למחזור נייר למחזור ניר עכשיו ישבתם אותי או כן למחזור ניער ראיתי שהכל עובר על המסוע ושתי נשים משתדלות למיין ולשלוף את כתבי הקודש אבל לא ב-100% שאלתי האם להמשיך לתרום את העתונים והנייר שהם כתובים אשורית ועושים מהם נייר טואלט א וכולי או להשליך לפח עד כאן ובכן תשובה כן מותר לתרום את העיתונים והנייר שהם כתובים אשורית ועושים מהם נייר טואלט אבל בתנאי הזה בתנאי הזה שבאמת יש מה שנקרא מיון ואין להתחשב בעובדה שלפעמים הממיינות לא שומות לב ויש ואולי אה עלון שהוא קדוש בכל זאת נכנס ונשחק ונגרס מה הם הנימוקים להלכה הזו התורה מצווה אותנו להבדיל אלפי הבדלות שאנחנו כשנגיע לארץ הקודש מאחר ארץ קדושה אסור בשום פנים ואופן להשאיר כאן עבודה זרה אלא הבתאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים ונתצתם את מזבחותם ויבטם את שמם והתורה אומרת לא תעשון כן לשם אלוהיכן וחכמים דרשו מפסוק זה שהמוח שם השם לוקה שהרי התורה אומרת לא תעשו כן לשם אלוהיכם דווקא עבודה זרה והתבתם את שמם אבל שם השם שהוא קדוש לא תעשו כן לשם אלוהיכם אז המוחק את שם השם לוקה זורה היא מפסוק זה כמו כן שנו חכמים בספרה ואמרו מנין לנוץ אבן אחד מן ההיכל ומן מזבח ומן העזרות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר ונתסטם את מזבחותם לא תעשון כן לשם אלוהיכם כלומר לא רק במחיקת שם השם אלא גם בניתוץ אבן מאבני המזבח הדבר אסור תוצאה מכך רבנו בפרק שישי מהלכות יסודי התורה הל כ זן כתב הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר האזהרה לוקה כלומר זה יסור תורה להשחיט משהו מן המקדש שנאמר בעבודה זרה כי את מזבחותם תתוצון וכתוב לא תעשון כן לשם אלוהיכם וכן הס עשה עשה קדש דרך השחתה לוקה שנאמר ואשרהם תשרפון באש לא תעשוון כן השם אלוהיכם הוסיף רבנו וכתב כתבי הקודש כולם ופרירושיהן ובאוריהן אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות במי דברים אמורים בכתבי הקודש שכב כתבו אותן ישראל בקדושה אבל מן ישראל שכתב ספר תורה צורפין אותו עם ההזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו אלא הוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים ואיל בדעתו כן לא נתקדש השם ומצווה לשרפו כדי להניחו שם שכדי יש לו להניח שם למי ולא למעשיהם. אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו. וכן כתבי הקודש בלו. וכן כתבי הקודש בלו או שכתבן גוי יגנזו. יוצא איפה שכתבי הקודש כולן רבות הפירושים שלהם משנה, תלמוד ספרי הלכה פירושי מקרא פירושן ואירוין אסור לשרוף אותן או לעבדן ביד. נשים לבעד והמעבד ביד מכין אותו מכת מרדות. כלומר, אין זה איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן. רק אם הוא מוחק את שם השם ביד, אזי הוא עובר על איסור תורה ולוקה. אבל השחטת כתבי קודש ביד לא מחיקת שם השם. לא מחיקת שם השם. שחטת כתבי הקודש ביד אפילו ביד מכין אותו מכת מרדות איסור מדרבנן עכשיו לאור היסוד הזה נוכל לגשת אל הבעיה שלנו כולנו יודעים שבגלל הדפוס והשיפור בטכנולוגיה של ההדפסה והצילומים אין לך היום מקום שלא מתגוללים בו הרבה עלונים שאשר היו צריכים להגנס כי יש בהם כתבי קודש דברי תורה פרשת שבוע הלכה כל מיני רעיונות אמוניים ואם כן היה דין עם גנז והם מתגוללים בראש כל חוצות ואין צל שספק שאילו הייתה לנו סנהדרין אז הסנהדרין הייתה מתקנת תקנה או מורה הוראה שתמנע את חילול הקודש הזה אבל בעבותינו המרובים אין לנו סנהדרין וגם לא הרבנות הראשית לישראל ולא מורי ההוראה לא מתוועדים יחד כדי להוציא מתחת ידם הוראה אשר כולם יסורו למשמעתה בעבנותם רובים אנחנו עדיין בגלותה לשכינתה מבחינה זו אבל בין כך ובין כך זה נשאר לא ראות את המורים המקומיים כל מקום מקום מה מורא ההוראה המקומי אומר ולכן באמת יש מן הרבנים אשר אומרים מאחר ואין אנו עוסקים כעת בספר תורה שכתוב באור בקדושת ספר תורה ואנו עוסקים בהדפסות אזי ועוד יותר אפילו צילומים אז נמצא שאין זה אותו הדין וכיוון שאין זה אותו הדין וכיוון שכוונתנו למנוע חילול הקודש לכן לדעתם מותר לקחת את העלונים האלה למחזור כיוון