השואל האם יש גדרי שחיטה בדבר שאיננו עשוי מבגד מבד כגון הספוגים הנפוצים בימינו? והתשובה השאלה היא למה מתכוון השואל כשהוא אומר סחיתה? כי יש שני גדרי סחיתה. יש סחיתה שהיא אסורה מגדרי ליבון והיא השחיטה של בגדים בדרך כלל שהללו אם שחטים אותם תכלית השחיתה היא לנקות אותם ללבן אותם שהוא לבנים שהיו נקיים ויש גדר של שחיטה כמו סחיתת פירות שתכלית חיטה שם היא לפרק, להוציא את הנוזל שחפצים בו בנוזל ועל מנת להשתמש בנוזל. במקרה כזה, חיטה כזו היא אסורה מדין דש, מפרק לא מדין ליבון. לכאורה יאמר השואל מה אכפת לי מאיזה שם הוא אסור? אם זה משם ליבון או משום דש. השאלה היא האם כשמשתמשים בספוג שהוא כידוע איננו עשוי מחומר שגידו לו מן הארץ מחומר סיבי? השאלה היא הוצאת הנוזל נספוג תוך כדי שימוש בו. אין בזה איסור או משום ליבון או משום מפרק. ושוב התשובה בעניין הזה חשובה מאוד מאוד. הרי מה אנחנו משתמשים בספוג בדרך כלל? בשביל קינוח לקנח. ולכן הואיל ואנחנו משתמשים בספוג בשביל קינוח. אזי נבוא ונראה אם נוצר תהליך של ליבון או קינוח בספוג עצמו. לא בשולחן שאותו אנחנו מקנחים בספוג, לא בכלי שאותו אנחנו מקנחים בספום. האם התחתיים או מקרש. אנחנו מדברים על הדבר הנשחץ שהוא מתלבן. ואז השאלה באמת האם יש גדר של ליבון בדברים כאלה או אין גדר של ליבון בדברים כאלה? והנה אנחנו מוצאים בדברי רבנו פרק 22 מהלכות שבת הלכה טו המחבש חייב משום מלבן כלומר לא מדין מפרק ודש כי הרי איננו חפץ בנוזל שיוצא ממנו אלא הוא חפץ בניקיון של הבגד ואז סוחט כסוט חייב משום מכבס כי תכלית חיטת הכס לגרום לליבון לניקיון הבגד אפילו סמרטות רצפה שבו שוטפים רצפה הרי מדי פעם פעם מטבלים אותו בדלי במים שבדלי וסוחטים כדי לסלק את הלכלוך שדבק בסמרטות רצפה כדי שהניגוב הבא אחריו יהיה ניגוב נקי ולא ניגוב מלוכלך אז תכלץ חיטת הבגדים האלה או הסמרטותים האלה יהיה ניקיון ולכן הסוחט כסט חייב משום שהוא מחבש לפי כך אסור לדחוק מתלית או מוך. מוך זה צמר וכך יוצא בהן לפי האשישה. ומורי אומר שהאשישה הזו השישה של מים ולא השישה של יין. כי אין ניקיון בגד ביין. ולא כמו שהרמבן סבר מדין צביעת השישה ביין, אלא כל שחיתת שריית ושחיטת בגדים עם יין או כל מי פירות זה תינוף זה לא לצורך היין ולא לצורך הניקיון אלא זה תינוף אלא השישה כאן היא לא השישה של יין אלא השישה של מים והשחיטה היא סחיטת הבגד כדי לנקות את הבגד אז נאמר שלפי כך אסור לדחוק מתלית אומוך וכ יוצא בהם לפי השישה יוצא בה כדי לעשות מה שמה יבוא לידי שחיטה ואין מקנחין בסוג אלא אם כן יש לו בית אחי שלא ישחות כלומר הספוג האמור כאן הוא צמר ים הוא נזכר במשנה ורבנו פרש פירוש המשנה שזה צמר ים צמר ים גם הוא קשור לגדולי ארץ להבדיל מהספוק של ימינו שהוא עשוי מנפט, מכל מיני תעשיות שעושים מהם פלסטיקים וניילונים וכ יוצא בדברים האלה שאין בהם לכאורה שום גדר של שחיטה במובנים הרגילים. אבל על כל פנים נאמר שמה ישחות. למה? כי מדובר כאן בספוג שכאמור צמר ים שיש לו בית אחה כיסוי נרתיק ומחזיקים בדבר מוצק. לא כמו רש"י שאמר שמחזיקים את הספוג אז מיד כבר בין האצבעות נסח אלא ספוג כמו שאנחנו מכירים ספוג רק הוא מצא מרים ים שנמצא