שאל חברנו רבי ישעיה צדוק את השאלה הבאה. יש נעליים ספורטיביות משהו מפירמה של ניוב בלנס אשר הסוליה שלהם היא מחומר סינתטי אבל ה מלמעלה מצד ימין ומשמאל יש היקף של אור דהינו לא מתחת לסוליה לא מתחת לרגל לא בסוליה אלא בצדדים בצדדי הרגל, אמנם לא בצורה מלאה, אבל כמעט מלאה. ואז השאלה היא, האם מותר ביום הכיפורים להשתמש במנעל כזה או אסור? תשובה, ברמה העקרונית נראה לנו שלפי שיטת רבנו מותר להשתמש. מבחינה מעשית אולי ראוי להחמיר כפי שהתבאר להלן. ובכן, בהלכות שביטת עשור פרק שלישי הלכה שמינית כתב רבנו את הדברים הבאים מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת הקרב וכיוצא בו סליחה לפני כן הלכה זן אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת ומות לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכך יוצא בהן וקורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש הוא מרגיש שהוא יחן רבנו כדרכו בקודש כשהוא פוסק את ההלכה הוא נאמן למקורות התלמודיים ובמקורות התלמודיים נמנו שעם, גומה, התייחסות לקורך אדם בגד על רגליו. מבחינה זו, כל מה שהוזכר בתלמוד כלול בהלכה הזו של רבנו, אלא שרבנו הוסיף דברים משלוך דברי הטעמה לדין עצמו. ש הרי אמר רבנו אסור לנעול מנעל וסנדל אפלו ברגלו אחת וזוהי משנה ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גומה וכי יוצא בהן וזוהי גמרה וקורך אדם בגד על רגליו יוצא בו וזוהי גמרא אבל רבנו התאים את אותם דברים שמותר לצאת בהם בטעם דלקמן שהרי קושי הארץ מגיע לרגלו הוא מרגיש שהוא יחף. ואז אם אנחנו נאמץ את הטעם של רבנו ואם ניקח אותו בחשבון בהוראות ההלכה כלפי המציאויות השונות, יוצא שיש מקום להחמיר ויש מקום להקל. מקום להחמיר שלו ודווקא נעלה אור. אלא אם אדם נועל נעליים מלבדים או נעליים מחומר סינתטי אשר אינם או אינו מרגיש את קושי הארץ, כי הם אינם שונים מבחינת התועלת שבהם וההגנה שבהם מאשר סוליה של אור. ואם כן נוכל להחמיר ולומר אונס צריך להחמיר ולאמר שלא דווקא נעלי אור אף על פי שהתירו בנעלי שעם בנעלי גומי אולי בגלל שאלה לא מספיק מגנים על הרגל אבל כל שיש חומרים אחרים לא דווקא אור שהם מגנים על כף הרגל אזכאורה יש מקום להחמיר ולאסור אותם נתאר לעצמנו ניקח עץ כפכף מעץ הרי העץ מגן מצוין על כף הרגל האם נאסור ככף מעץ או לא נאסור כפכף מעץ מרן הביא את ההלכיו באור החיים סימן תריד בסעיף ב' אסור לנעול סנדל או מנעל של עור אפילו קו הקיב הכע וכיוצא בו אפילו של עץ ומחופע אור אסור אבל של גומי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר לתת בהם לשות הרבים ולא השמיט את דברי רבנו בעניין קושי הארץ הרגשת קושי הארץ במשנה ברורה סעיף קטן ה אבל של גומי בכל דבר שאינו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש הדברים הללו הם ההגדרה הזו שכל מה שאיננו של אור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש יכולים לתת לנו אינדיקציה להקל כל נעל שאיננה מעור מותרת כיוון שלא משנה מרגיש מרגיש בקושי הארץ או לא מרגיש בקושי הארץ הוא איננו בגדר מנעל ולא אסרו חכמים אלא מנעל אבל אמרות הדברים האלה של המשנה בורה הוא ממשיך ואומר ויש מאחרונים שמחמירים בשל עץ אפילו אינו מחופה אור מדוע כיוון שהוא מגן על כף הרגל וכן יש מחמירים שלא לתת במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמנעל שלנו הוא מגן על הרגל ואינו מרגיש כלל שהוא יחב ולו בכלל עינוי הוא ולפי זה הוא הדין חלש של גומה יש להחמיר והנה אף