שאל השואל ואמר מעשה שהיה כך היה יש לו עובד מוסלמי שעובד אצלו בבניין והיא היום והנה העובד המוסלמי נותן למעביד היהודי חבי יין במתנה יין מעשה יד בכו והסיפור שהיה בפי והוא כדרכן אסור אצלהם לשתות יין זוהי גזירה שגזר האיש שלהם עליהם שלא ישתו יין ויש מהם עושים זאת בהסתר והוא אחד מהם אלא שחשש שמה גלו בגלל הכמות שעשה ובגלל שמדברים לכן החליט לפתר מחבית יין הוא נותן את זה למעבידו כותו קרה שהוא עובד אצלו והמעביד היהודי קיבל את זה ממנו במתנה ושואל קדעת מה לעשות עם החבית יין הזו בהנחה שהסיפור של הגוי הזה המוסלמי הוא אמת ולא מדובר שהוא גנב ועוד רגע כת נתייחס להיבט הזה של העניין הרי שהיהודי אסור לו לשתות מהין הזה והוא רשאי להנות ממנו ומה זה להנות ממנו? למכור אותו למכור אותו ליהודי בוודאי שלא. למכור אותו למוסלמי זה לא מעשי למכור אותו לגוי עובד עבודה זרה אפשרי אבל רק למכור ולא לתת מתנה כי לגוי שעובד עבודה זרה כמו נוצרי אסור לתת מתנה בבחינת לא תחונם לא תתן להם חן לא תיתן להם בחינם זה זוהי הכראה אלא שכעת ניגש ל מקורות העניין אומר רבנו בהלכה בפרק 11 מהלכות מאכלות אסורות פרק הלחזן גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצוות בני נוח שבע מצוות כמו שבארנו ינו אסור בשתייה ומותר בהניה ומייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין וכן כל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים ינם אסור בשתייה ומותר בהניה וכן הורו כל הגאונים וכן הרו כל הגאונים אבל הנוצרים עובדי עבודה זרה הן וסתם ינם אסור בהניה ובכן הרמבם קבע בצורה מאוד מאוד מעניינת ונועזת לנוצרים יש דין עובדי עבודה זרה בגלל השילוש אמונת השילוש שלהם ואילו למוסלמים אין דין של עובדי עבודה זרה בגלל אמונת היחוד והשם אבל למרות שהמוסלמים מייחדים את שם השם, חכמי ישראל לא התירו את ינם בשתייה ליהודי, אלא רק בהניה. והועיל ויין של מוסלמי שנתן ליהודי אסור בשתייה ומותר בהניה, הוא אשר אמרנו מותר להיפטר ממנו בדרך של מכירה, לא בדרך של מתנה. ולכן אם קורונו לנוצרי ששותה יין אבל במכירה ולא במתנה עד כאן. אבל כך גם נפסק בשולחן ערוך שולחן ערוך יורד דעה סימן קכד סעיף ו' נאמר כל גוי שאינו עובד אלילים אינו אסור בשתייה ומותר בהנאה ומגען בי שלנו שבל יהיהם שאסור בשתייה. ובסעיף ז'ן אומר מרן יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתייה מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי כשהיה הגוי עובד אלילים אבל אם היה איסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה זרה שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שתיפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כצא בזה מרן אומר דעתי יש אומרים שאם עובד מוסלמי עובד ביתו של היהודי ונגע בלי כוונה ביין שהיהודי עושה שאותו יין לא נאסר גם לא בשתייה ודאי לא בהנאה אלא גם לא בשתייה זו ידע שאומרים אבל על כל פנים מוסכם שאם הגוי הוא שעשה את היין, הגוי המוסלמי, הרי לפי הכראת הגאונים והכראת רבנו והכראת מרן, היין הזה אסור בשתייה ומותר בהנאה. כנראה שכשהכריעו שהיין של המוסלמים אסור בשתייה ומותר בהנאה, ש הדבר הזה לא היה כל כך חלק שכנראה היו מחכמי ישראל שהתנגדו לכך וטענו שגם היין של המוסלמים אסור בשתייה ולא רק בהנאה. צעור הוא איזה הבדל עצום בין עולם ההלכה של יהדות המזרח ובין עולם ההלכה של יהדות אשכנז. החינו האשכנזים גרו כידוע בנוצרים והיה להם מסחר גם ביינות ולכן הם אמרו שאפילו לנוצרים