שאל השואל ואמר מדוע אין אנו נושעים כפיים כלומר הכהנים לא נוסעים כפיהם בתשעה באב בשחרית והתשובה אכן מצד הדין לפי דין התלמוד ולפי דברי רבנו וכן מרן וכן מנהג רוב הספרדים נושעים כפיהם בשחרית, אלא שבתימן הושפעו ממנהגים, ממנהגי אשכנז שחדרו לספרדים מסוימים ומהספרדים זה חדר לתימנים שבבוקר לא נוסעים כפיהם ורק במנחה נוסעים כפיהם. הרב עודה יוסף בחזון עובדיה בעמוד שעד בעניין התעניות כותב והכהנים נוסעים כפיהם בתשעה באב בשחרית ובמנחה וכך דרכו בקודש חסף כל כך רבים שדיברו בעניין הזה וראה שאכן באמת הלל הוא אשר לא נוסעים כפיהם זה לא מקורם מן התלמוד אלא מקורם ממנהגים. והמנהג הזה נאמרו לו טעמים שונים. למשל בגלל שכתוב הופורסכם כפיכם עלים עיניי מכם או טעם נוסף שנאמר מאחר והכהנים מברכים אותנו בשלום והרבי תשעה באב אסור לברך זה את זה בשלום. וכן טעם נוסף הואיל ואנחנו אבלים וכהן אבל אינו נושא את כפיו. אבל כל הטעמים האלה נידחו אחת לאחת. בשאלות ותשובות עולת שמואל השיב כל הטעמים על כל הטעמים האלה. הוא אומר, אם בגרל פורסכם כפיכם עלים עיניי מכם אז אם ככה היינו צריכים ביום תשעה באב, יום החורבן והתוכחה להימנע ולהתפלל. שהרי בסמוך לכך נאמר באותה ההפטרה בפורענותאה גם כיתרב תפילה אינני שומע. ואם משום שתשעה באב אסור בשאלת שלום ל איך נוסעים כפיים במנחה לכולי עלמה והרי כל היום כולו אסור בשאלת שלום ואם דיברנו מדין אבל מי אמר שעבל לא נושא כפיו גם זה ממע הבית יוסף בסימן קכח כותב על העניין הזה של הבל לא נושא את כפיו וכפי שאמרתי לכם מקורם של המנהגים האלה אצל החינו אשכנזים כתוב במרדכי לתוך 12 חודש על אבי ועל אמו נוהגים שאין נושא כפיו ושמצריכים אותו שיצא מבית הכנסת קודם שיתחיל שליח ציבור בעבודה כלומר בברכת רוצה ואין יודע כך אומר ואין יודע שום טעם למנהג זה ואפילו בתוך שבעת ימות נראה שנושאת כפיו שה הרי אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה. וכך החנושכנזים אמרו א וכן התונסאים כבודיהם שהבחור עד גיל 20 לא נושא כפיו כי אם הוא לא נשוי או כל עוד לא התחתן הוא לא שרים בשמחה והרי צריך שהעבלות שמברכת נוסאת כפיו יברך בשמחה וכן כל מיני מנהגים שהחנוש זים אמרו שבגלות בחוץ הארץ אין נושעים את כפיהם רק במוסף של יום טוב שאז כבר בטוח שיש שמחה ויש כאלה שעד היום בארץ בצפון ארץ ישראל בגליל לא נוסעים כפיהם מאותו מאותו טעם אבל כל המנהגים האלה זכו במרכאות לבקורת של הרבה תלמידי חכמים שלא הסכימו עם הנהגים האלה למרות שכאמור בני אדם נחז במנהגים אפילו שאינם מבוססים יותר מאשר גופי ההלכות וכך רבותיי בעניין האבלות בנוגע לנסיעת כפיים בתשעה באב דווקא ה איך קוראים החינו הספרדים בענין הזה רובם לא כולם כי חלק כבר הושפעו מהאשכנזים בדבר הזה וכאמור אפילו יהודי תימן הושפעו והמקובלים והספרדים עמדו על כך שאכן ב אמת לומר נסיעת כפיים בתשעה באב בשחרית לא רק במנחה אלא בתשעה באב בשחרית וכל אלה מובאים על ידי רבודה יוסף על ידי הרבה הרבה מן הפוסקים אלא שבני אדם יותר מכירים את המנהג מאשר את גופי ההלכות ובאמת רבותיי בתימן א זה אחד מהמנהגים שמעריץ אמץ ממה שהוא מצא שכבר בימיו נהגו בן גוד למנהגים הקדמונים בתימן שבכל התכליל הקדמונים אין זכר לעניין הזה שכהנים לא נוסעים את כפיהם בשחרית אין זכר כך אבל מאוחר יותר זה חדר פועיל זה חדר הוא אמץ את זה פועיל ואומץ אנחנו כך נוהגים אבל כאמור רבותיי עליבדאמת זה לא מהמנהגים אשר הם מבוססים אדרבה הרי ההלכה נפסיקה בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים, שאם כהן נמצא ולא נושא את כפיו, אומר רבנו את הדברים האלה בסוף הלכות תפילה בכהנים תפילת וברכת כהנים סוף פרק טו אומר רבנו כל כהן שאינו עולה לדוכן כלומר בימים שאפשר לעלות לדוכן אף על פי שבטל מצוות עשה אחת מרים לתורה הרי הוא עובר על שלושה עשה שנאמר כותברכו אמור להם ושמו את שמי וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך וכל כהן המברך מתברך שנאמר וברכה מברכך כמובן שהשומע את הדברים האלה ישאל כלום עכשיו נהיה רשאים לבוא לבתי כנסיות שלנו ולומר להם רבותיי טועים הלל ושלום נוסעים כפיהם, בואו נסע את כפנו לא גדל הוא השלום אף על פי שאנחנו מבטלים מצוות עשה אבל אם מדובר במניין של דעתנים כולם בני תורה ועמונים על ההלכה אזי הם רשאים לשנות ממנהג אבותם כי מנהג זה מעורער יש כנגדו הרבה השגות אבל בבית כנסת אשר אמונים על המנהג וכך הם נוהגים והם ברובם בעלי בתים שאינם בני תורה כל שינוי במנהג שנוי כי זה גורר מחלוקות קשות ולא שוות לא שוות קיום המצווה מול המחלוקות המחלוקות גורמן גורמות לחורבן בית כנסיות לחורבן קהילות אבל כאמור אם מדובר באנשים דעתנים ורק ורק ואין חשש קטן שבקטנים לעובדן השלום בוודאי וודאי יסאו את כפיהם כרוב עמך ישראל כרוב פוסקי ההלכה כדין התלמודי שאין אחריו ולא כלום רבי חנש