שואל ואמר המזגנים אשר פועלים ובזמן שהם פועלים יש והרבה פעמים נוטפים מהם טיפות מים והשאלה היא כפולה א' האם מותר בשבת או ביום טוב להניח כלי מתחת ובמקביל לנטיפות אותם טיפות כדי שאכן הטיפות הללו לא ירטיבו אויזרים שונים אלא יקבו בתוך הכלי קיבול שאליהם הם נופלות. שהרי יש לנו כלל שאסור לבטל כלי מהחנו. כלומר אסור ליצור מצב שכלי אשר מוכן החנו מוכן לשמושים שונים לפתח בגלל עניינים הלכתיים תלום לכך שלא נוכל להשתמש בו למשהו מוכן למשהו מיועד למשל אם רואים שתרנגולת עומדת להטיל ביצה ואנו שמים לידה כלי כלי שראוי לטלטול ועכשיו אכן התרנגולת הטילת הבצ ביום שבת או ביום טוב לתוך אותו כלי הועיל והביצה אסורה בטלטול אם כן גם הכלי אסור בטלטול ויוצא שכלי שהיה מוכן לטלטול מוכן ומזומן לטלטול ברמה העובדתית ברמה ההלכתית לפתע הוא כבר ואי אפשר ולהשתמש בו לשימוש או לטלטול ואסור לבטל כלי מאחנו ואם כן אם נתייחס לטיפות מים הנוזלות הנוטפות מן המזגנים כאל דבר שהוא מוקצא לכאורה אסור לקבל את המים האלה לתוך כלי קיבול בגלל שמבטלים את הכלי מהכנו וממילא אנו באים לשאלה השנייה שלו האם מותר להשתמש באותה מים או אסור להשתמש באותה מים כי אם לאותה מים יש דין של מוקצא דין שנולד אז אסור להשתמש באות השבת או ביום טוב באות המים זוהי השאלה הכפולה של השואל והתשובה נראה לנו דעתנו שלפי רבנו מותר לשים כלי קיבול כדי לקבל את המים ומותר להשתמש באותה מים ואין עליהם דין של מוקצא כלל ועיקר. נכון, יש פוסקים רבים אשר הם יש להם דעות אחרות וגם הם בעצמם נבוכים מאוד כי מערכת היחסויות היא איננה רק לטיפות מים כאלה של מזגנים, אלא גם למגשמים עצמם שיורדים בשבת או ביום טוב וכן לשלגים אשר יורדים בשבת וביום טוב. כל אלה זוכים למשא ומתן הלכתי אצל הפוסקים האחרונים כדי לדעת אם אכן באמת מותרים הם בטלטול או לא. כדי להבין מהוא הבסיס של האוסרים ומהו הבסיס של המתירים, נקדים ונאמר אין צל של ספק שיש דברים שחכמי ישראל גזרו עליהם גזירה שיעסרו בטלטול ואלה קראו להם מוקצה. יש מוקצאים מסוגים שונים ולא כאן המקום להרחיב את הדיגור. על הסוגים השונים של המוקצים. אבל דבר אחד ברור ברמה הכללית והעקרונית דבר שהוקצה שהוסך מדעתנו החנו דעתנו ממנו מערב שבת או מערב יום טוב אסורים אנו לטלטלו ביום טוב או בשבת זה ברמה הכללית העקרונית וכאמור יש סוגים שונים של מוקצים וכולי באמת גם בשבת וגם ביום טוב ברמה עקרונית אסורים אנחנו לטלטל מוקצה. עכשיו יש גדר נוסף והוא נולד דבר אשר לא היה לפני שבת ונהיה ביום שבת. ואז השאלה היא האם מותר הנולד ביום שבת או אסור הנולד ביום שבת? האם יש לו גדר של טלטול? כי לכאורה אם הוא נולד ביום שבת הוא לא היה בדעתנו או דעתנו לא הייתה עליו ואז אם כן לכאורה הוא