שאל חברנו רבי טוב צדוק ונוגע לשניים תותבות אשר נתקו ויהיה צורך לחזור ולהדביקן ביום שבת האם מותר או אסור וכל זעקה נשמע מפיל מה יהיה עם שלוש סעודות מה יהיה עם עונג שבת כלום ירעב אותו באדם בשעה שנשרו שיניו התוותבות ממנו ובכן תלוי באלו שיניים תותבות מדובר אם בשיניים תותבות אשר מדביקים אותם הדבקה של קבע וכל הדבקה היא הדבקה של קבע אז הדבר פשוט שאסור להדביק אותם ביום שבת הדבקה של קבע כי זה תול דה של בונה, תולדה של תופר ואסור. אבל אם השיניים התבות הללו הם נסוג של שיניים תותבות שאין שאין מדביקים אותם הדבקה של קבע, אלא הדבקה זמנית. הרי שהדבר מותר להוציא אותם. ולחזור ולהדביקם. כי כיוון שאין מתכוונים להדביק אותם הדבקה של קבע, לכן הדברים אלה מותרים. ובאמת עלינו לדעת שרבנו בהלכות שבת פרק עשירי הלכה יב יא כתב המדבק ניירות או עורות בכולם של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק נרות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוון לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וכתב מורי מילים הללו שכתב רבנו בתקולן של סופרים בכיוצא בו לכאורה מיותרות כי מה אכפת לי באיזה דבק הוא מדביק העיקר שאמר לנו שהוא מדבק נרות או עורות הרי זה תולת התופר בחייו ולמה רבנו כותב בקולן של סופרים בחי יוצא בו לכאורה מיותרות והיה צורך לתפוס דרך קצרה כמנגו הטוב ולהסתפק במילת המדבק שפה פתח תחילה לביכך נראה כי לא לחינם הערך בדברים וכבר פרש לנו ברש פרק שלישי בסחים כי קולן של סופרים הוא עמלן שמדביקים בו כורחי הספרים את הנרות לפי כך נראה ברור שכוונתו שאין המדבק חייו עד שידבק במש דרך ומנהג כורחי הספרים לדבק בו הנרות ולקרוך בו הספרים כלומר דבק נוזל המתייבש בנרות לגמרי כנהוג בך המקובל ולפי כך הוסי בך יוצא בו אבל סוג הדבקה בדבק צמיג שאינו מתייבש ומתקשה עד שנעס עם שני חלקים לאחד דין בידינו כגון דבק התחבושות פלסטר אינו בגדר תופר כלל כמו שהמשחיל נטיל ברזל בשתי חתיכות בגד אף על פי שחברן אינו בגדר תופר לפי שאין דרך תפירה בכך כך המדבק נהרות בסוג דבק זה אינו תולדת סופר לפי שאין דרך כורכי הספרים בכך ומנל המציאות בימינו אותם חיתולים חד פעמיים הנקראים טיטולים שמאחיזין אותם בסוג דבק צמג שאין דרך הסופרים לקרוח בו את הספרים אין בו תולדת תופר כלל ומותר להשתמש באות המחיתולים בשבת ומות לפרקם שאם אין תופר אין מתיר. ואף על פי שיש שהחתול נקרא, אין בכך כלום לפי שאין כוונתו לקרוע אלא לפרק. ואם תאמר פסיק רשע וכולי. אם כן איפה יסוד גדול לימד אותנו מורי. יש דבק שהוא מתייבש ועושה את שני הדברים המודבקים לאחד באופן קבוע. כמו הדבקה של שתלים קטרים. לא מתכוונים שכל פעם זה יתפרק ועוד פעם הדביקו. תפרק ועוד פעם אלא ההדבקות שם נעשות מתוך מגמה שזה יהיה קבוע לתמיד. אז ברור שהדבקה כזו ביום שבת אסורה. מדין תופר, מדין בונה אסורה. אבל כל שיש דבק כמו פלסטר שמלכתחילה הוא עשוי באופן כזה שהוא לא התייבש אלא הדבקה זמנית ברצותך מדביק ברצותך מפרק. אז במקרה כזה אין שום איסור אלא מותר