בתוך נרתיק מוצק קשיח ויש ידית קשיחה והם מנקים אז למה לא נאסר מדין סוחט אלא רק מדרבנן שמה ישחות אומר מורי משום שמדובר שהצמר ים בולט החוצה קצת והועיל וזה לא בטוח שזה יסחק זה לא פסיק רשע והוא וזה לא פסיק רשע זה רק גזרה שם היסחק לכן זה אסור מדרבנען כך מורי מסביר את ההלכה הזו כאן אז נשאל את השאלה האם יש גדר של קינוח ולבון בניילונים בפלסטיקים דומה שזה לא גדר הליבון של בגד כי בכל זאת אין בו גדר של ספיגה וניתן בספוג של א איך קוראים בספוג כזה להשתמש אומנם זאת לא ההוראה של האחרונים בשמירת שבת כלכתה נאמר אסור להרטיב בשבת פרק יב הלכה יא וביום טוב ספוג או מתלית והוא מתכוון כאן לספוג שאנחנו מכירים אותו ואסור לנקות בהם כלים כשהם רטובים ואפילו כשנמצאים הסבוג או המטלית בתוך קערם לאמים אין לנקות בהם את הכלים אפילו כשאלה נמצאים בתוך המים ולכן האחרונים לא התירו בספוג הספוגי שאנחנו מכירים בגלל גדר של סחיתה אבל כאמור כלום באמת מנקים גדר של ליבון בדבר כזה כמו זה לא כמו בגד שבגלל ספיגותו אז שוחטים וסוחטים עד לכיונו וליבונו ולבונו בספוגרים האלה או שיש שומן או אין שומן אבל לא בגלל הדברים הספוגים בו מה שאין כן בבגד התנופת ספוגה בו והשחיטה שלו היא ליבונו אז יש הבדל דק מן הדק אבל אחרונים אוסרים בספוג כזה ולא הצירו אלא בספוג שהוא יותר קשיח שאין בו גדר של ספיגת כלל ועיקר יש לציין שהרבד השיג על רבנו ואמר למה אין גדר של סחיטה בספוג שיש בו את בית החיזה כיוון שהוא עשוי כמין נרתיק ואז זה כמו מים שנמצאים בצלוחית ששופחים את המים הצלוחית והחזון איש דן בדבר הזה בצורה מאוד מאוד מעניינת ומרתקת כי לכאורה באמת בספוג הספוגי שלנו היום להבדיל מצמר ים. מצמר ים. אם נתבונן ב תכונה שלו, קשה לומר שבחלקים היותר קטנים שלו הוא ספוג בתוכו, אלא הוא עוגר בתוכו. אז אמנם הוא עשוי נקבוביות קטנות קטנות אבל הוא עוגר בתוכו. מה שאין כן, דבר שגידו מן הקרקע, אז מבחי טבעו שברא לו הקדוש ברוך הוא יחסית ורחרוכי והוא נספג במים או בנוזל בכל חלקיק וחלקיק שלו אבל בספוגים התעשייתיים שלנו הספוגים הללו לכאורה הם בהחלט כמו מאגר או גרים מה לי אם זה נקבוביות קטנות מה לי בנקבוביות גדולות הם עוגרים את הנוזל ואתה רק מוריק אז מילא כשאתה לוקח ספוג תעשייתי, מספק אותו ביין כדי שאתה מוביל אותו מקום מקום שיחת ההן כי אתה צריך את היין. בזה אולי יש גדר של מפרק ודש, אבל ספוגים כאלה שעשויים לצורכי קינוח מאחר ואין אנו לוקחים את המים לצורך מאגר, אלא לצורך קינוח. והועיל ואין כאן קינוח בגלל הלכלוך הספוק בכל חלקיק וחלקיק שבו. אלא מקסימום אולי שומנים שבו זה לא מגדרי שחיטה זה מגדרי גירוד וכאלה דברים שלכאורה אין אינם בגדר שחיטה כך לכאורה נראה שניתן להתיר לפי רבנו אבל למעשה יש לחוש להוראה של האחרונים ולו רק משום שבני אדם ההמוניים לא יוכלו לעמוד על ההבדלים הדקים מן הדקים הללו ויבואו לשחיטת דברים שאסורים לשחיטה ומעשים שבכל יום שאנו רואים בשמחות גדולות, באירועים גדולים, ממש נכשלים בשחיטה במטבחים, במרצפות וכל אלה. בשביל הגדר הזה אין להור ראות להורות ההלכה הזו הלכה למעשה לרבים אלא בבחינת ללמוד. וכשאדם נזקק יגש למורה הוראה וישאל. רבי חג