שאל השואל ואמר בעדן הזה שהקדוש ברוך הוא פתח שערי שמיים לברכה ואנחנו בוודאי מודים לו על כך ומתפללים שיתמיד בברכתו עד בלי די והנה הוא ראה ברקים שמע רעמים ורצה לברך את הברכה העולמת דעקה בדיוק באותו רגע הוא החזיק פלאפון ביד ומסוחע וסיים עד לסיום השיחה ורצה לברך רק זה כבר לכאורה מופלג מאז שראת הברק או מאז שמעת הרעם את הרעם והשאלה היא כמה זמן מאז שעובר שאדם רואה את הברק או שומע את הרעם שכבר לא יוכל לברך עוד את הברכה צריך רק לומר אולי אם הוא באמצע השיחה טלפון או פלאפון אז אולי יהיה בזה איזה זכות לזכות את השומע שבאותו רגע יברך יעשה בראשית או כשכוחו גבורתו מלעולם והוא יזכה כמו שאומרים לענות אמן אז א לא היה כל כך משהו מיוחד להפסיק אלא אם כן מדובר שהוא סוחח עם בני אדם שהם מכובדים ולא מחוברים אל עניינים אלו שאז כמו שאומרים יראה בפניו כמתעטע אבל אם מדובר בבני אדם נורמטיביים יהודים שורשיים אדרבה יברך בי שעתה ואחר כך ימשיך את השיחה אבל בין כך ובין ככה שאלה שאלה באיזו מידה כמה זמן אם עובר אז העי כבר לא יוכל לברך על אותו ברק שראה או על אותו רעם ששמע ונראים הדברים ש תוך כדי דיבור דהיינו אם חולף הזמן של תוך כדי דיבור שלום עליך רבי או שלום עליך מורי ורבי אם חולף פרק זמן כזה אז יותר לא יברך וימתין לעוד ברק במידה ויראה או לעוד רעם במיתה וישמע כך נראים הדברים אף על פי שהדברים לא מבוארים בדברי רבנו ורבנו בפרק עשירי מהלכות א ברכות הלכה יד נאמר על הרוחות שנשבו בזע ועל הברקים ועל הרעמים ועל כל ההברה שתשמע שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים ועל האורש באוויר שראו כאילו הן כוכבים נופלים ורצים ממקום מקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך שכוחו מלא עולם ואם רצה מברך עושה בראשית דרך אגב על דרכנו למדנו שרבנו מעדיף את הברכה שכוחו מלא שכוחו גבורתו מלא עולם שכוחו מלא עולם ורק אם רצה מברך עושה בראשי ואילו ביתר הפוסקים הם אומרים יכול לברך או עושה בראשית או שכוחו וגברתו מהעולם כלומר נותן אופציה בלי יתרון ועדיפות ואילו כאן הוא לך נותן עדיפות לשכוחו מלא עולם ורק אם הוא ירצה הוא יכול לברך עושה בראשי אבל זו הערה אגבית אבל בין כך ובין כך רבנו רק את זה כתב ולא הוסיף כי זה מה שיש במשנה במסכת ברכות פרק תשעי הלכה ב' וגם בתלמוד הבבלי לא נברארו יותר דברים חוץ מהדברים מהדבר הזה אין אפילו בדברי רבנו את מה שכבר פעם דיברנו עודיו שמה מה יהיה כמה ברכות יברך האם עוד כל בר כל רעם או פעם אחת ביום או עד שיתפזרו עננים כל הדברים אלה לא נזכרים בגמרא בתלמוד הבבלי ורבנו גם כן לא התייחס אליהם כלום אז כבר כאמור פעם כבר דיברנו על שיטתנו בעניין זה אבל מה שחשוב הוא שכאמור רק רבנו אומר מברך וזהו אין צל שספק יש כאן בכל פרק עשירי זה סוגים של ברכות חות שבח ועוד היה לקדוש ברוך הוא הראייה כשרואים דברים ואנחנו רואים שיש ברכות שהם אחת ל-30 יום ויש ברכות לאו דווקא אחת ל-30 יום אלא כל העמד שהוא רואה מברך ואם כן משמע שהברכות של הברקים והרעמים הם מהסוג שכל למט שהוא רואה מברך ולא כמו הסוג של הברכות שהם אחת ל-30 יום ועדיין אנחנו