גדר מוקצה ואסור בטלטול אותה שאלה גם כן היא ביום טוב האם מותר או אסור והנה הפוסקים דנו אם למשל יש לנו א מרק קרוש וביום שבת הוא הופשר ונהיה נוזלי לכאורה זה גדר של נורד שהרי הוא היה קרוש ועכשיו הופשר או קרחים קרחים טבליות של קרח שהפכו להיות למים במצב של קרח הפכו להיות מים האם זה נחשב כנולדסר בטלטול או לא כאן באנו למחלוקת בין מרן ובין הרמה שמרן אומר שאין איסור נולד ביום שבת ואילו הרמה אוסר את הנולד ביום שבת בעצם לפי ההיגיון הרמה צודק כי מה זה נולד דבר שלא היה בדעתך עכשיו הוא נהיה ולמרות הכל מרן אומר וכן זוהי שיטת רבנו שאין גדר מוקצא בדבר שהוא נולד ביום שבת ואילו הרמה מחמיר בכך הרמה וכל אלה שהולכים בדרכיו מפליגים מאוד מאוד בדין הנולד עד כדי כך שאם אנחנו לוקחים סבון ומסתבנים בו ביום שבת דבר שלפי מרן ולפי הרמבם מותר בשום בשום ואין שום בעיה בדבר הזה הם חוששים לג גבי הבועות וכל הדברים האלה שנולדים תוצאה מהשימוש באותם באותם סבונים או משחות. ואם כן לאור הדברים האלה אנחנו באים ואומרים מה דין נולד ביום טוב. באמת אנחנו מוצאים דבר מעניין מאוד. יום טוב הוא יותר קל מבחינה הלכתית מאשר שבת ובגלל שהוא יותר קל מבחינה הלכתית מאשר יום שבת החמירו עליו במוקצא ובנולד יותר משבת כדי לתת תזכורת לבני אדם שהכולות שהתירה התורה ביום שבת אוכל נפש אוכל נפש אוכל נפש אז אה יכול להיות שבגלל שבגלל העניין הזה בני אדם יגלשו יזלגו לקולות יתרות ומשום כך כדי שלא יגרשו ולא יזלגו לקולות יתרות אשרות הנולד ביום טוב למשל עצים אשר היו מוכנים מערב יום טוב לעסקה ומותר להשיק אותם והסנו אותם ביום טוב בשביל אוכל נפש טרי אבל עכשיו יש אפר האפר הוא נולד אסור להשתמש עכשיו באפר אלא אם כן הוא עדיין חם שאז אתה יכול לבשל ביצה בחומו של אותו אפר אבל אם כבר האפר קר הוא נחשב כונולד שדבר שלא היה וממילא אסור לטלטל אותו דבר זה ביום שבת הוא איננו אסור אין לנו הסכה ביום שבת אבל לא מצויר שהיה לנו אש מערב שבת ונגמרה אש ביום שבת לא בשלנו לא עפינו. זה עדיין ביום שבת. ועכשיו יש לנו אפר שנוצר ביום שבת. אין לנו איסור לטלטל את האפר ביום שבת. אבל ביום טוב יש לנו איסור. כי החמירו ביום טוב בנולד יותר מאשר בשבת. בגלל שיום טוב ברמה העקרונית הוא יותר קל. ואם כן, לכאורה מים האלה של המזגן נתייחס אליהם כאל נולד. מדוע? כיצד באו המים האלה. למזגן להעוויר העולם. יש בתוך המכשיר בלון גז והבלון הגז הזה הוא קריר מאוד והועיל והוא בא ומגע עם טמפרטורה רגילה שהיא חמה באופן יחסית. המגע הזה בין קור יתר ובין חום יתר יחסית אם צורך דידקטי נחדד את הדברים יוצר עיבוי עידוי אנחנו יכולים לראות זאת הרבה פעמים כשאנחנו לוקחים בקבוק מים קרים מן הפריזר ואנחנו מוצאים אותו החוצה