אמר האם יהודי תימן אסורים בתספורת מ-17 בתמוז או לא ואם כן ממתי ובכן מרן השולחן ערוך לא הביא את המנהג של איסור תספורת ב-17 ותמוז כמו שהביא מנהגים אחרים. אלא הרב דיוסף מראה שלפי מרן איסור תספורת לפי מרן רק מכוח הדין דהיינו בשבוע שחר בו תשעה באב. הרמה הוא שהביא את המנהג שאין לספר מ-17 בתמוז. כשם שהביא שאין להתחתן מ-17 בתמוז והנה מורי דוד משלקי בשתילי זתים מחק את ההגהה המתייחסת לאיסור תספורת מ-17 בתמוז משמע שבתימן לפחות בצנאה לא נהגו באיסור תספורת משבעת הרבת תמוז אלא נשארו כעיקר הדין כמו הרמבם ומרן והדין התלמודי שרק בשבוע שחר בות שעה באב אסורים לדין לא לא מכוח המנהג אסורים לדין להסתפר ובאמת שמורי בהליכות תימן כשהוא מביא את המנהגים של ימי בין המצרים פרט דווקא פרט אבל בנוג לתפורת לא זכר סות ספורת יוצא איפה שבתימן לפחות בצנעה הדברים ברורים שאין איסור להסתפר אלא רק בשבוע שחל בו תשעה באב. יכול להיות שחוץ לתימן, מחוץ לצנעה, נהגו איסור. בזמנו רייינתי את החן השרעבים בתוכנית שהייתה מוקלטת בוידאו שאל אביך ויגיד לך זקניך ויאמרו לך ואינני זוכר ברגע זה ואני צריך פשוט רענן זכרוני הכל מוקלט הכל מתועד אבל נניח בהנחה שאחנו שרעבים נהגו איסור מ-17 בתמוז עלינו כאן לקבוע כללים בדרכי ההוראה כל דבר שיסודו במנהג אין לך אלא היכן שנהגו או שידוע לך שנהגו ואינך יכול להטיל איסור על בני אדם שלא ידוע שאבותיהם נהגו. רק במקום אם נשתמש בלשון מליצה דתחזק איסורה, כלומר חזק מנהג שם או ביניהם או צציהם חייבים אבל במקום שלא החזק האיסור אין לנו יכולת כמו רע הוראה לאסור על העולם דברים המותרים כיוצא בזה א הרמה הביא מנהג של קהילות מסוימות באשכנז שבימי הספירה גם אחרי בעומר עוד נהגו איסור נישואים והקהילות האלה מוגדרות אלה אלה אלה אלה היום מושכים את זה לכיוון שכל האשכנזים אסורים להתחתן עד חג השבועות חוץ מלג בעומר שזה כאילו יום אחד שמותר ודוע בגלל אותם כלות שנהגו איסור אומרים מורא הוראה ובצדק מי שידוע לנו שהוא מבני אותם מקומות אז יעשור לו מכוח מנהג אבותיו מי שלא ידוע לנו שמאות המקומות לא חזק איסור ואין לגלגל עליו איסור במיוחד שבדברים כאלה אל נחשוב שזוהי חומרה שנקיה מספקות אלא הרבה פעמים חומרות כאלה הם מביאות לידי קולות. שהרי בני אדם שאין עדיין לא קימו מצוות פריה ורבייה או חס ושלום נכשלים בהרהורים בחיות בדברים האלה. הרי לגלגל מנהגים על מי שלא חזקו במנהגים אין מקום בכלל בכלל. אז זהו כלל מדרכי ההוראה. היכן שחוזק איסור ידוע לנו נאסורן שלא חזק לא נאסור ומכאן אנו מגיעים לשאלה אדומה האם כשנהגו איסור צספורת אם נהגו האם זה כולל גם גילוח הזקן או לא? הדבר הזה לא שייך בימי תמוז לפחות לפי מנהג יהודי צנאה שכאמור הדין הוא רק בשורה שחלבות שעב אבל נניח בהנחה שהחנוש בדרום נהגו שלא לספר במתמוז מאחר בביתן בכלל בכלל לא גלחו את זקנם כל השנה לא הייתה תופעה כזו של גילוח זקן במשך כל השנה ממילא לא שיכל לבוא להגיד שיש עליהם מנהג איסור להתגלח תגלחת הזקן לא במשנהגו נהגו ובמה שלא נהגו לא נהגו לא נאמר מאחר ובאותו מחוז נהגו ביסור תספורת ומאחר והיום נוהגים א גם בגילוח אז יש לאסור את הגילוח לא מנהג יש לפרש אותו בצמצום ולא בהרחבה ודי לנו במשך אס ולא מעבר לזה. במיוחד שעניין הגילוח, גילוח שער הזקן, שונה בתכלית השוני ממנהג ייסורי תספורת. כיוון שגילוח הזקן היא גילוח קרוך בצער גדול