שבזה יוכלו להציל אותם מפני חילול הקודש כאילו תאמרו איסור כזה כלוש בנסיבות שלנו הפרתה זו היא קיומה מאחר וקשה מאוד מאוד לומר לכל הציבור הרחב להקפיד על גניזה וגם כמה יגנזו הרי מדובר בכמויות אדירות כמה יגנזו כלומר באמת טעמם של אותם מורים מורה הוראה מם הם חסים על כבוד כבוד הקודש. אנחנו קצת יותר זהירים בעניין הזה. אנו מודעים לחשיבות למנוע את חילול הקודש אבל גם החילול הקודש שני פנים הוא. הן בהשחתה והן בזלזול שהוא מתגולל ברחובות ובשווקים. ואנחנו צריכים למצוא דרך אשר היא ביניים. שגרום לנו לסלול את את ההיתר. ומשום כך, לגבי המקרה הנדון, כיוון שיש ממיינים או ממיינות במפעל, אז אם קרה ועלון זה או אחר חמק מעיניהן של ממיינים, זה כבר נחשב גרמה באיסור דרבנן. מדוע? כי א' זה מסוע. א' זה מסוע. ב' גם המכונה הפועלת. כולם פועלים על ידי כפתורים. כפתורים היוצאים מכפתור. ואז נכון מאוד שאנחנו יכולים תייחס לזה כאילו כל מעשה ידיים, אבל כיוון שלפעמים זה נעצר, לפעמים זה נתקע, אז לעניין זה אפשר לבוא לומר זה עדיין לא מעשה ביד כמו שרבנו אומר שהוא מאבד את זה ביד כי אם אדם קורע אם האדם שורף אם האדם מוחק זה נקרא מעשה ביד עיבוד ביד אבל אם האדם א נותן לזה להתגלגל עד לכדי השחתה ובמיוחד שהוא מעמיד ממיינים הרי המעשה הזה זה לא בוד ביד אלא אם קרה וחמק דבר כזה זה נקרא גרמה באיסור דרבנן ומשום כך בן סיבות אלו אנחנו מורים להיתר אבל שלא על ידי ממיינים וממינות עדיין אנחנו נמלנים על המחמירים כיוון שבכל זאת זה נקרא ביד להוציא מצילומים להבדיל וכאן המקום להביא את תשובת מורי שנתפרסמה בשוט הריבד עליכות יסודי התורה סימן יח הוא נשאל כדלקמן אודות מה שראיתי שיש סופרים שרצו להשתמש בתיקון סופרים הנדפס עם מקרא ותרגום בהוצאת י חסיד וכיוון שזה ספר גדול התחמו לחתוך את החלק המנוקד וקיצרו באורכו באופן שנחתך גם מגופי הפסוקים ובהרבה מקרים נחתכו גם אותיות של השם ברוחבן אם עושים כהוגן או שיש למחות ושאלה זו נחלקת לשלושה חלקים א' אם יש בכך בזיון כדרי הקודש ב' אם יש בזה משום מוחק שם ג אם דין ספרי קודש נוהג בספר של צולם ולא נכתב שאלה של שואל חכם ואז התשובה אף על פי שכתבי הקודש שאינם עשויין בגלל אינם בדין שנתבאר בבטרה ונפסק ברמבם וכולה והוא בא בית יוסף חושן משפט וכולה מכל מקום נראה ברור שמעשה זה שלחתוך בזיון גדול הוא לכתבי הקודש ובהחלט יש למחות ועושה המעשה המכוער הזה ונראה שהוא בכלל המאבד כתבי קודש ביד שמקין אותו מכת מרדות אז רבנו אומר מי שחותך כתבי קודש א' הוא מבז את כתבי הקודש ב' על ידי זה שהוא חותך את שם השם אז זה כאילו מכלה או משמיד את כתבי הק דש ביד אבל כיוון שהם לא בכתיבת סופרים אלא בדפוס לכן או כתבי קודש לא שם השם אז האיסור הוא מדרבנן או כמו שכתב רבנו ברכות יסודי התורה פרק ו הלכה ח שאין לך עיבוד גדול מזה שחותך תיבות וקוצץ ואותם החלקים שקצץ הולכים לאיבוד ונקרא מחלל את התורה ראה פירוש הרמב"ם לאבות פרק ד' משזן כל המכבד את התורה גופו מכובד כל המחלל את התורה גופו מחולל ובספר דפוס נראה לי שיש בו משום מוחק את השם כי הדפסה כתיבה היא דלא גרע מחרות כדי בגיתין או כמו שכתב הרב פשוט גם לעניין כתיבת סתם וברור שלא נחשבהו כתב לעניין ספר תורה א סילין ומזוזות כלומר הדפסה לעניין איסור מחיקת השם היא כתיבה אבל לעניין סתם ספר תורה תפילים זוזות וברור שזה לא כתיבה אבל לעניין מחיקת השם נראה שכתב הוא ואף על פי שלא קידש בשעת בעל כתיבתו אין בכך כלום כמו שכתב הרדבז אך בצילום תרם עמדתי על מהותו כיצד הוא נעשה למעשה אם הוא כמו שמצלמים בתמונות שהוא נעשה אחר כך על ידי השתלטות החומרים על מקומות שקיבלו אור ואם כן נראה שאין בו משום מחיקת השם או באופן אחר ובדעתי היה לגשת לאופסק לברר בטרם הצלחתי על כל פנים רואים א שאם בצילום יש מקום להקל והועיל והרבה הרבה מן הפרסומים היום הם בדרך של צילומים במיוחד דיגיטליים אז נראים הדברים שיש מקום להתיר כדי למנוע את חילול הקודש. משום כך אמרנו לפחות לפחות מבחינת השאלה הנשאלת מאחר ויש ממיינים אזי האם קפץ עלון זה או אחר אין לחוש בכך רבי חניה גשמ