שאל חברנו רבי חיים דרין השם ישר וחייהו את השאלה הבאה. יש להם כנראה ספר תורה משפחתי שהוא כבר פסול ואיננו ראוי לתיקון כלל ואז הדין הוא שיגנז והגניזה כידוע שמים את הספר תורה בתוך קד חרס ושמים את הקת חרס כשהוא מכוסה ובתוכו הספר תורה וליד קברו של תלמיד חכמים או שונה הלכות ואז השאלה היא האם בטרם יגנזו בדרך זו את כל הספר תורה האם רשאים בני המשפחה ליטול יריעות מאותו ספר ולחלקן לבני המשפחה למזכרת תוך שכל אחד אשר זוכה ביריעה מסוימת, ברור שהוא מתחייב לשים אותה את אותה יריעה כשהיא במקום מכובד בסלון שמור, לא נתונה לשום בזיון. האם הדבר הזה מותר או לא? ובכן, לענות דעתי מותר כפוף לכמה מגבלות שתכף נדבר עליהם, אבל תחילה עלינו לבאר את עיקרי הדינים. ובכן, הדבר פשוט שאם באמת א יש מה שנקרא ספרי תורה שבו שכבר באמת אין להם תקנה, אין עוד אפשרות לתקן אותם, שהדין הוא שיגנזו בדרך הזו ש הזכרנו אותה, אבל ה תורה אמרה, או יותר נכון בפסוק שממנו למדו את אופן הגניזה הזו, נאמר למען יעמדו ימים רבים אבל אין שום ערובה שגם בכלי חרס להבדיל מכניזה בשקיות ניילון שהיא תעמוד לנצח. נכון שבסקית ניילון מורי אוסר גניזה פסקית ניילון כי זה לא עמיד להרבה זמן ואז יוצא שאנחנו שותפים בעקיפים להשמדת ספר תורה להשחטתו והתורה אוסרת עלינו לעשות כן לא תעשו כן לשם אלוהיכם כלומרות של אביזרי עבודה זרה אנחנו מצווים להשמידם להורסם אבל אנחנו מוזהרים בליו לא תעשו כן לשם אלוהיכם ולא רק באופן ישיר אלא באופן עקיף הדבר הזה נאסר ולכן מורי עוסר להניח ספרים כאלה בתוך שקיות נעילון כי הוא לא כל כך עמיד אבל גם מה שאמרו בתוך כת חרס המפרשים דיקו ואמרו למה אני עמוד ימים רבים אבל זה לא ערובה שזה לנצח אלא גם ביומני ימים זה עלול להתקלות לזרמי מים בצורה זו אחרת חודרים או חס וחלילה יש שטפונות והקד הזה מתגלגל ומגיע למקומות רחוקים וכולי יש הרבה הרבה תופעות כאלה אבל לעולם יעשה האדם מה שהוא יכול מעבר לזה לא ואם כן הגע בעצמך מה עדיף על מה האם נגנוז ספר תורה בקד או נגנוז ספר תורה פסול שלא ניתן לתיקון במוזאון. אם המוזאון מתחייב לשים את הספר תורה בתוך דלפק של זכוכ שמור מוגן וכתוב שם ספר תורה מתקופה כזו ממסורת כזו וכזו וכל העובר רואה ולומד רואה מה יש בסבר מה מיחד את הסבר תורה הזה אין לך גניזה יותר מכובדת ומועילה מכך שהרי על ידי זה שהוא נגנס במוזאון ורבים עוברים ולומדים על המאפיינים של הספרי תורה הללו אין לך גליזה יותר מכובדת מועילה מזו עכשיו מכאן צריכים אנחנו להתקדם קדימה ולומר אילו היו בני המשפחה לוקחים את הספר תורה וחותכים אותו ליריעות יריעות כולו ולא גונזים אותו באדמה אלא חלק המשפחה למזכרת כפי שתכף אציין באלו מגבלות וחלק לבתי ספר תלמודי תורה שילמדו אם אכן באמת יהיו מוגנים יו מוגנים בדרך שלא יפסדו אזי נעמוד בפני שאלה האם משהו שעומד לגני זה מותר להוריד אותו בקדושה ולשמר אותו או שמה לא אולי מה שעומד לגניזה לגניזה ואין להוריד אותו מקדושתו כי הרי להפוך ספר תורה לחומשין הורדנו אותו מקדושתו לקדושה יותר פחוטה ולכן אולי אסור לחלק ספר תורה ליריעות יריעות כאנו מורידים אותו מקדושתו אף שדיינו לגני זה למרות שלכאורה מן הרגע שכבר איננו קדוש אז לא שייך להגיד אני מוריד אותו מקדושתו כל עוד אני משתמש בו בדרך של קדושה בדרך של קדושה בדרך של כבוד בדרך של