שאין למחות ביד המקלין אחרי שהשולחן ערוך ברוב אחרונים מקלין בזה מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה וללך בענפלות של בגד כנהוג עד כאן הדברים של המשנה ברורה מלמדים אותנו על קיומן של שתי שיטות הלכתיות ביחס לאיסור מנהל ביום הכיפורים. שיטה הלכתית אומרת, לא גזרו אלא במנעל של עור. כל מנעל שאיננו של עור הוא לא בכלל הגזרה. בין אם הוא מגן על על הרגל, בין אם הוא לא מגן על הרגל, הוא לא בכלל הגזרה. ואין לנו אלא מה שגזרו. ולכן לפי שיטה ההלכתית זו יש להקל ולהתיר להשתמש בכל מן על אפילו שאיננו של אור כ מנעל שאיננו של אור יש להקל להתיר להשתמש בהם לעומת זאת יש שיטה הלכתית שנייה מחירה האומרת זיל בתר טעמה לך אחר הטעם והועיל ורבנו אמר שנעלי אור מגנות על כף הרגל אם כן תיצור משוואה כל סוליה שמגנה על כף הרגל אז היא אסורה כל סוליה שאינה מגנה על כף הרגל היא מותרת היכן אנו עומדים מול שתי השיטות הללו מורי שכידוע שהוא חסיד גדול של רבנו סבור וכך הוא כותב באות ההלכה שאין ללכת אחרי הטעם הוא אומר הטעם הוא טעם אבל הדי הוא דרבנן הוא לא דאורייתא לפי רבנו איסור המנעל ומדרבנן והועיל במדרבנן אין לך בו אלא מה שגזרו ולכן יוצא שמורי סבור שאפילו לפי רבנו מותר להשתמש במנעלים שאינם א של אור שהסיות אינם של אור גם אם הם מגנות על הכף הרגל. גם כפי שראינו במשנה ברורה אומרים שכל מי שמקל יש לו על מי לסמוך. אלא שהמליצו להחמיר ובמיוחד בימינו שברוך השם יש כל כך הרבה הצעים, הרבה סוגים להציע שלא מכניסים את עצמנו לספקות הללו. כגון נעלי גומי יוצא בזה כל כך הרבה שהאחרונים ממליצים להחמיר אבל מדין חומרה יוצא איפה נעליים שהסוליה היא מחומר סינתטי על בדרבנו לפי פירושו של מורי מותרת נשאץ השאלה האם אנו מתחשבים בעור מלמעלה שאין לנו תחת כף הרגל אלא בצדדים או לא היו פוסקים שהתירו ללכת בכף שמלמעלה יש רצועת אור שמכניסים בה את הרגל כדי שתחזיק את הכפקף ברגל. מאחרה הזו היא קטנה, היא מיעוט שמיעוט, רק נועדה להחזיק את הרגל בפנים ומאחר ובכפכף הזה אין הוא מעור אלא מעץ. התירו אסרו ללכת בכפכף כזה לא בגלל שהוא בכלל הגזירה אמרו שהוא נותן אופי של קלות דעת משהו כזה שכאילו במחב בית הכנסת כאילו איננו מרומם את בית השם והולך כאילו כמו בשפת הים אז יש מקום לחוש לדברים כאלה כי צריך לדעת איך ללכת בבית השם ולא עם כל סנדלים כאלה שמשתמשים בהם במקומות אחרים וכיוצא בזה אבל כאמור לא התייחסו לרצועת עור מלמעלה בגלל שהיא כאילו בטלה במיעות. לפי זה יוצא שאם יש לי אור מקיף את רוב הרגל לא מתחתיה אלא מן הצדדים היה מקום לאסור לפי שיטה זו. אבל נראים הדברים אף על פי שבהחלט גם לכמות יש משקל בעולם ההלכה והרבה אנחנו מתייחסים לרוב חומר. אבל דומה שהמנעל כמנעל ראשית חשיבותו ועיקר חשיבותו הוא בסוליה. שבלי מנעל הוא נחשב כולך יחב. ורבנו הרי טעים את הטעם אף על פי שלא לומדים מן הטעם נפקמל הלכה אבל מן הטעם בוודאי ודאי אתה יודע מה זה נקרא מנעל שהמנעל אם מעיינים בפסוקי המקרא ראשית לכל דבר שהוא מאפשר לא ללכת יחף הכוונה הוא בכף הרגל ולכן לפי דברים אלו לא מעלה ולא מוריד שיש לו אור מצידר רגליו כי כל עוד שהסוליה שהיא העיקר במנעל איננה בכלל הגזירה היא איננה אור יש מקום להתיר ולכן הוא אשר אמרנו ברמה העקרונית נראה להתיר את המנעל הזה אשר כאמור הסויה שלו עם חומר סינתטי אלא שיש בו אור מהצדדים ברגליים אבל על דרך החומרה המלצנו להחמיר אבל לא מעבר לחומרה אלא מצד הדין אפשר להשתמש במנהלים כאלה רבי חניה בן גשמר דבר الله