שאל ידידנו הרב חיאל, האם מצווה גם בזמן הזה על כל יהודי לכתוב ספר תורה או שמה בימינו שלנו, שכבר מכניסים את הספר תורה בבית הכנסת ועיקר הלימוד הוא בלימוד התורה ויש לנו היום תלמודים ומפרשיהם וספרי פוסקים. אולי מרכז הכובד של המצווה עובר למי שרוכש תלמודים ולומד בהם או ספרי פסקים ולומד בהם. והאם אדם שכתב ספר תורה יש עליו חובה להכניסו בית כנסת או יכול להשאירו בביתו? והתשובה לפי רבנו וכן לפי מרן השולחן ערוך. מצוות עשה גם בימינו שלנו לכתוב ספר תורה. כל יהודי חייב לכתוב ספר תורה ולא משנה בין אם הוא מכניס אותו בבית הכנסת או משאיר אותו בביתו. זוהי המצווה וזוהי מצווה לדורות. נכון שיש חשיבות בדבר שהאדם רכוש לו תלמודים וספרי פסקים ומפרשים כי זה באמת עיקר העיקרים הוא להגות בתורה אבל המצוות עשה מן התורה בטור שכזו היא לדורות והיא מתקיימת אך ורק על ידי שאדם כותב ספר תורה זה שניתן בסיני הוא מתחבר לתורה שניתנה בסיני או או קונה או מזמין מסופר שיכתוב לו. זוהיא המצווה וזוהי שיטת רבנו. באמת רבנו כותב מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. שנאמר ואתה כתבו לכם את השירה הזאת. כלומר כתבו את התורה שיש בשירה הזאת. לפי שאין כותבין את התורה. פרשיות פרשיות ואף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו סבר תורה מצווה לכתוב משלו ואם כתבו בידו כאילו קיבלו מסיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבים לו וכל המגיע בספר תורה אפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו הנה כן רבנו אומר אפילו הניחו לו אבותיו מצווה לכתוב כי הוא צריך להתחבר עם התור סיני. אבל אם בכל זאת אבותיו שאירו לו ספר תורה והוא ירש את הספר תורה לבד, אין לו עוד יורשים אחרים בשותפות, אז הוא יוצא ידי חובת המצווה. ברור שיותר טוב כשהוא קונה לעצמו, מזמין ספר תורה לעצמו. אבל אנו רואים את החשיבות של התחברות היהודי עם התורה שניתנה בסיני. אנחנו גם מוצאים א דברי רבנו בסוף ספר המצוות עשה, יש לו מצוות עשה ויש לו מצוות לא תעשה. אחרי שהוא פרט את כל מצוות עשה, 248 מצוות עשה, כתב ודע שזה שאמרתי לך בכל מצווה כבר נתברו דיניה במקום פלוני. ואחר כך הוא אומר, וכאשר תתבונן בכל המצוות האלה שקדם זכרן, תמצא מהן מצוות שאין חובה לציבור ולא לכל יחיד ויחיד. ואני מדלג עוד והוא אומר ומהן מצוות שאין חובה לכל אדם בהכרח בכל זמן ומהן מצוות שהן חובה לכל אדם בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובאיזה מצב שיהיה כגון הציצית והתפילין ושמירת שבת ואנו נקרא את המצוות הללו אשר מן הסוג הזה המצוות האחריות לפי שאין חובה בהכרח על כל אדם מישראל שהוא גדול בשנים, בכל זמן ובכל מקום ובכל מצב. וכאשר תתבונן ב-208 ב40 מצוות עשה אלו, תמצא שהמצוות ההכרחיות מהן 60 מצוות. ובתנאי שנניח שהאדם הזה שאמרנו שהוא חייב ב60 מצוות אלו בהכרח, נמצא במצב המצוי מאוד לכל בני