בשאלה אוקיי, אז הברכות על הברקים ועל הרעמים הוא כל אמת שהוא רואה אותם אבל כאמור, אם חלף זמן מאז שהוא ראה, כמה הוא הזמן שיותר כבר לא יוכל ברך. וכאמור, בדברי רבנו אין תיחסות לכך. בשולחן ערוך אנחנו מוצאים בשולחן ערוך אור החיים, סימן רז סעיף ג' היה יושב בבית אחסה וש מה כל רעם או רעה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לו לא יצא כלומר אם אדם נמצא בשירותים פתאום הוא רואה ברק או שומע רעם אסור לו בשירותים לברך אם יכול להספיק לצאת מן השירותים תוך כדי דיבור או לברך מה טוב אם לא לא יברך כאן מבחינה פרקטי צריכים לבוא לומר שמה זה תוך כדי דיבור זה זמן כל כך קצר מוכרחים לומר שדרך הרבוש שלהם היא לא כמו שלנו היא רק שמלה מעליו אז זה יכול מיד לחפש לצאת החוצה והוא מכוסה מה שאין כןצנו זה מסורבל תחתונים מכנסיים וכאלה דברים אבל ממהם זה קל שני צריך לומר שמדובר כאן שהוא נמצא בבית החסה אבל לא בשעה של עשי צועה אם בשיעה שעשה צועה א' אסור להפסיק לא אפילו באמצע מים קטנים כי זה לא בריא לאדם אסור לעצור באמצע הקילוח כאמור זה פוגע בבריאות וחיין אותו דבר בזמן שאדם בעצם עשיית המעשה של מים גדולים אלא שאפילו נניח שהוא גמר את המים הגדולים ועדיין לא קינע מה יועיל לצאת מבית הכסה החוצה ושלך אם באותו מקום יש שיריים של צועה, הוא בטח זה מהלך, אז לא יוכל לברך, אלא רק אם כבר הספיק לקנח, אבל אם לא עשו לו. ומכאן הערה שכבר הערנו אותה פעם שהקינוח ומים ביד באותו מקום עדיף על קינוח בנייר. כיוון שלא תמיד הנייר מנכה היטב את שירי הצואה באותו מקום. ואז האדם שנמשאר לו איזשהיא צועה באותו מקום הופך להיות איזה מין בתחסה מהלך אז אני חוזר חזרה אז זה מאמר מוסגר איך אדם יכול להיות בתחסה ויכול הספיק לצאת ולברך תוך כדי דיבור אבל בין כך ובין כך המשנה ברורה אה הסיק מכאן בסעיף קטן יב ומכל זה נשמע בשיעור הברכה שעל רעמים וברקין הוא דווקא בכדי דיבור ואם אם עבר יותר מקדיבור מעץ שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה כלומר אומר המשנה ברורה מזה נלמד שאם אדם ראה בר ולא ברך מידית אם עבר תוך כדי דיבור שלום עליך מורי או שלום עליך רבי ומורי יותר לא יברך אותו דבר אם שמרע עם אור ראה ברק אם עבר תוך כדי דיבור לא יברך ימטין אם יזכה לראות עוד ברק או לשמוע עוד רעם והכאמור על בסיס ההלכה הזו שמרן הביא אותה מאיפה מרן הביא את ההלכה הזאת מן התלמוד הירושלמי פרק ברכות פרק ט הלכה ב אז נאמר בתלמוד הירושלמי רבי ירמיה רבי זערע בשם רבי חזדי דיו פעם אחת בכל יום לדעתם מספיק לברך על הברק פעם אחת ביום ולא על כל ברק וברק. מספיק לברך על הרעם פעם אחת ביום ולא ולא על כל רעם ורעם. אמר רבי יוסא מה ענן קיימים? אם בתור דין דיו פעם אחת ביום. אם מדובר בברקים תורדים אחד אחרי השני אחד אחרי השני רעמים אחד אחרי השני אז אתה צודק. פעם אחת מברך ביום ולא מברך על כל ברקע על כל רעם. כן אחד אחרי השני. אם במפסיקין אם יש הפסקה בין ברק לברק בין רעם לר לרעם מברך על כל אחת ואחת כלומר מברך על הברק עוד פעם ועוד פעם הכל ברק ועל כל רעם עוד פעם אם יש הפסקה ביניהם חלד רבי יוסה מן הדה