שאל השואל ואמר ש מישהו נפטר ולא השאיר בן זרע של קיימה, רק בת. והשאלה היא, האם יש להתיר לבת לומר קדיש שהיום קוראים לו קדיש יתום ו כמובן שגם היא מבינה שאי אפשר שהיא תיכנס לבית הכנסת ותאמר קדיש הרי היא מוכנה לעשות זאת מעזרת נשים ובכן התשובה לעניין זה היא לא בארץ רבתי לאבא' רבתי וכאן העיר הערה או שתי הערות הערה הראשונה ש כשהשאלה הזאת נשאלת מבני העדה התימנית, יש להרים גבות מאוד מאוד. ובאמת אנחנו נשאלים לו פעם בבני העדה התימנית בשאלות שחוצות את המשפחות. מתי לעלות לקבר? בתאריך כזה, בתאריך כזה, לפני החג, אחרי החג וכולי וכולי. ביום ההזכרה מתי עושים ואפילו מדובר בשנים רבות לאחר מכן כאילו שאבותינו בתימן דקדקו בדברים האלה הדק היטב היטב הדק אבותינו בתימן בא במידה והדברים האלהו לא היה לא הייתה מציאות של עליה לקבר כלל ועיקר רק כמה קברות צדיקים אשר חולים או חולות בעיקר הללו שהיו זקוקים בפוריות עלו לקברות מוריס שבזי ועוד מורי פנחוס ועוד עוד קבר ולא יותר וגם אז זה בעיקר מצנע בשרעב גם זה לא עשו לא עלו לקבר ואהזכרה במידה והביטוי שלה הביטוי שלה היה שביום השנה התפללו מוסף קם מפטיר כזה דבר לא יותר לא גילו אדיקות לדברים האלה כלל ועיקר. קיבלו את זה במינון מאוד מאוד נמוך. לא הייתה מציאות של אמירת קדיש של יתום באופן כזה שמתווכחים מבעל הזכות. זה או זה? האם בעל שבעת ימים? בעל 30 יום בעל שנה וכולי. אלא הקדיש שאמרו אותו קדיש עליד לחדותו. אחד אצל בלדי שאמרו אותו על איך קוראים על לימוד תורה זה נתנו זכות קדימה ל למי שרוצה לומר קדיש יתום דהיינו מה שקוראים היום קדיש יתום אבל כאמור לא דקדקו בדברים האלה מאוד מאוד וכנראה מורי ורבותיי שהם עדיין מושרשים בשורש ההלכה התלמודית וההלכה התלמודית בעניין ה קדיש מיוסדת על שני סודות אתנים. אחד, אין דבר כזה בתלמוד קדיש יתום. אין אנו מכירים דבר כזה בכלל בכלל בתלמוד, אלא במדרשות שאינם מדרשות תלמודיות. ועוד רגע קת נגיע לזה. ויפה כתב האיך קוראים הרב רובן מרגליות אשר היה מאוד מאוד אמון על ספרות ה קבלה ולמרות הכל בספר החסידים בהערה שלו כמדומני על סימן תשכב כמדומני אות ב כתב ואמר לפך מן התלמוד רואים שאין לזה שכר כי יש אלת גירושין שהאישה יכולה לטבוע גט מבעלה א כגון שאין לו פוריות והיא רוצה מישהו שיטפל בה בקבורתה ככה הגמרא אומרת והגמרא לא אומרת מישהו שיאמר אחרי הקדיש לא יהיה זכר לזה כך הוא אומר ועוד כמה מקורות אבל סוף סוף יש אגדה שהיא אינן הגדה תלמודית שרבי עקיבא ראה מישהו שסובל בעולם האמת מיוסר מאוד מאוד ושאל אותו מה מדוע סיפר לו בגלחת האב שאל אותו רבי עקיבא היכן הוא גר ואם יש לו בן אמר, אבל המצב הוא קשה מאוד מבחינה רוחנית. סוף סוף רבי עקיבא הלך היתר את הבן, השיב אותו בתשובה עד שאמר קדיש ואז שוב אותו נפטר נגלל רבי עקיבא ואמר תנוח עדך שהנחת אותי עכשיו הקלו עליי מייסורים של גיהנום וכולי. ומשם התחיל להתפתח הקדיש יתום דהיינו שיתום שאומר