אדם. והוא שיגר בבית בעיר ואוכל המזונות הידועים ונשא אישה ונולד ואז הוא מונה ו60 מצוות אלו הן לפי הסדר אשר סידרנו במנייננו זה והוא מונה את המצוות ההכרחיות בכל זמן לרבות בזמן הזה ובניהן וה18 והיא אין חובה לנשים מצווה 18 זו מצוות כתיבת ספר תורה אם כן איפה רבנו מנה את המצוות כתיבת ספר תורה כמצווה לדורות, מצווה הכרחית בכל זמן רק כי חובה של הגברים ולא חובה של הנשים. אני אומר זאת מפני שהיו כאלה שניסו להסביר בשיטת רבנו שכאילו גם רבנו יסכים שאפשר היום להמיר את המצווה הזו בתלמודים. רבנו בדבריו ברורים ואין להסיר אותם לחלוטין א מפירושם האמיתי. נכון מאוד שאנו בטור שהוא כתב דברי שבח על המצווה של כתיבת ספר תורה בסימן רע והוא כותב את הדברים הבאים מצוות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ספר תורה ומאוד צריך לחזר אחריה דמר רבי יהושע בן ליה לוקח ספר תורה מנשוק חוטף מצווה מנשוק וכולי וכולי ולאחר מכן הוא כותב וחתב אדוני אבי הראש זכרון ברכה שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בה אבל הידנה שכותבים ספר תורה ומניחין אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצוות עשה על כל ישראל אשר ידו מסגת לכתוב חומשי חמש חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להנות בהם הוא ובניו באמת הראש מדהים אותנו הוא בא ואומר היום מה אתה כותב ספר תורה אתה מכניס לו לבית הכנסת אתה לא לומד בו אז בשביל מה יותר כדי שתיקח ספרי תורה שאתה לומד בהם תלמודים אלה הם הדברים הפשוטים שלו אבל הם מדהימים ולכן הנושאי כלים כאן בית יוסף בית חדש פרישה דרישה נושא כלים שלטור וכן על השולחן ערוך שחז וכל אחרונים דענו בפירוש הראש יש מהם אומרים שאין כוונתו שרכישת התלמודים מהווה תחליף לכתיבת ספר תורה אלא שאם רכש תלמודים אזי כאילו קיים את המצווה ואסור לו למכור אותם אלא בשביל לשת אישה בשביל כל מיני דברים כמו כדין ספר תורה אבל לא שהרכישה הזו באה לפתור אותו מהמצווה כך חלק מןמפרשים פירשו את דברי הראש אבל חלק מהמפרשים אמרו לא כפשוטם ובאמת שאיך קוראים ה הערוך השולחן א מעריך בזה סימן ע ר ובסעיף קטן ז ח טביא את דברי הראש ואומר את המפרשים בדבריו והוא אומר אומנם נראל ענו דעתי גם זה אי אין צריכים ובאמת הראש וטור לאביאו כלל ממרה זו כלומר הראש התכוון כתיבת רכישת תלמודים זה במקום ספר תורה הוא אומר זה פשטות דבריהם זה פשטות דבריהם אבל לא משנה בין כך ובין כך מרן השולחן ערוך היה מאוד מאוד זהיר והוא עשה כללשון הזו בשולחן ערוך יורה דאה סימן רע אז הוא כתב בסעיף א' את דברי הרמבם מצד עשה על כל איש מישראל לכתוב לו סבר תורה ואפילו ניחו לו אבותיו ספר תורה מצווה לכתוב משלו ואינו רשאי למוכרו וכולי וסעיף ב' הידנה מצווה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירוש ופירושהן ולא אם קרם אם לא ללמוד תורה ולשא אישה שימו לב שמרן לא הלך בשיטה שאומרת שבאמת