שאל השואל ואמר שמצבו מבחינת הבריאות הוא בבחינת ספק פיקוח נפש לפי הוראת כל הרופאים והרב כתוצאה מכך מתיר לו לאכול רגיל אפילו לו דווקא פחות פחות מכשיעור רגיל והתאם לנסיבות שלו והועיל והשנה יום הכיפורים חל בשבת הוא שואל האם עליו לקדש או לא? באמת בשאלה זו האחרונים דנו ונחלקו הדעות רוב המכריע של הדעות שאינו מקדש. מורי דווקא בדעה שכן מקדש. שהרי רבנו בפרק 29 מהלכות שבת הלכה יח כתב כשם שמקדשים בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת. כך מקדשים בלילי ימים טובים ומבדילים במוצאיהן ומוצאי יום הכיפורים. שכולם שבתות השם הם. שכולם שבתות השם הם. אומר מורי בערה נא ש ממה שרבנו אומר שכולם שבתות השם הם. אנו מבינים שהקידוש בלילי ימים טובים הוא מן התורה שהרי גם יום טוב רבנו כולל אותו בשבתות השם הם שביטת יום טוב. כך רבנו קרא להלכות יום טוב. שביטת יום טוב. ואם כן כמו שבשבת יש חובה מן התורה לקדש כך גם בליל ימים טובים חובה מן התורה לקדש. הוסיף מורי וכתב וממה שכלל רבנו ימים טובים ויום הכיפורים ובספרה פרשת אמור כפי הנוסח שהובא בהגעת השלטות וכולי נראה כי מי שמותר לו לאכול ביום הכיפורים חייב לקדש אוהש לא יאכל מה שאינו צריך לא יקדש על היין אלא על הפת והדברים נראים לי ברורים בדעת רבנו כלומר, ממה שרבנו בהלכה יח זו כלל את יום הכיפורים עם ללי הם ימים טובים. משמע שכשאדם הוא חולה באופן כזה שמותר לו והוא חייב לאכול אז אם כן הוא חייב לדעת מורי לקדש ו אלא מה? שיקדש על הפת כי הוא לא חייב יין אלא פת שקיום האדם תלוי הרבה מאוד בפת ולפי מורי משמע שיש חובה לקדש גם ביום כיפורים רגיל לאבו דווקא שחל בשבת כיוון שכאמור הוא משווה את זה לימים טובים דבר שהוא אצל רוב המכריעה של הפוסקים שאין בכלל קידוש ביום הכיפורים אלא שדנו על יום הכיפורים שחל להיות בשבת וכאמור בזה זה הרבה מאוד מהפוסקים אומרים שאין צורך לקדש למרות שחל בשבת ומורי כאמור אומר צריך לקדש אפילו ביום כיפורים שלא חל בשבת וקנאה כל שכן שחל בשבת ואחרי בקשת המחילה אז ה נראה לי כי אכן באמת אין צורך לקדש ואפילו זו ברכה לבטלה אם יקדש ביום הכיפורים או בליל יום הכיפורים ואפילו חל בשבת. ראשית יש לומר הרבה הלכות שאחרונים עסקו בהם בשאלות מאוד מאוד שכיחות שהיה מן הראוי שיזכרו במשנה, בתלמוד או על דה הראשונים ואין להם זכר. כי אם התנא במשנה מרבה לעסוק מאוד מאוד ונוגע לפיקוח נפש האכילה ביום הכיפורים שהיא איסור חמור מאוד, אבל מצד שני גם ההיתר ואפילו החובה לאכול במצב של ספק פיקוח נפש. איך לא זכרו התנאים או המוראים ואפילו הגאונים ואפילו הראשונים לדון בדינו של אדם כזה מקדש או לא מקדש? ויש שתיקה. שתיקה כזאת לענות דעתי הרבה פעמים כבר אמרתי את שיטתי בעניין הזה היא בגלל שהיה דבר פשוט להם. השאלה מה פשוט להם? פשוט שמקדשים או פשוט שלא מקדשים? אם פשוט שמקדשים בוודאי ודאי היו צריכים להיכנס לבירורים של פרטים, פרטי הלכה. למה? כי סוף סוף מאחר ולפי תקנת חכמים מקדשים על היין. אז הנה הערה מאוד מאירה עיניים של