קדיש הוא מניח את הנפש של הנפטר מפני העינוי ה דין של גיהנום. אבל זהו מנהג שכל עוד איננו סותר הלכה לא מעלה ולא מוריד. דהיינו אם באמת לומדים תורה ואומרים קדיש אחרי לימוד תורה ונותנים את הקדיש הזה ליתום, זה לא מערב ולא מוריד. אם אכן באמת יש מהאגדה הזו עניין של מניח את הנפש של הנפטר, לחיי אבל לא חס וחלילה שמנהג יתגלגל באופן כזה שכבר יפרצו או יפגעו יסודות ההלכה והוא הדבר השני שרמזתי עליו ואמרתי שודי תימן מושרשים על ההלכה התלמודית שא' בתלמוד אין זכר למה שנקרא היום קדיש יתום ב' שהחכמי תימן היו מאוד מאוד מסויגים מלפתח מנהגים שפורצים את הגבולות של ההלכה. הנה בואו ונראה ונוגע לקדיש הזה. באמת הרמה ביורי דעה סימן שעו סעיף ה כותב ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב. ע על כן נהגו לומר על אבם קדיש בטרא יב חודש. הקדיש בטרא הזה רבותיי גרם לשערה עצומה מאוד מאוד. אתם ודאי שמתם לב שישנם אומרים קדיש לפני עלינו שבח ויש שאומרים קדיש אחרי עלינו שבח. והקדיש שאחרי עלינו שבח שערו עליו שער הרבה מגודרי הפוסקים. על מה קדיש בטרא הזה? על מה הוא בא? בשביל עלינו שבח, בשביל קדיש איתום. מאוד צער וסער בעניין הזה כי אין לו בסיס. אז כן, בואו ונסתכל באמת נהגו בגלל המדרש הזה שיתום יאמר קדיש. עכשיו נראה. רבנו אומר בפרק בפרק 12 סליחה בפרק בהלכות תפילה בפרק שמיני אומר רבנו את הפלים את הדברים הבאים בהלכה ד'. וכיצד היא תפילת הציבור יהיה אחד מתפלל בכל רם והכל שומעין ואין עושים כן את התפילה בציבור ואין עושים כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורים כלומר 10ה יהודים גדולים בוגרים לא קטנים ובני חורין לא עבדים קנעניים שכבר קבלו להמצוות כל עוד הם עבדים, אלא רק אם משחררים אותם והם טובלים ליהדות, אז ורק אז הם יכולים להצטרף. אבל אם הם עבדים קנענים שטבלו למצוות והם חייבים במצוות כמו הנשים, אין אפשרות לצרף אותם למניין. ולכן היה רב אליעזר שהוא ממש שחרר את העבד שלו כדי שיהיה להם מניין. אבל בלעדה השחרור הוא לא יכול לצרף אותו למניין. והנה אומר רבנו בהלכה ה בפרק ח מלכות תפילה וכן אין אומרים קדושה ולא קוראים בתורה ולא מפטירים במביאים אלא בעשרה והכוונה עשרה כמו זה שדיברנו גדולים ודים גדולים ובני חורין מטבע דברים שנשים לא נכללות קטנים לא נכללים כי אם נאמר בני חורין עבדים קטנעים לא אז ודאי גם נשים לא אלא רק זכרים, יהודים זכרים בוגרים אבל השאר אין להם קשורים במניין ואין להם קשר למניין יש תפילות נשים שליחידות אבל או אפילו שהם מתפלות ביחד אבל זה לא גדר של ציבור אינם רשעיות לומר ברכו אינם רשעיות לומר קדיש ולא קדושה והנה רבנו ממשיך ואומר ביחס לעניין הזה של דברים שבקדושה וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע בהכל שומעין ועונין אחריו אמן אלא בעשרה וזהו הנקרא פורס על שמע הלאה ואין אומרים קדושה אלא בעשרה כלומר קדיש נכלל בדברי רבנו בין דברים