היה יושב בחנותו של בסם כל היום כלומר אדם אשר נכנס לחנותו של בשרם יש שם בשמים ריחות אינו מברך על על הבשמים אלא פעם אחת כי הוא יושב כל הזמן שם בחנות. אבל אם היה נכנס ויוצאה, נכנס ויוצאה, כן, מברך על כל פעם ופעם. למשל, ניתן דוגמה. ראובן יש לו חבר בשם שמעון ושמעון יש לו חנות בסמים. וראובן נכנס לשמעון, עושה לו משהו, אומר לו משהו ושוב יוצא ושוב חוזר והוא מריח את ריחות הפסמים בחנות של שמעון. על כל פעם פעם שהוא נכנס ומריח אפילו 10 פעמים ביום אפילו 100 פעמים ביום מברך כיוון שהוא נכנס ויוצא אבל אם הוא יושב איתו כמו חברותהא בחנות ומדברים פתים לומדים או כל דבר אחר מברך פעם אחת כל עוד הוא נמצא שם אפילו שכל הזמן נהנה מהריח הטוב שיש שם כך יוצא איפה נאמר כאן בגמרא שאם באמת אדם א שומע את הברקים אחד אחרי שני אחד אחרי השני רואה את הברקים אחד על השני שומע את הרמים אחד אחרי השני בלא שום הפסקה אז ברכה אחת אבל אם יש הפסקה על כל פעם פעם מברך כמו שאנחנו שומעים ברכות אז עומים אמנים עוד ברכה עוד אומן עוד ברכה עוד אומן לא אומרים רגע כניתי אומן פעם אחת לא עוד אומן אותו דבר גם קדוש קדוש קדוש שומעים קדושות עוד כל פעם שומעים מחדש או כמו בישיבה בסוכה לפי הגאונים והרמב"ם בשיטת אבותינו על כל ישיבה בסוכה מברכים דהיינו אם יוצאים לסוכה וחוזרים אפילו 100 פעמים אומר רבנו מברכים זה השיטה כאן בירושלמי עכשיו א אתה אמר רבי אח ורבי חנינא בשם רבי יוסף אם תורדין דו פעם אחת היא במפסיקין מברך על כל אחד היה יושב במתחסה הנה המקור של מרן היה יושב בבית חסה או בבית פקריה אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא ואם לו לא יצא רבי ירמיה בעה היה יושב בתוך ביתו ערום מה הוא שיעשה ביתו כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחוץ לחלון ברך היה יושב במגדל ערום מגדל מה הוא שיעשה לו קניין מלבוש ויוציא ראשו חוץ החלון ויברך אוכן בין כך ובין כך הנה המקור של מרן ורבנו לא הביא את זה אין יודעים וצריך עיון למה רבנו התעלם מכל הדברים האלה שבירושלמים כי הרי הבבלי לא חולק לכאורה הבבלי רק סותן סתם ולא דיבר מה עוד יכול להיות שרבנו אמר זה לא מעשי עד שאדם יצא מבתח זה ועד שיברך הרי זה תוך כדי דיבור בגלל זה לא הזכיר את זה כי זה לא מעשי ושנית פשוט נלך לפי דיני הברכות כל ברכה וברכה אם שמעתי ברכה ואני חייב לענות אמן אז אזי אם עבר תוך כדי דיבור אני כבר לא עונה אמן. אם לא עבר תוך כדי דיבור אני עונה אמן. ואם כן אותו דבר גם כאן עבר תוך כדי דיבור מהברק לא לא מברכים עבר תוך כדי דיבור מהרעם לא מברכים זאת אומרת אף על פי שזה לא מפורש בדברי רבנו וזה יותר מפורש בירושלמי בשולחן ערוך נראה לנו שגם רבנו יסכים שהזמן הקובע לברך אחר אחרי ברק או אחרי רם הוא תוך כדי דיבור נכון יש הוראה בשם מורי שאם הוא רואה ברק והוא רואה שעוד רגע כת יבוא רעם אחריו אז ימתין ויברך אחד לשניהם זה אפשרי כיוון שזה טבעו של עולם אבל כאמור אם איננו יודע אם יבוא רעם אחריו או לא אז תמיד לעולם מברך מידית בלי שהות כי אם עובר תוך כדי דיבור יפסיד את הברכה אלא מ כן נראה עוד פעם רבי חניבר