קדושה ובאמת בזה התורי זהב בסימן קנד עי קטן ז אמר שמותר להוריד משהו ש עד לגניזה מקדושתו בשביל להשתמש בו שימוש מועיל ומכובד הוא לומד את זה בקל וחומר הנה מטפחות ספרים שהם קדושות התירו לתת אותם לתחריכים של מת שהוא עני מת מצווה למרות שביטור תחריכים הם התקלו אבל כבר יותר טוב כך מאשר אחרת אומנם הפרי מגדים ועוד כמה אח השיבו כנגד התורי זהב והשאירו את זה לצורך עיון. אבל כאמור, אף שאנחנו נאמר שיש הבדל בין קדושת מטפחות ספרים לקדושת ספר תורה, סוף סוף כאמור, יש מה שנקרא כוחה של סברה. הגיעו בעצמכם, התירו חכמים לכתוב פרשת סותטה בשביל למחוק אותה לצורך מסותטה. למרות שאין התורה נכתבת פרשיות פרשיות אבל ההכרח לא יגונה. עכשיו נתאל לעצמנו שיש לי ספר תורה פסול והנה פרשת סותטה דווקא נשתמרה בצורה טובה מאוד. למה לי לעבור על האיסור ולכתוב ספר תורה פרשיות פרשיות ועוד שאני לוקח ספר תורה שבלכי כבר הולך לגניזה ואין לו שום תועלת בבק ואני לוקח את פרשת סותטה בשביל אותו עניין בשביל מסותטה הרי אני עושה פחות עבירותזה העבירה הזו אם היא עבירה אם היא עבירה היא פחות עבירה מאשר לכתוב את התורה פרשיות פרשיות ולכן נראים הדברים שבאמת הדברים של ה של ה של התורי זהב יש בהם ממש ועדיין דיברתי על פרשת סותטה שבין כך שם השם נמחק בה לצורך המצווה של להטיל שלום בין איש ובין אשתו. אבל מה יהיה אם אנחנו רואים פרשיות שלא שהם בסדר תקינות ואנחנו רוצים ללמד ילדים קטנים והרי התירו גם כן בקושי התירו לכתוב מגילות מגילות בשביל ללמד ילדים קטנים ועברו על האיסור שאין התורה נכתבת נכתבת פרשיות פרשיות וכאן שמדובר בספר תורה פסול לכאורה מה רע בכך? אם ניקח פרשות, פרשות, למד תלמידים, תלמידים קטנים מאשר לעבור על האיסור, לכתוב את התורה, פרשיות, פרשיות. כלומר, נראים דברי התורי זהב שבאמת אם כבר אין תקנה לאותו ספר תורה, ואם על ידי שאני כאילו מוריד אותו מקדושתו, שאני לוקח אותו יריעות יריעות, אני בזה מת יותר, לכאורה הדבר הזה מותר וראוי, אבל כפוף ל הכללים הבאים. ומה הם הכללים הבאים? אה, אני מציע שבני המשפחה יקחו תלמיד חכמים אשר יבדוק להם את היריעות והכן שיש דברים ייחודיים יאמר את זה תשמרו. למשל אתן דוגמה אותיות המשונות פין לפעופות שהאותיות המשונות הללו שרדו במסורת של יהודי תימן. ואם אחד מבני המשפחה מקבל יריעה כזו, שם אותה בתוך תבנית של זכוכית מוגנת וכובן בסלון, אבל שאין הולכים שם ערומים. וכתוב שם הספר תורה נכתב לפי מסורת תימן מתקופה כזו וכזו, לתשומת לב, בשורה כך וכך, פן לפופות, אותיות משונות. הרי כל מי שעובר ורואה הוא לא מת כתוצאה מכך. ואז יש גם כבוד ויש תועלת או למשל יריעה אחת שבה כתוב ויהיו בימי נח לא ויהי ימי נח כן אז שוב מסורת תימן הנה לתשומת לב הנה כתוב כך וכך או דקה אם ה או אם א' שוב תוך ציון המאפינים האלה או אותיות חטין בלי גגין בלי גגין שאז מנוגד למסורת שנתחת שעל דרבנו תם עם חט הם גגים או למשל אם יש לנו את ה את היתד של הקוף כשהיא נוגעת בה' אם יש כאלה שוב זה מלמד על מסורת עתיקת יומין על מסורת עתיקת יומין כל אלה אני קורא להם בלשון הכינוי יריעות מושכלות שמשכילות משכילות ואז אם באמת הם משתמרים בכבוד והם גם מועילות בגלל האזכורים של מטה אשר מפנים את היחוד שיש בדברים האלה לענות דעתי הדבר הזה מותר ואדרבה מצווה יש בדבר רבי חנישמ