לכתחילה להדביק ואפילו לפרק כי הכל נעשה באופן עראי זמני רק לצורקי שעה ולא מעבר לזה אף על פי שבאמת א רבנו אברהם בן הרמבם החמיר בדבר הזה אבל הרמבם דרך אחרת עמו שהרי רבנו כתב המדבק נרות אוות בכולן של סופרים בנו היה חסיד ונהג בדברים מסוימים להחמיר ומורי מעיד באותה הלכה אבל בעוד כב נוהגים היו הזקנים בתימן להרטיב חתיכת נייר אות סמר גפן ולהדביק בספר לסימן היכן הגיעו ויש לנו הנה רבותיי יש לנו הרבה מדבקות כאלה זמניות שאנחנו טולשים ניירות מדביקים לסמן איפה הגענו ומוציאים מדביקים מסמנים עד שנגמר המעט דבק שיש בניר אבל זה נועד בשביל להדביק הדבקה זמנית ולשחרר. אז הדבקה כזו הלבד רבנו כפי שבאר מורי אין בה בעיה. אז כל שכן כל שכן שאם אדם שם רוק באיזשהו נייר ושם את הנייר על גבי הספר כדי שידבק דבק עריי עד כדימן עד היכן נגיעו בלימוד. שוודאי ודאי הדבר הזה מותר לפי רבנו. אלא מה? שבזמנו לפני מאות בשנים שעלו מתימן חכמי תימן לרבי אברהם בנו ש רבנו אם זה מותר בשבת והשיב הדבקת סמר גפן בגיליון הספר בשבת כפי שאתם אמרתם אסור למרבה הפתעה בניגוד לשיטת רבנו הוא אסר לפי שהוא ממיני הדבקה ואף על פי שאינו מדובק כתב יש בו שיחות באיסור שבת כמובן כאמור דברים אלו לא עולים בקנה אחד עם דברי רבנו על פי הפירוש של מורי אבל מעיקר הדין כאמור מותר באמת במקום אחר מורי א באר שמה זה גדר עראיות ומה זה גדר של א לא עראיות כל שזה מעבר לשבת מחזיק מעמד מעבר לשבת מעבר ליומו אז זה קבע אבל אם זה רק ליומו אז זה נקרא ארי ולכן כאמור נראים הדברים שאם באמת מדובר בשיניים תותבות אשר מדביקים אותם בהדבקות זמניות, לא שיניים תותבות מאחרונות אשר הם דומות לשתלים וקטרים שמדביקים אותם קבע. אלא אותם שיניים ישנות תטבות שהיו מדביקות אותם רק שיחזיק מעמד שלא ייפול כל רגע. שלא ייפול כל רגע. הדברה זמנית מועטה. ואז כשמחזירים אותם גם כן הכוונה היא שכשירצה להוציא אותם, לשטוף אותם, לנקות אותם, לשים אותם במים, יוכל. הרי בדרך כלל עשו זאת כל לילה וכל לילה כשהלכו לישון הוציאו את אותם שיניים תותבות ושמו אותם במים. במקרה כזה, כיוון שאותן הדבקות היו ערי דערי, אז מטבע הדברים ביום שבת מותר לעשות הדבקה כזו, אבל הדבקה של קבע אסור לעשות. באמת השמירת שבת כלחתה כותב חלק א' פרק יד סעיף ל הוא כותב המרכיב שיניים תותבות אסור ליתן בהן אבקה המהדקת אותן אל אחך ובערת צט הוא אומר ומשום איסור לישה שהאבקה מתערבת ברוק ונדבקת לכך ואף דלישה בפה מותרת היינו דרך אכילה אבל לא לצורך הדבקה והוא מביא שבשאלות ותשובות הר צבי חשש משום בונה שוב נראים הדבר אם מדובר באבקה בדרך לישה זה משהו אחר אבל אם יש דבק מוכן שאין בו שום לישה ואם מדובר שההדבקה הזו מאוד מאוד זמנית מאוד עראית היא איננה נוסאת את פניה מעבר לאותו יום אלא אפלו פחות הרי מותר לא מדין לאישה שערי הדבק מוכן ועומד ולא מדין בנייה או תפירה כיוון שהכל ערי דערי זה בשניים תותבות כאלה אבל בשיניים תותבות שהן כאמור איך קוראים קבועות כמו שתלים וקטרים ברור שהדבקה כזאת ביום שבת אסורה רבי חניה