נוצר עוי עידוי בטפנות של הבקבוק בגלל הניגוד של הטמפרטורה הזו שהיא בין קור יתר ובין חום יתר עכשיו כיוון שמזגן ממשיך לפעול ומערכת העיבוי והעיבוי הזו נמשכת אחר כך עד עט ה העידוי הזה הופך לטיפות מים וזה נוזל נוטף מן המזגן כלפי מטה לכאורה הדבר הזה יש לו גדר שנולד אז לאחנו אשכנזים לכאורה הדבר הזה אסור ביום שבת בכל שכן ביום טוב לנו ביום שבת מותר כי אין לנו אוסרים נורד ביום טוב לכאורה אסור והאם באמת נאסור או לא נאסור כן המאירי על עירובים דף מו עמוד א' ועל ביצה לט עמוד א' מתיר את השימוש במשמים ביום שבת ולכן ביום טוב וקובע שאין להם דין נולד לא בשבת ולא ביום טוב דעקה באמת הראיה שלו עם עירובים דף מ עמוד ב וד א' שם דנים ביחס למים אשר הם נמצאים בבארות בבורות מעגרי מים האם מותר לנו ביום שבת או ביום טוב לקחת אותם אולי הם מחוץ לתחום לפי איזה תחום דנים רגלי הנוטל או הם חפצי הפקר ברור שבורות מאגרי מאגרים פרטיים הן כרגלי הבעלים לפי די התחומים שלהם אבל מה הם מאוקיינוס מהםרות הם לכאור ההפקר ואז הם קרגלי כל אדם אם אני יש לי עירובי תחומים לכיוון זה אני מוגבל מנטילתם אחרת לפי התחומים שלי אם חברי יש לו תחומים לכיוון אחר אז הם מוגבלים בדיני תחומים לפי רגלי הנוטל כי הם דברים של הפקר. ואז שאלו בגמרא על מה הם מקשמים שבאים בעבים ויורדים? האם הם באים מחוץ לתחום? כיוון שהעננים נעים וזזים. או נאמר כיוון שהם מעל 10ה טפחים? אין דין תחומין למעלה. יש דין תחומין למטה. והגמרא שם דנה אך ורק מנקודת ראות של דיני תחומים לגדרי שביטה ותחומים ולא דענו לעניין מוקצה אלא שהגמרא שם שואלת מהות של המים הנמצאים בעננים האם יש להם מהות שהם קיימים בעננים כאילו תאמרו העננים הם מעין מאגר מעין קופסה שיש בהם מים למרות שזה לא בדיוק המצב אבל מעין כזה והם נדהי כלומר נעים ונד הם מים מבלע בלי בעבע בלועים בעננים הם עדיין לא אגורים בתוך הענן הם יתהבו מתוך המציאות העננית העבית התהבו והיהפכו להיות לטיפות מים והגמרא שם שרבבת ואומרת אם נאמר שהמציאות הפיזיקלית של המים בעננים הםכ אילו בלועים ומתבים כל שכן דהבולה הוא נולד ועשירה ככה הגמרא שם אומרת אבל מזה אנחנו לומדים שהמים אם נגדיר אותם המים שבעננים שהם לא היו ונהיו יש להם דין שנולד ואסורים אבל מעניין מאוד הרמבם הריף לא הביא את זה להלכה הראש לא הביא את זה להלכה הרמבם לא הביא את זה להלכה מדוע מדוע הרמב"ם לא הביא את זה להלכה? המאירי בא ואומר לא הם לא נחשבים כבלועים בענן אלא נדים ולכן אין להם דין שנולד אז אנחנו מקבלים את התוצאה ההלכתית שלו שאין להם דין שנולד למהגשמים הללו ומותרים אבל אנחנו לא היינו מסתכנים בקביעה המדעית הזו אם המים בעננים נחשבים כבלים או כעגורים והם נעים ונדיים כי אדרבה