אין דין של עובדי עבודה זרה הנוצרים בימינו הועיל והם כבר כמו תינוקות שנשבו ואין להם מושגי אלילות אלא מצוות אנשים מלומדה וכן לפחות בהנאה לא בשתייה. ועוד שהרמב"ם אומר שהנוצרים דינם כעובדי עבודה זרה ויהינם אסור לא רק בשתייה אלא גם בהנאה. אבל יתרה מזו הרמבם רצה או התמודד עם השאלה למה להתיר בהנאה ין של מוסלמי ויש לרמב"ם תשובה מאוד מאוד מעניינת, מקורית, נועזת, מרתקת, שיש בה הרבה אמיתות שמן הראוי שדורנו ילמד אותה גם הללו שאינם שומרי תורה ומצוות, כי אולי תתפקחנע עיניהם. אומר רבנו בתשובה סימן תמח מהדורת בלאו אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה על כלל. אוכבר נחרטה מפיהם ומליבם והם מי יחדים לאל תעלי ייחוד כראוי ייחוד שאין בו דופי נשים לב הישמעאלים בעבר היו עובדי עבודה זרה עכשיו כבר נחרטה עבודה זרה מתוכם מפיהם ומליבם והם ייחדים ייחוד השם לא דופי הרמבם כנראה היה צריך להתמודד עם ה דיעה הקטגורית הזו שהיא לא כל כך פשוטה בדורו ולא מפני שהם משקרים עלינו ומחזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לאל התעלה בן נחזב גם אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה התורה העידה עליהם אשר פיהם דבר שק דיבר שקר וימינם ימין שקר והיא העידה עלינו שאר ישראל לא יעשו אבלה ולא ידברו ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. כלומר, הרמב"ם עמד בפני עמדה של חכמי ישראל אשר קבעה. הרי המוסלמים שהיו פעם מעובדי עבודה זרה ועכשיו הם יחדי השם פתאום קמה גולם על יוצרו והם אומרים עלינו, מעלילים עלינו אנחנו היהודים שאנחנו משלשים כמו הנוצרים כי כידוע להבדיל על פי גדלות הנוצרים כל כך זייפו עלינו את התורה ושתלו את עניין הייחוד בפסוק הנסגב של היחוד שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד זה הפסוק הנעלה שלייחוד השם אצלנו שאבותינו יצאו למות מאוד קדושים כדי להקשים אותו ואז הם אמרו שמע ישראל השם זה אחד אלוהינו זה שניים, השם זה שלוש. נטעו וזייפו את השלוש בתוך הפסוק הגדול של הייחוד. והמוסלמים אשר הם עוינים אותנו, אמרו הנה אתם משלשים. אתם משלשים אומר הרמב"ם המוסלמים שקרנים לא אני קבעתי. דוד המלך כבר אמר אשר לשונם דיבר שקר. זה חלק מהתרבות שלהם. לא כיף גזענים לא כי אנו גזענים זה חלק מההרגרים שלהם לשקר עד כדי כך שהם משקרים אנחנו רואים את זה במינינו שבהתחלה הם משקרים אותנו בסוף הם כבר מאמינים לשקרים של עצמם כך בכל המשאים המתנים כפי שאנחנו רואים ברמה הפוליטית בכל רמות זה לא אומר שאין בתוכם אנשים ישרים לחלוטין לא חלילה אין דבר כזה אבל אחרי השקר נחזים, נשמעים בראש כל חוצות, במיוחד בעניינים הפוליטיים והמדינים והצבעים וכל כ יוצא בזה על אחת כמה וכמה גם דברים אחרים. על כל פנים אומר הרמב"ם בגלל שהם משקרים ומעללים עלינו שאנחנו משלשים מה שזה לא נכון אנו לא נאמר עליהם שהם עובדי עבודה זרה בגלל שהם אומרים עלינו שאנחנו עובדי עבודה זרה כי אנחנו המותק שלנו שארית ישראל לא ידברו עבלה אלא לא ידברו חזה ולאמציהם לשון תרמית אלא הכל אמת ואם יאמר אדם אומר הרמבם שהבית שהם מקלשים אותו דהיינו במקח בית עבודה זרה הוא עכשיו לנו זה נשמע דבר מאוד מדהים איך אפשר שבמקה יש עבודה זרה הרי המוסלמים יחדים את השם ועבודה זרה צפונה בתוכו אם יאמר אדם שעבודה זרה צבונה בתוכו שהיו עובדים אותה אבותיהם הרמבם לא מכיש עובדתית שיש עבודה זרה צבונה במקה אבל שימו לב מה הרמבם ברוב ישרותו ברוב הגיונו ועגינותו מה הוא אומר מה וכך אלו