מורי. למה שיקדש על היין? יקדש על הפת כי היין לא צריך. אותו מה הוא צריך אותו ביום הכיפורים זה הערה שצריך לדון בה או מה קורה ביום הכיפורים לא בלילה שכל עצמו של קידוש ביום הוא מדרבנן ועל היין כל הדברים האלה היו זקוקים את החסויות יש בגדר הספק פיקוח נפש אוכלים פחות פחות מכשיעור אם אוכל פחות פחות מכשיעור יש גדר קידוש או אין אלה הם דברים שאם באמת פשוט להם ש קדשים היו היה עליהם לדון בפרטים כאלה בשתיקה גם במשנה גם בתלמוד גם בגדאונים גם בראשונים פתאום רק אצל האחרונים מתעוררת השאלה הזו משום כך דענו דעתי יש מן הדברים האלה שאחד מגדולי אחרונים זוכה ולהערה ואומר הערה חשובה מאוד כמו שפעם אמרתי לכם שהרבה דענו בעינין תעניות מה מה יהיה אם אין לנו רוב מטענים? רוב מטענים יפתחו ספר תורה, לא יפתחו ספר תורה, יעלל ספר תורה אדם שלא התענה או לא? כל כך הרבה דענו בזה האחרונים. ריבונו של עולם, איך אפשר שדבר כזה לא ידונו בו בתלמוד? הרי מעולם לא היה מצב שכולם בריאים. יש לנו זכנים, יש לנו חולים, במיוחד בתעניות ציבור על החורבן שואפילו בתשעה באב ש הפטור מהם הוא דרגה של חולה, לא דרגה של ספק פיקוח נפש, דרגה של חולה ובשאר טעמיות על החורבן דרגה של צער כבר פטור. ואיך לא דענו בדברים האלה? במשנה, בתלמוד, בגונים, איך אפשר הרי הדברים האלה כל כך מצויים אלא באו ודענו לאחר מכן ואמרו דווקא אם יש רוב ואין רוב וכולי וכולי בחם צבי כפי שאמרתי לכם הערה עצומה אומר זה קדושת היום זה לא שור יום הכיפורים נשנה את הנוסח שלו לא נקרא לא נקרא את הקריאה בתורה אם אין לנו מטענים היה יום הייתה תקופה שבגלל מחלת חול רעלו עלינו קם הרב מסלנט ולפני כולם ואכל לפני כולם כדי לעוותט זה פיקוח נפש של כולם של כולם והיו חייבים לאכול באותו יום כיפורים כולם מה כלום השתנה הנוסח כלום צריך לעשות קידוש כלום כל הדברים האלה לא שייכים בגלל קדושת היום ויחוד היום. ואותו דבר גם המועדות והתעניות קדשו קידשו אותם ועשו אותם כאין קדושה של התורה. אז שעצמו של היום, עצמו של היום הוא תענית ואייל ועצמו של היום תענית מה לי מעונה האדם לא מעונה האדם יש לי רובע מטענים אין לי רוב מטענים מוציאים ספר תורה כי זה כך קדושת היום כך חז"ל נתנו צביון היום ואני אומר שהחכם צביא זכה שאכן באמת ה ההלכה שהוא אמר אותה שונה שונה מהרוב המכריע של האחרונים אבל האמת תורה דרכה מה זה שלא קשור אפילו שבשולחן ערוך גם הוא לא נתפס לדבר הזה אבל האמת תורה דרכה כך אני אומר שבהלכה הזו זכה האור שמח זכה האור שמח והאיר והאיר עינינו האור שמח בעבודת יום הכיפורים בפרק רביעי מהלכות מהלכות עבודת יום הכיפורים הלכה ראשונה אמר שתראו הכהן הגדול עובד כל העבודות הייחודיות של יום הכיפורים עבודת עבודות שאינן ייחודיות ליום הכיפורים והוא לא חייב הוא לעשות יכולים גם אחרים לעשות אבל העבודות הייחודיות הוא עושה והנה הוא מראה מדברי רבנו בפרק ראשון עבודת יום הכיפורים הלכה קמדומני שהמוסף של שבת כשיומ כיפורים חל בשבת שהוא נוסף על המוסף של יום הכיפורים. זאת