הדעה נותנת שהם מתהווים על בסיס של טמפרטורות שונות שמגיעות למשקעים מסוימים ואם כן אז היינו צריכים ליסור מגשמים היכן מצאנו שצ שעשרו מגשמים הרי ביום טוב בחג סוכות הרבה פעמים יש גשם למה לא דנו ביחס למי גשם הללו בגמרות אם מותרים הם דנו ביחס לצאת מן הסוכה אם אנו כנזופים דנו אם מקשמים הללו נופלים למקפה אם היא מסריחה ואז אפשר לתת לא דנו ביחס להיתר ואיסור קבלת נקשמים אלו כל אדם כמעט באותם זמנים זו הייתה תרבות וזו הייתה מדיניות היה לו בורות וחצרות מעגרות מים כדי שלא יחסר מים מהלך השנה היו צריך לדון גשמים שנופלים בשבת או ביום טוב בימים טובים מותר להשתמש בהם או אסור להשתמש בהם אין שום דיון כזה בגמרא כלומר, יש פעמים שהמשע ומתן התלמודי הוא מסע תלמודי עיוני, חידודי, מראה את היכולת של חכמים להתחכות אחרי מציאות עובדות פיזיקליות מסוימות ולנסות לומר אולי בכך תהיין השלכות הלכתיות, אבל לא שן תוצאות או מסקנות, אלא הפרחת רעיונות יפים, חשובים, אבל אין מסכנות כי זה לא הגיע להבשלה. כדי שבאמת יגיעו למסקנות. משום כך לענו דעתנו המאירים מתיר וכך צריך להיות הרמב"ם וכל אלה בשתיקתם זה גדר של התר ואפילו ביום טוב. מדוע? כי מה שעסרו ביום טוב זה דברים שעדיין יש להם בסיס והם קיימים. עצים שהפכו להיות אפר או עלים או ענפים שנמצאים בראש העצים נושרים ל בתוך התנור ואז השאלה אם מותר לטלטל אותם כי הם נולד אבל הם קיימים רק אי אפשר להשתמש בהם בגלל שהם מחוברים ועכשיו הם נתבו רק בדברים שעדיין משהו שבמשהו במודעות של האדם אלא שאדם היה מנוע מלשתמש בהם בגלל סיבה זו אחרת בזה יש את הסניף הזה שנקרא נולד ובזה המירו ביום טוב מאשר בשבת אבל בדברים שבכלל לא היו בתודעה האנושית בכלל ונהיו כמו הגשמים כי כמה אנחנו רואים שהעננים עוברים אחלינו ואנחנו מתחנים להבינו שבשמיים שיתעבו ויהפכו להיות לגשמים אצלנו והם הולכים מוריקים את הגשמים האלה במקומות אחרים ואנחנו איננו רות וחלות כי עדיין לא נוצר המצב והנסיבות שאכן יתעבו ויהיו לטיפות מים שנושרות בחללנו במקומנו שלנו ולכן קם כל דבר שהוא בכלל בכלל לא היה ולא נהיה וכל שכן הגז הזה שוודאי וודאי מה לנו ולטיפות מים מה לנו ולטיפות מים ופתאום זה הפך לטיפות מים כל שכן שבדבר כזה חכמים לא גזרו על הוויה כזו שהייתה נעלמת לחלוטין ופתאום היא מתהבה זו נראית דעתו של רבנו ולהלכה למעשה ולכן אנו מתירים לקלות את המים האלה אין בזה איך קוראים ביטול כלי מאחנו גם בשבת וגם ביום טוב ולהשתמש במים האלה אם אדם ירצה להשתמש בהם אבל אנו בוודאי מודעים לכך שישפוסקים שעוסרים ומחמירים לא מבעיה הפוסקים אשכנזים שאפילו בשבת הם מחמירים בנולד אלא גם כאן אבל לא רק בגלל זה אלא בגלל המבוכה שסרה בהגדרת העניין של נולד רבי חני בן Да.