ראיתי בספר קיבה מועד שאלה אם הרופא אומר לאדם מסוים בתקופה זו תוכל לצום רק צום אחד או 17 בתמוז או בתשעה באב לא יהיה לך את הכוח הבריאות לצום שני צומות בתוך תקופה זו מה עליו לעשות אז בספר כיב מועד הביא עוד דייק מדעת הרדוז שיצאו ב-17 ותמוז והביא דעה חולקת שיצום את תשעה באב והכריע כדעה החולקת שיצום בתשעה באב וברצוננו כאן לומר מה נראת דעתנו בעיקר לאור משנתו של רבנו לצורך זה נראה לנו שאכן יש להכריע כמו הרדז שלצום ב17 בתמוז כי מצווה הבאה על ידך אל תחמינה והרדבז כותב בשאלות ותשובות חלק ד' סימן יג את השאלה הבאה ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל ב עשרה ולעשות את המצוות. כלומר מנותק מן העולם, מתפלל לבד, מקיים מצוות כמה שהוא יכול לבד, אבל כל הדברים שהם בציבור אין לו יכולת בגלל זה שהוא בבית סוהר. והתחנן לפני השר או האהגמון ולא אבה שמח לו, כלומר להניחו לא הסכים. השלטונות לא הסכימו. לשחרר אותו בשביל תפילות בציבור. זולתי יום אחד בשנה. איזה יום שיחפוץ. אמרו תבחר לך יום אחד בשנה. נשחרר אותך לצורך תפילה וציבור ותחזור לבית הסוהר. יורא המורה איזה יום מכל לימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת. הרדוז אומר שהוא ראה לאחד מחכמי דורנו דהיינו מחכמי דורו של הרדז תשובה שיבחר לו את יום הכיפורים או את יום הפורים בגלל פרסוי הנס והרדוז מלגלג על תשובה זו למרות שהיא לאחד נחמי דורש של הרדז והוא כותב בזה הלשון הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים ואל החרס זהו ביטוי שבדרך כלל מלגלגים על אדם שלכאורה מעיין עיונים עמוקים בסוף מעלה דברים הבלים ולא דברים של ממש כמו האדם המודעי שצולל למעמק הימים למצוא דברים נקרא ערך בסוף הוא מעלה משם רק חרס אז הוא אומר ראיתי אחד מחכמי הדורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים ואל חרס בידו ועל יסוד ראוע בנה יסודו תראו את הביטויים על הגלגנים בתחילה כתב דעתי ביום הכיפורים אחר כך החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי ניסה דבעינן עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו אומר הרבז למרות שהוא אותו אחד מחכמי דורנו מחכמי דורו אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא בענן קיימלן ואין מעבירין על המצוות ואין חולק בזה כלל הלקך מצווה הראשונה שתבוא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצווה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאתה יודע מתן סכרן של מצוות וזה פשוט מאוד אצלי אומר הרד ואז לא כיפורים לא פורים אלא יבדוק אותו הסיר מה היא המצווה שהוא לא יכול לקיים אותה בגלל להיות טובת הסוהר ושניתן לקיים אותה מידית ולאותו יום יבחר לצאת בית הסוהר בשביל לקיים את אותה מצווה שנמנע ממנו מקיים אותם מסגרת בית הסוהר זה לא משנה תפילה לא תפילה כל דבר כל מצווה שיכול האדם לקיים אותה אילו היה נמצא מחרוץ קוד לבית הסוהר יבחר למרות חשיבות הכיפורים למרות חשיבות הפורים זה לא נוגע אלא יש כלל הוא אומר בלתי מוטל בספק אין מעבירין על המצוות ומצווה הבאה ליתחה לתחיצנה ואין אנו יודעים משקלן של המצוות חמורה קלה זה אצל בורא עולם הואיל ואלו הם הנימוקים של הרדז מי יכול לעמוד בפניהם וכיצד ניתן לדחות אותם איך אפשר לומר לאדם תחכה עד לתשעה באב ותצום בתשעה באב כי הוא יותר חמור ואל תצאו ב17 בתמוס הוא בגלל שהוא יותר קל וכי מי נתן לו ביטוח חיים שיחי עד לשעה באב הרי האדם כל רגע וכל רגע תלוי בחיות בבורא עולם ולכן כעת על אחת כמה וכמה שוודאי מצווה בעל ידוע לחמיצנה למרות שלכאורה ה-17 תמוז הרבה יותר קל מאשר תשעה ביו מה זה נוגע אנחנו צובים לעובדו יתברך בכל עת ובכל שעה בכל מצוותיו קלות חמורות בכל עת וכל שעה ואדרבה העובדה שאדם ממהר לקיים כל מצווה בעל ידו אפילו נחשבת כלה ואין אדם מסתחר עם המצוות נמתין עד לשעה באב אדרבה סימן שהאדם הזה יש לו אמונה זקה וצרופה שכל חייו תלויים לו תלויים בבורא עולם ושאיננו בעלים על עצמו לתכנן תכנונים ושהוא עובד את השם לא כי הוא מצפה לגמול מאת השם ולא כי הוא עושה טובה לשם אלא עבד מלך מלך מן הרגע שהוא עבדו שמה קוש העולם כל מצווה שהוא מקיים הוא בעצם מרסן את יצריו ומזכה מזכך נשמתו כדי להדבק בצורע עולמים ולכן ההכראה של הרדז היא אשר יכולה לעלות בקנה אחד עם משנתו של רבנו ויץ כך צריך להורות שכל מצווה בעל ידו של האדם אל יחמצנה ולא יאמר נמתין עד ליום כזה או נמתין עד למצווה זו או אחרת רבי חני בן