אומרת יש לנו שני מוספים קורבנות מוסף. מי עוסק בהם? הכהן הגדול. אותו דבר גם בראש חודש. בראש חודש ישנו ראש חודש חל שבת. מוסף של שבת מוסף של ראש חודש. אז ה נבלע כאילו מצטרף המוסף של שבת למוסף שלוש חודש. ולכן תשימו לב שבתפילת מוסף אין אין אנו מתפללים במוסף של ראש חודש חל בשבת את התפילה הרגילה ומזכירים את ראש חודש אלה בדיוק הפוך יש ברכה מיוחדת על המוסף של ראש חודש ומזכירים את השבת אז הוא אומר שבמקרה זה קדושת השבת כאילו נתפלת נספחת לקדושה של היום המיוחד הזה של יום הכיפורים ולכן הועיל והשבת כי אפילו נבלעת, נטמעת בקדושת יום הכיפורים. אומר, וכן נראה לי בקדושת יום הכיפורים חילה על שבת גם כן להקדישו בשבות מכל אכילה לקדושת יום הכיפורים גם לשבת אהנה שיוקדש ענות נפש הרי ביום שבת אסור לטענות והיינו צריכים לבוא לומר עם כל הכבוד ליום הכיפורים אסור לטענות ביום שבת ואף על פי כן אנחנו דוחים כאילו את הדין המיוחד של שבת בגלל קדושת יום הכיפורים. למרות שקדושת שבת יותר חמורה מקדושת הכיפורים אבל זה כאילו מועט קבוע. נתנה התורה יתרון מכריע ליום הזה ליום הזה. ואז יוצא שקדושת השבת כאילו נבלעת ונטמעת בקדושת יום הכיפורים. ואף שאנו עושים את הדינים המיוחדים של שבת כמו קורבן מוסף. אבל זה כבר נדפח ונספח ומקבל משהו מקדושת יום הכיפורים. והכהן הגדול הוא שמקרב את הקורבן מוסב. ולכן הוא אומר אומר האור שמח יום הכיפורים שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא מקדש גם על שבת בזה שקדושת שבת אז שלא לאכול בו הוא פשוט כלומר בשביל מה לקדש הרי השבת נבלעת השבת נבלעת בקדושת ה של בקדושת יום הכיפורים כי קדושת יום הכיפורים זה המועד המיוחד המיוחד עם כל הצביון שלו שהצביון של שבת נטחה מפני הצביון של יום הכיפורים למרות שקדושת יום שבת חמורה מקדושת יום הכיפורים זה הדין כמו שמקריבים במקדש ביום שבת קורבנות למרות שאסור ביום שבת לשחות להבעיר אש זה מועד זה מועד קבוע אז מבחינה זו קדושת השבת כאילו מתקפלת מפני דין הקורבנות במקדש זה כללים כללים ייחודיים ואני אומר שהוא זכה להערה החשובה הזו ל עיר לנו והלכה כמוונינו דעתי אומנם אנחנו צריכים לדעת שמורי שראה את האור שמח והביא את האור שמח חוץ מהפסקה הזו שמיט אותה כי היא לא עולה בקנה אחת הם שיטתו בנוגע לקידוש מה הביא את מורי בכל זאת להתעלם מהדברים הנכוחים של האור שמח מורי תחבד בדברי רבנו הועיל ורבנו אומר שמצוות עשה מן התורה לקדש את שבת בדבר והוא מביא את נוסח הקידוש. רבנו מביא את נוסח הקידוש וזה עדיין תחילת הפרק. ורק בהלכה ו' אומר רבנו מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין. כלומר כבר רבנו בהלכה ב' אומר וזהו נוסח קידוש היום ועדיין לא זכר בכלל יין. משמע אומר מורי שחובת הקידוש על בנוסח הזה בנוסח היהודי הזה הוא מחמת המצווה לזכור בדברים ובזה מורי יצא לחלוק על המגן אברהם כמדומני שאמר מה קורה אם אם האיש התפלל לליל שבת תפילת ליל שבת ובתפילת ליל שבת יש את הברכה של קדושת היום של קדושת היום עכשיו הוא