המשתחווים כנגדו היום אין לבם אלא לשמיים וכבר פירשו רבותינו זכרון ברכה שאם השתחווה אדם לבית עבודה זרה וסבור שהוא בית הכנסת הרי ליבו מסו לשמיים כלומר נטאל לעצמנו שאדם עבר יד כנסייה ודי ונכנס ואומר ואני ברור חסדך אבוא ביתך וכתקידה האם ואחר כך אומרים מה אתה עושה זה כנסייה זה בית עבודה זרה אומר חשבתי זה בית כנסת לא ידעתי אז אומר הרמבם שאם השתחווה האדם לבית עבודה זרה וסבור שהוא בית הכנסת הרי לבוא מסול השמיים וכן אלו ישמעאלים היום כולם תנשים נחרתה עבודה זרה מפיהם ותעותם ופשוטם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושע רשעי ישראל כלומר אומר הרמבם פעם הם היו עובדי עבודה זרה וכל העבודות זרות הגועליות היו אצלהם ועוד מעט מפרק כל העבודות זרות פאור מרקוליאס הכל היה אצלהם והשערית שלהם נמצא שם במקה אבל הם כבר לא מתכוונים הם כבר התנתקו התנתקו מעבודה זרה אז אפילו ששרידה עבודה זרה שם הם לא מתכוונים לזה זה כמו חלילה להבדיל משתחווה לבית עבודה זרה והוא מתכוון שזה בית כנסת כי באמת חשב שזה בית כנסת אז הוא אומר כבר אינם מודעים לזה באמת רבותיי אבותינו בתימן ידעו שיש שרידי עבודה זרה במקל אומר הרמבם לא זה החזית החזית שלנו מישמעלים היא לא ב עבודה זרה היא בהבל שלהם שאני לא רוצה להזכיר את זה בגלל פושעי ישראל למשל אני דוגמה אחת מהדברים של ההבל שרבנו אולי חושש לגלות את זה מבני פושע ישראל הם אומרים שאם אדם גירש את אשתו לא יוכל להחזיר את אשתו אלא אם כן היא תלך למישהו אחר יחלל אותה יכשיר אותה יחלל יחשיר את הבשר יכשיר אותה אז יכולה לחזור לבעלה אצל בדיוק הפוך זה מן הרגע שהתחתנה עם מישהו אחר והתגרשה עוד עלמנה ממנו היא פסולה כאילו נעפה כאילו נעפה בעצם בדיוק הפוך לזה אומר הרמבם בכיוצא בזה שיש להם מיני טיפשות וטעותם ותפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו אם אני אגלה לכם ולמה אני לא מגלה לכם מפני פושע רשעי ישראל מחר מחרתם כבר יתנו לגיטימציה על חלפת נשים מכוח החבלים והטיפשויות והטעויות של המוסלמים אבל ביחוד השם מתעלה אין להם טעות כלל ובאמת שהיה לישמעאלים מקודם באותם מקומות שלושה מיני עבודה זרה פאור ומרקוליאס אוכמוש והם עצמם מודים בדברים האלו היום פאור עבודתו שיפאור עצמו לפניו או שיניח ראשו ויגביע ערבתו למולו כמו שהם משתחווים היום בתפילת העם אומר קוליסאס עבודתו ברגימת העבנים אומוש עבודתו בפריעת הראש בשא ילבש בקט תפור הוא דבר אלו כולם מפורשים בדוחים אצלם מקודם מקודם שלעמודת הישמעאלים אבל הם היום אומרים זה שאנו פורעים ראשנו ולא נלבש בגד כפור הוא כדי לקנע לפני השם ולזכור אך יעמוד האדם מקברו אבל לא בגלל שאני עובד עבודה זרה וזה שנשליך אבנים בפני השטן אז זה לא בגלל שאני עובד עבודה זרה אנו משליכים אותם כדי לערבבות השטן ואחרים מפקחיהם נותנים טעם ואומרים צלמים היו שם ואנו רוגמים במקום עצלמים. כלומר היום כבר תפכו. אמנם שרדו שרידה עבודה זרה אבל לא על שם עבודה זרה אלא לשם דברים אחרים. כלומר שאין אנו מאמינים בצלמים שהיו שם בדרך בזיון להם אנו רוגמים אותם ואחרים אומרים מנהגו. כללו של דבר אף על פי שעיקר הדברים יסודם לעבודה זרה. אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחווה לותו המקום ולא עושה דבר מכל הדברים לשם עבודה זרה. לא בפי ולא בלי פור אלא ליבם עשו לשמיים. קראתי את כל התשובה בגלל כמה אמיתות שיש בדברים האלה שיכולות להנחות אותנו דורות מלבד הנקודה החשובה שהיינו זקוקים לה בשביל התשובה לשואל רבי חנ בן הגשמר ישראל