מאוד לנוגים להתגלח, גדל שיער דוקרני וגם כשהוא כבר גדל יותר, ניבול הוא לאותו אדם מעוסו עיני הבריות כי לא רגילים לראות כך ויש צער גדול ולכן מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לגלגל על בני אדם ייסורים אשר קרוחים בצער הנה בואו ונראה החינו האשכנזים אשר אצלהם נהגו להתגלח בכל זאת התירו להתגלח אם נהגו להתגלח בערב שבת כל ערב שבת בימים אשר נהגו שלא לסתפר אז אם נהגו להתגלח תגלחת הזקן תירו להם מדוע משום כבוד שבת איך הוא יכנס לשבת כשהוא מנובל בעיני עצמו ועיני הבריות שהורגלו אליו אחרת וכן בגלל הצער והרבה פוסקים התירו יתרה מזו הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה בעל לגרות משה אור החיים חלק ד' סימן קב כותב תשובה קצר צרה אבל רבת עוצמה ממש רבת עוצמה בכל לשונה גילוח בימי הספירה ובימי ובין המצרים במקום הפסד זה הכותרת שלה הוא אומר הנה אם אחד עוסק באיזה מסכר למלאכה שאם שאם לא יסתפר את זקנו בימי הספירה ובימים שבן 17 בתמוז שאב יהיה לו הפסד ממון. כלומר אדם אשר לא יגלח את שער זקנו לא ירצו לבוא בקשרים עסקיים איתו. אם יש מציאות כזו או המעבית שלו אומר אני לא רוצה אדם מנובל שיעסוק בעסק שלי כי זה דוחה את הבריות ואז יש לו הפסד. אומר הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד כלומר המנהגים האלה שמנהגים חשובים כשעצמם לא נהג אותם כמה הפסד כשיש הפסד ממון דוחים את המנהג הזה אבל בשבוע שחל בו שעה באב שאסור מדינה דגמרא סוף תענית ל אין להתיר כלומר תראו איך הרב משהינשטיין מבחין בין חיוב בין איסור מכוח דין ובין איסור מכוח מנה הוא אומר שבוע שחלבות שעה באב שזה איסור תספורת מכוח תקנת חכמים מכוח דין גם כשיש לו לאדם הפסד במון זה מחייב אותו אבל איסור תספורת מכוח מנהג אין מנהג איסור דוחה הפסד ממון ולכן שיש הפסד ממון אין מקלמים את המנהג הזה ועל בסיס היתר הזה רבים רבים לא רבים רבים מתגל חים בגלל עסקיהם. וזכור אני כיצד שמעתי מפי יהודים יראי שמיים המתקראים חרדים אומרים רגע רגע אצל מי אתה הולך כעת למסור הרצאה? אצל המזחניקס האלה אשר הם מתגלחים ימי הספירה. אמרתי לו אבל אלה מתגלחים במי הספירה לרגל עסקיהם. אני שאלתי אותם והם אמרו לי שרגל עסקיהם אז אומר הם אלופים ולהמציא התרים אבל תראו מי אמר את ההיתר אלוף בתורה כמו הרב משה איינשטיין שנותן משקל מתאים לכל דבר מה מכוח דין מה מכוח מנהג ואני אומר את הדברים האלה הואיל ובעוונותנו המרובים היום ישנה מגמה או אולי גישה שכאילו כל המחמיר בדברים האלה תבוא עליו ברכה ידועה הגמרא מסכת בבטרא דף ס שאחרי החורבן סמוך אחרי החורבן ראו אותם מתאבלים ומתענים יתר על המידה ומורא הוראה אמרו להם יש גבול לא יותר מדי נכון צריך אם אנחנו נתאבל על חורבן אבל אי אפשר לאסור גם את זה וגם זה יש חיים גם מעבר לחורבן ואדרבה מתוך תפילה ותקווה שנזכה לבניין בית שלישי. ולכן בדברים האלה המינון הנכון הוא זה שקובע. ויש כללי הוראה ועל פי כללי ההוראה ישק דבר. ולא כל המחמיר תבוא עליו ברכה בהוראת ההלכה. אם נניח כל המחמיר לעצמו תבוא על הברכה אבל לא כל המחמיר לאחרים תבוא על הברכה אלא לעצמך אתה יכול להחמיר אבל לאחרים עליך להוראות לפי כללי. הוראה לפי כללי הדין אל זוהי הדרך העולה בית אל והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שבמהרב ימינו בן בית המקדש ולא נסתק לכל ההוראות הללו רבי חנוב בנגש