כבר חובתו היא מדרבנן כיוון שהייתה חובה בא מדאורייתא כבר יצא קדושת היום דאורייתא יצא בתפילה בא לבית איך הוא מקדש מוציא את האישה הרי חייבת מהתורה הוא חייב מדברי סופרים ומערי צבי את זה גם הוא התחבט בזה התחבד בשאלה הזו מורי אומר בבית צדק אומר בבית צדק סליחה הקדושת השבת שבתפילה היא שונה מקדושת השבת על הקידוש זה נוסע אחר וזה נוסע אחר ולכן עדיין גבר חייב מן התורה גם בבית גם בבית זה דין בפני עצמו ולכן הוא בהחלט יכול להוציא את האישה למרות שהוא התפלל זה שני דברים שונים מהבחינה הזו מורי צודק אלא מה רק בהלכה ו' נאמר מדברי סופרים לקדש על היין כאן כאן יש נקודה דקם לדקה דקה מנדקה שאנחנו צריכים לבוא ולנסות לחלוק על מורי אחרי בקשת המחילה הקידוש בבית לא על היין. על היין זה בדברי סופרים אלא מהתורה. זוכרו בדברים. לאחר שכבר קידשנו בבית הכנסת בכוונה בתפילה שהוא באמת קידוש ייחודי. הקידוש הזה רבותיי זה דווקא סעודה. אין קידוש אלא מקום סעודה. לא הקידוש על היין אין קידוש אלא במקום סעודה. זה פשיטה. זה פשיטה. אלא הקידוש הזה שזוכהו בדברים שזה מצוות עשה לזכור לקדש זה אין קידוש. אלא מקום. סעודה. אם אין סעודה אין קידוש ובזה מורי חולק הוא לא מסכים בנקודה הזאת ולענו דעתי זה מה שמאחד בין שבת וימים טובים ומייחד את יום הכיבורים מאחר ששבת וימים טובים יש סעודה אז זוכרו בדברים מן התורה זה דווקא א כשיש סעודה אין סעודה אין אין דאורייתא ולכן מה שמורי אמר בהלכה יח שרבנו כלל את יום הכיפורים עם ימים טובים אחרי בקשת המחילה. תנו דעתכם תראו איך רבנו היה זהיר מאוד מאוד. ואמר בעלך יח כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת כך מקדשים בלילי ימים טובים ומבדילים במוצאיהם ומורי צודק שכל אלה נקראים שבתות השם. זה נכון אבל שימו לב ובמוצאי יום הכיפורים. למה לא אמר רבנו זה ביום הכיפורים? למי שמותר? נכון שמורי יגיד לנו מוצא יום כיפורים כיוון שכל האדם רגיל הוא צם ואז יש רק הבדלה אבל אתה לא יכול לומר לי שהוא כלל אותם עםמים טובים לכל דבר ועיקר עובדה שהוא תייחס רק למוצאי והרי יש בני אדם שמותרים והוא אפילו חייבים לאכול אלא משמע שבאמת מוצאי יום כיפורים כמו הם טובים לעינין מוצאי טובים שחוב חובת הבדלה יש אבל לקידוש לא כי אין סעודה ביום הכיפורים מי שמותר לו זה נקרא דחויה דחוי יום הכיפורים לעניין זה לא מותר אלא דחוי כלומר חולה בסכנת נפשות שאוכל ביום הכיפורים זה לא מותר אלא נדחתה קדושת יום הכיפורים זה והועיל בזה נדחה אז אין מצד הדין אין מצד הדין סעודה ביום הכיפורים זה יום של עינוי. אז ממילא אין מצווה מן התורה לזכרי בדברים. לא מבעיה ביום הכיפורים לבד אלא אפילו יום הכיפורים שחל בשבת. כיוון שקדושת השבת נבלעת ונתמעת בקדושת יום הכיפורים בגלל הייחודיות של יום הכיפורים. כפי שאמר האור שמח. לכן אחרי בקשת המחילה לענינו דעתי אין לקדש. וזוהי ברכה לבטלה. בספק ברכות בדברים אלה מן הראוי להחמיר שלא לא להסתבך באיסור תורה שמה אולי יש בזה איסור תורה רבי חני בן הקדוש ברוך