, בסדר, 100% בעצם נותן אה פרספקטיבה הרבה יותר רחבה. אנחנו רואים את הדברים לא במפתח כזה, אלא במפתח כזה ורואים את הזיקה בין שני המזמורים הללו. האם לכך כיוון המשורר? אינני בטוח. אבל ברור שמבחינת הקריאה שמציע כאן רב סעדי גאון, הוא מציע קריאה שקושרת עבר לעתיד. היא קריאה שנותנת הרבה מאוד תקווה. היא קריאה שנותנת הרבה מאוד א א אה אה סיכוי מתוך הכרת הטוב והחסד כן מפני שעל פי שורת הדין לא בטוח שמגיע שכמו שניגלו ממצרים כך יגאלו פעם נוספת אה ונחתום בשתי דוגמאות אחת ממזמור קכ רבת צבעה לנפשנו הלעג השעננים הבוז לגאי יונים יש תנכים שזה כתוב כמילה אחת לגאי יונים יש תנכים שזה כתוב כשתי מילים ונראה כאן גם את התרגום וגם את הפירוש של רב סע גאון לגבי התרגום הוא מתרגם כך למסתקספוס מנחז מנזדקר זרערמרם והתרגום החוזר תמיד הרבה סבלה נפשנו מן הלג אצל הצבעות והבוז אצל הלגיונות זאת אומרת כנגד המסורת ה הציונית של כל הזמן אנחנו מקבים וכל הזמן אנחנו יחידה 101 וכל הזמן אנחנו סיירת מזכל. אצל רב צדי גאון הרושם הוא דווקא אחר של הרבה מאוד כישלונות הרבה מאוד תבוסות אבל אתגאי יונים הוא מתרגם כלגיונות כידוע לכם רבותיי המילה לגיונות מילה רומית איננה מילה עברית והנה בפירושו כותב רב סעייה הגאון כך לגאי יונים מן אלפה על משנה לגיונות זאת אומרת מן המילון המשנאי ממילות המשנה מביצועי המשנה והרמר רם מן אסמל ג'יש זה נכון לגמרי מילה הרמר רם היא מילה בערבית קלאסית מילה גבוהה מאוד שמתארת חיל גדול וזה מן הכינויים של הצובה אבל כאשר אומר כאן רב סעדי הגאון שהמילה לגאי יונים לגאי יונים צריך כאן מעט מאוד דמיון בשביל להבליע את הא' ולשמוע פה את המילה לגיונים זה הרי מה שהוא אומר כאן לגיונים לגיונות אותו דבר. תנו דעתכם למה שעושה פה רב סדיה גאון. הוא לוקח מילה שאיננה נהירה אבל עם קצת מאמץ אפשר ליישב אותה בעברית, הופך אותה למילה רומית, למילה לטינית. הוא אומר שהדבר הזה מתועד בלשון המקרא א בלשון המשנה. תודה על התיקון. בלשון המשנה נדמה לי. ופה אני באמת זקוק ל או לביקורת החיובית או לביקורת המסיגת של אורי שהדבר הזה נובע לא מתוך קושי. מקומי אלא מתוך תפיסה עקרונית שלו של מעמד הלשון העברי וזיקת הלשון העברי המקראית אל לשון המשנה והוויכוח הנוקב שלו עם הקראים האם המקרא יכול להיות מהיר מתוכו או שמה על מנת להבין את המקרא אנחנו זקוקים ללשון חכמים בבקשה אורי
שתי הערות לתוספת זה יפה מאוד מה שאתה אומר רק על יד האור לא חשש להחריז על מילים נועזיות שנמצאות במקרה סימך המילים שמצויות שהם לקוחות בפרסית שלו חיך פרדס רימוני פרדס מילה פרטית המילים ש מצויות דניאל סומפוניה קטרוס
סטנטר
כן סנטר מילים שהם נכנסו לרובד המקצבעי והן חלק ממשי של הלשון העיבר והוא מאמץ אותם והוא מכניס אותם לתוך הכתיבה שלו יתרה מזה המילה הגיונית לא די בך היא נכנסה בתפילה אצלה בתפילת בתפילה של תשעה באב שאנחנו אומרים
בתוך תפילת העמידה אנחנו אומרים ויבע
ויבלו הלגיונים
הורי ורבי פרופסור משה ברש אומר שזו המילה הגדרה היחידה בכל סידור התפילה היחידה לגיונים מכוח היותה משנאי אף על מי שהיא קשורה עלינו היומני או הלתי בסידור סעיה הגאון הקטע הזה של התפילה בתוך הסידור כתב היד שבא מן הגניזה כתב יד א'א א שהוא המעולה המשובח ביותר המעתיק של כתב היד לא היה מרוצה מן המילה הזאת והוא כותב למטה את המילה מפרק אותה לשתיים והופך אותה לעברית ליגאה יוני לא נח דעתו משימוש מגילה לעשות יפה והדוגמה האחרונה חברים שיר המעלות בשוב אדוני את שבעת ציון היינו כחולמים במאה שנים האחרונות לשבעת ציון יש מובן ברור לגמרי כן ישראל שווים לציון עשר ספק נולדתי ציוני עוד ציוני אני סגן אלוף במילואים אני עושה מילואים בהתנדבות ובכל מקרה רב צעדי גאון חשב שישיבת ציון זה דבר אחר בואו נראה איך הוא מסביר את זה תסביחו ברחסותי זאת אומרת שיר שבח בכל רם זאת אומרת הוא מבודד את שיר המעלות כציר שהוא לא חלק מרצף הפסוק אלא משהו שמסביר את אופן הביצוע וזה דבר שמופיע בהרבה מאוד מקומות אתם יכולים לראות באחד המקומות שלא הבאתי איך מסביב את ה מכתם רבדלהו סביה סיון כאשר ישיב השם את שביית ציון את שבויי ציון נקונו זליקלוקתי כלבינה חלמו נהיה באותו זמן כאלה אשר חלמו עכשיו המזמור הזה מזמור קכו יש בו הרי שישה סוקים והמזמור נחלך באופן ממש סימטרי יש תקבולת מלא בין פסוק א' לפסוק ד בין ב להה בין ג לו פסוק ד' שובה אדוני את שביטנו כפסיקים בנגב אל להומ אותה מילה שראינו קודם הפנייה האישית רבדה סביינה זאת אומרת השב את שביינו או את שבוינו כן
אה רודה כן כן צודק רודה רודה צודק תודה תודה תודה ירון ובכן מה כאן עשה הרב סדי גאון לו אנחנו עוסקים רק בניתוח דקדוקי של המילה שבעת ציון אז השורש של המילה שבעה הוא שיב שב מלשון לשוב לחזור אבל רב צד הגאון מסתכל על הדברים בראייה כוללת ראשית התקבולת לפסוק ו לפסוק ד' שם השורש הוא שב או שבו זאת אומרת שם השורש הוא ממש שביעי שנית העניין המבני התקבולת בין פסוק א' לפסוק ד' שלישית המשמעות הרי הפסוק הזה מדבר על כך על הבאת תקווה לגאולה של אנשים ש אינם גאולים עדיין אלא הם נמצאים בשביל הם נמצאים בגלות ולכן גם אם מבחינה פורמלית הצורה כאן היא צורה שלכאורה מחייבת לתרגם שיבה כלשון חזרה רב סעדי גאון לא היסף ותרגם כאן כדרכו בנחרצות בנועזות אה ב בשכל ישר ובדרך הזאת שהעמיד את המקראות גם אם לא על דיוקם אז הוא העמיד אותם על טעמם ואני מודה להזדמנות לבוא ולפגוש איתכם שמח לכולם.