הכתיבה חושים תלמודים ספרי פסקים מהבין תחליף למצוות כתיבת ספר תורה אלא שיש מצווה לכתוב חמישה חומשי תורה ופירושיהם יש מצווה לכתוב תלמודים ופירושיהם ללמוד בהם ובאמת מי שעושה את זה זה כאילו יש לו ספר תורה אבל זה לא פותר אותו ממצור ולא מקרם הם לא ללמוד תורה ולסע אישה אתם רואים שהוא לא הסכים לאמץ את הדרך הקיצונית הזו שכאילו היום פטורים ממצוות כתיבת ספר תורה ואפשר להסתפק על דעת תלמודים וכך בספר החינוך אמצווה תרג המצווה האחרונה מצוות התורה דע בני כך הוא כותב שאף על פי שעיקר החיוב דאורייתא אינו רק בספר התורה. אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פי התורה יש לכל אחד לקנות מהם כפי היכולת מהטעמים שאמרנו. ואף על פי שהניחו לו אבותיו מהם רבים וזה דרך כל אנשי המעלה יראה אלוהים אשר היו לפנינו לקבוע מדרש בבית עם לסופרים לכתוב ספרים רבים כברכת השם יתברך וכולי הנה ככן שוב הדרך של צבעת סדר חינוך כי אומרת מצווה לכתוב ספר תורה אבל מצווה גם כן לקנות חומשים עם מפרשים תלמודים מפרשים ספרי פסקים ולעסוק בהם כאילו תאמרו דורנו היום מזה ומזה אל תנחתך מהמצאורייתא של כתיבת ספר תורה בוודאי אלא שיש מצווה גם לרכוש תלמודים וללמוד בהם ואף אנחנו אומרים כן היום כפי שאנחנו רואים וכפי ששתמע מהראש כבר עבר מרכז הכובד מהבית לבית הכנסת. אדם כותב ספר תורה, מקיים מצווה, מכניס אותו לבית כנסת. בעבר זה לא היה כך. בעבר היה משאיר אותו בביתו. הוא מביא אותו לבית כנסת כי הספר תורה הוא קטן, לא גדול, לא כמו בימינו. בימינו הפך להיות גדול וענק. בימיהם הוא קטן. שהרי המלך כותב לו שני ספרי תורה. אחד בבית גנזיו ואחד קטן לידו. צמוד איתו. יושב בשבות קבינט הוא איתו. יוצא למלחמה הוא איתו. רק לא לשירות. לשירותים לא נכנס איתו אבל כאמור הוא קטנצ'יק הוא איתו בכל מקום כך היו כותבים ספרי תורה קטנים מביאים אותם מבתיהם לבית הכנסת ומעיינים בזמן שקוראים בתורה הוא פותח לפניו את הספר תורה ובבית הספר תורה כשהוא בבית אומר הרדוז הם היו שונים שניים מקרא ואחד תרגום מתוך הספר תורה דהיינו היה קורא כל פסוק בספר התורה פעמיים כי הרי למדו את התיקון סופרים בעל פה אז ממילא היו קוראים את הפסוק פעמיים וקורא את התרגום בעל פה כי התרגום הוא תורש בעל פה ותורה שבע בעל פה אסור לכתוב אותה אסור לכתוב אותה בכתב וצריך לומר אותה בעל פה ובתימן עוד בזמן תקלל משלושה בזי בשרעב תרגמו בעל פה ובצנאה עד לדורות האחרונים היו בודדים שהיו מתרגמים בעל פה כפי עיקר הדין אבל על כל פנים זה היה עיקר עושים שניים מקר ואחד תרגום כל אחד בביתו מתוך הספר תורה אבל בין כך ובין כך זה מוסיף יראת שמיים כשזה בבית ום הוא עוד יותר שונה שניים מקרב ואחד תרגום אם היה כותב קטן ומביא אותו לספר תורה אשר לחלקו מביא אותו לבית הכנסת וכולי אשר לחלקו זוהי תמציתה של המצווה זהו הדין זה מה שנראה לנו כדרך הנכונה בהגדרת המצווה רבי חני בןש