שהם דברים שהם בקדושה ואם הם דברים שבקדושה צריכים 10ה יהודים זכרים בני חורין ולא פחות מזה וזה כל קדיש כי כאמור לא חילקנו ואין חילוק בדברי רבנו ולא בדברי התלמוד בין קדיש לקדיש אלא כל קדיש וקדיש ובאמת רבותיי מרן השולחן ערוך בסימן נה אומר סעיף א' אור חיים אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים שהביאו שתי שערות והוא הדין לקדושה וברכוא שאין נאמרין לפחות מעשרה מרן א' מפרט באופן שאיננו משאיר שום ספק. ב' הוא לומד את שאר הדברים שבקדושה מהקדיש. לא הקדיש מהם, אלא הוא לומד שאר הדברים שהוא קדושה מהקדיש. וכשכתוב זכרים אומר המשנה ברורה לאפוקה נשים לאפוקה נשים בעבדים או קטנים ואדין טומטום וענדרגינס וחצי עבד וחצי בן חורין אינו מצטרף. אם כן איפה יוצא ש לפי פשט ההלכה התלמודית אין גדר של קדיש אלא עשרה זכרים יהודים בני חורין בוגרים ואם כן איפה האישה לא יכולה לומר קדיש כי היא לא יכולה להיות חלק ממניין כזה אז איך היא תאמר קדיש דבר שני הילד הקטן לא יכול אמר קדיש כי הוא לא יכול להיות חלק בלתי נפרד מהעשרה הללו אז איך יתום קטן יאמר קדיש ובאמת רבותיי היו שמאוד מאוד א היו בקושי עצום ביחס ליתום קטן ואז מצאו איזשהיא דרך שאדם גדול יאמר את הקדיש והיתם הקטן יחזיק אחריו מילה במילה אבל כשול עצמו שיאמר קדיש אין בזה שום בסוס אין בזה שום מקור ואותו דבר גם אישה שאנ יכולה לומר קדיש בעניין הזה זהו פשוטה של הלכה תלמודית אבל היו כאלה שאמרו שקדישתו יש לו מעמד מיוחד הועיל ויש לו שליחות מסוימת תכלית מסוימת וכל הדברים שאמרנו הם לא בדיוק תופסים כלפי הקדיש הזה חידוש גדול הרי כלל גדול במסכת כלל גדול נאמר במסכת בטרא קל עמוד ב אין למדים הלכה מהאגדה ואיך אפשר על בסיס מדרש שהוא אפילו לא מדרש תלמודי ללמוד הלכה ולקבוע מסמרות שהם מנוגדות לכללים של ההלכה אז הם אומרים זה דין מיוחד ולכן אישה יכולה לומר קדיש יתום א יתום קטן יכול לומר קדיש פוסקים שאומרים את הדבר הזה אלא שאצל אישה התלבטו ביחס לצניעות אז אמרו בביתה כן בבית כנסת לא אבל לכן מצינו הבדלים בדיני קדושה בין אם הם מתפללים בבית או ובין הם מתפלים בבית הכנסת היו שאמרו הרי גם אישה חייבת בקידוש השם למות על קידוש השם ואם אישה חייבת למות על קידוש השם אז היא יכולה לומר קדיש אחרי בקשת המחילה ריבונו של עולם כן מצאנו דימוי כזה למות על קידוש השם זה הלכה בפני עצמה וקדיש זה דבר בפני עצמו מה הקשר ומה הזיכה בין הקדיש ובין למות על קידוש השם אם ככה נאמר גם קדושה זה קידוש זה קידוש השם אז גם קדושה היא תאמר הדברים האלה עלולים לערער לערער את הכללים ההלכתיים אז נכון יש פוסקים כאלה יש פוסקים כאלה אבל ה יש מה שנקרא שוט רבני אירופה ואיך קוראים בסימן פג אחד הרבנים שהוא מרבני רוסיה דן בשאלה הזו והביא את הדעות מהדעות השונות ובסופו של דבר הוא מגיע למסקנה אין לאשה לומר קדיש בית הכנסת וגם לא מניין גברים בביתה ולפי רוב הפוסקים אין לה לומר קדיש בעזרת נשים עם הגברים מפני שאין שם 10עשרה גברים התלבטויות וכולי אבל הגיע על מסקנה שלא לומר אבל שמתם לב לפירוט הזה הייתי אומר אם הם אומרים שהקדיש יש לו תכלית לעשות אה נוח לנפשו של הנפטר ולכן הוא לא נכלל בגדרים של קדיש רגיל אז אם ככה אין צורך רבותיי בשום עשרה מישראל שכל יתום וכל יתומה כמו שאומרים משכבה כמו שאומרים משהו אחר שיגידו קדיש בלי עשרה מישראל ואז כבר יהיה לו דין אחר ואף אחד לאה את דעתו בדבר הזה אלא סימן שהוא יסודו הורתו ולדתו כדברים שבקדושה ואין לנו לפרוץ גדר בכללים האלה של דברים שבקדושה. ומכאן אנחנו א מעירים שבדברים האלה שכדאי וכדאי לא להתגלגל אחרי מנהגים של עדות אחרות אשר אצלהם פרשת המנהג. והנפקמינה היא שכבר מתחילים אצלנו לפרוץ גדר ושני עיתומים או שלושה יתומים רוצים להגיד קד יש בת אחת ואצנו רק אחד אומר קדיש לא שניים ולא שלושה אף אחד לא יאמר קדושה שניים יאמרו קדושה רק אחד לא יהיו שניים או שליחה שליחי ציבור פורסים על שמע רק אחד אותו דבר קדיש לכל אלה יש אותם דינים אותם דינים ורק רק אחד כל אלה רבותיי הם מה שנקרא מנהגים שהביסוסים הלחתיים שלהם מאוד פרופפים או שנועים במחלוקת ומה לנו להכניס למנהגי אבותינו שאבותינו לא נהגו לא מתוך זלזול חס ושלום בדעות הנאמרות אלא מתוך אדיקות אדיקות לדין התלמודי כי אבותינו שמרונים היו במשך אלפי שנים שמרו את ההלכה התלמודית ועליהם להמשיך לשמר לא מתוך זלזול לשום דעה אלא מתוך אדיקות לדעה התלמודית שעליהם לשם רעה צור לא רק בחלק ההלכתי נוצרו בעיות אלא בחלק האמוני שהרי במשנה ובתלמוד נאמר אדם שחטא חטא בשגגה שבמזיד הוא חייב כרגזי הוא ובשוגג הוא צריך להביא קורבן חטאת הפריש קורבן חטאת לא הספיק להביא את הקורבן אבל הוא נתבקש לישיבה של מעלה לפני שבהמתו נתבקשה לישיבה של מטה ואז מה עושים במקרה כזה אמרו חכמים תמות הבהמת חטאת לא מקריבים אותה ואין הור שמביאים אותה כדי לכפר על האבא כי נקבע כלל אין כפרה אחרי מיתה לכן נאלצו הרבה מגדולי החכמים האחרונים לחלק חילוקים ולומר יש הבדל בין לכפר על חטא וזה ודאי שאין כפרה אחרי מיתה ובין דרגות של להניח מהייסורים הגדולים של גיהנום שיש לו לאבא בגיהנום בכל כה יוצא בזה קודם כל, על ידי שאתה מרבה לומר קדיש יתום, מה שנקרא יום קדיש יתום, אתה כאילו מכריז אומר בשער בת רבים, מסכינך לו אבי כמוהו מפייסר, כמוהוא סובל בג'הנה ג'הנום, הרי אתה מוציא קטרוג עליו, אתה מוציא לעיו מלא אמרת פעם פעמיים אבל עד זה כאילו מי יודע כמה הוא מתסר למה דון נותן לקר זכות שוודאי ודאי מעשיו הולכים לפניו וזכה בחלק בעולם הבא, חלק אור וחלק יוצא בזה. לכן, כאמור, גם בחלק האמוני זה גרם להרבה הרבה מבוכות והסברים מהסברים שונים. משום כך עלינו לגלות אדיקות לדין התלמודי לא מתוך זלזול חלילה חלילה בשום דעה אחרת אלא מתוך אדיקות למנהג של אבותינו ששמרו עליו במשך דורות רבים למרות שידעו על קיומם של מנהגים אחרים. רבי חניה בעשמ נכון