הרבי חיאל שאל שאלה על אדם אשר ייצר לו יין בביתו והוא בדרך כלל מפריש תרומות מעשרות ברמת היין שנמצא בחבית או בקד ובאותה שנה נטרד ושכח ומלא את הבקבוקים יין וסגר אותם ועדיין לא הפריש תרומות מעשרות. ועכשיו השאלה היא האם יכול הוא להפריש בקבוק אחד מתוך מספר בקבוקים או שמה צריך להפריש תרומות מעשרות מכל בקבוק על אותו בקבוק עצמו. והתשובה אכן צריך לכאורה מבחינה עקרונית במצב שנוצר להפריש מכל בקבוק על עצמו וזהו דין מיוחד ביין שאיננו מצוי בשאר הדברים כמו שמנים ושאר הדברים שחייבים בתרומות מעשרות אבל יש ואולי בשעת הדוחק מפני חשש מחש שאפשר להפריש בקבוק אחד על השאר ונסביר את הדברים בפרק שלישי מהלכות תרומות הלכה יז נאמר אין תורמין תרומה גדולה אלא מנמוכף כיצד היו לו 50 שעה בבית זה ו50 שעה בבית אחר לא יפריש מאחד אחד מהן שתי סעין על המאה שנמצא מפריש ממקום על מקום אחר ואם הפריש לו מן המוקף תרומתו תרומה והוא שיהיה המופר שמור אבל אם היה טעון כד יין או שמן וראה שאין משתברין ואמר הרי אין תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום כלומר יש דין שאסור להפריש תרומות מעשרות אלא מנמוקף שלום נמוכף לא אומנם הדין הזה הוא לכתחילה ואין לנו מעכב בדיעבד עוד מעט נראה את המשמעויות המעשיות של העניין הזה אבל קודם כל צריך להפריש תומות ומעשרות מן המוקף השאלה היא מהיא ההגדרה של המוקב הנה נראה פירות מפוזרים בתוך הבית או שתי מגורות שבבית אחד תורם מן אחד על הכל הנה יש לנו פירות המפוזרים בתוך הבית אומר דרך אמונה שההגדרה של פירות המפוזרים תוך הבית היא חדר כלומר אם יש לי בחדר אחד פירות מפוזרים אני יכול להפריש על כל אותם פירות מבוזרים שבחדר ואפילו שיש לי ארגז פה ארגז שם בתוך אוטו חדר זה נקרא מן המוקף אבל אם יש לי פירות במטבח כי הגיע משלוח פירות ויש לי פירות במקלט וכולם טבל וכולם מאותומים אזי לכתחילה לא יפריש מזה על זה כי זה לא נקרא נמוכף כי לעניין מוקף צריך להיות בחדר אחד, לא בבית אחד עם מפלסים שונים, עם חדרים שונים, אלא בחדר אחד. אם הוא טעה והפריש תומות מעשרות ממה שיש לו במטבח, גם על מה שיש לו במקלט או במחסן, אזי אפילו במחסן שלא באותו בית, אלא מחסן בחצר ואפילו בבית אחר בדיעבד. ההפרשה הפרשה אבל לכתחילה צריך להיות מן המוקף הוסיף רבנו ואמר בחביות של גרוגרות אם היו בהקפה אחת תורמין מאחד על הכל אם יש לנו חביות של תאנים בין הם פתוחות בין אם הם סגורות יכול להפריש מאחד על הכל והנה יש דין מיוחד ביין חביות של יין עד שלא סתם את פיהן תורם מאחת על הכל ומשסתם תורם מכל אחת ואחת כלומר החביות יין יכולים להפריש מחבית אחת על אחרת כל עוד לא סתם את החביות אבל מן הרגע שהוא סתם את החביות חייבים להפריש מכל חבית על עצמה לא מחבית על חברתה זהו דין מיוחד ביין לא בשמן, לא בשאר קופסאות שימורים, שום כלום, רק ביין. במתייחד היין שבאמת יש בו את החומרה הגדולה הזו, שאם הוא כבר סתם את החביות, הוא חייב להפריש מאותה חבית על עצמה ולא מחבית על חברתה. כי זה נקרא שלום מן המוקף. למה? כי סתימת החבית או הקד או הבקבוק היא חיונית מאוד מאוד בשביל שימור היין והועיל כך מורי אומר והועיל בחיונית מאוד מאוד בשביל שימור היין לכן הנחשב כל קד כל בקבוק סגור כל עוד הוא לא נסגר אז הוא עדיין לא נקרא בפני עצמו סגור כיחידה אחת ואין מפרישים ממנה על האחרות זה נקרא שלום נמוכה דין חמור דין מיוחד שנמצא ביין. ולכן השאלה של הרב חיאל מקבלת משמעות. מדוע? כי כיוון שליין יש לנו דין מיוחד שאם כבר הגיב את החביות חייב להפריש מאותה חבית על עצמה אז ניחה בחבית שהיא גדולה. אבל בבוקבוקים בקבוקים הרי אדם יכול להכשל רק אם הוא יכתוב על כל בקבוק ובקבוק באותיות קידוש לבנה ובאותיות אדומות טבל. חייב תמות מסרות אז אולי יהיה זכור אבל יש בני אדם שאפילו לא יודעים מה זה טבל מה זה חב תרמות מעשרות כםסמים שם ולמרות שיש איסור להפריש מן המוקף שלו מן המוקף הרי בדיעבד אמרנו זה מועיל עם הפרי שלומן המוקף וכן בשעת דוחק בשעת דוחק כדאבד דמי ולכן אם תלמיד ח חמים שסומכים עליו שהוא מפריש תומות מעשרות ואוכלים ושותים בביתו כל בני ביתו בגלל שהוא מפרש תומות מעשרות ויצא מביתו ולא הפרש טומות מעשרות ועכשיו הוא רוצה לתקן הוא רוצה לתקן את הטומות מעשרות אז למשל אם הוא נמצא עכשיו מקום אחר וקנע יוול טבל מאותו מין שיש לו בבית מפריש מאות אותו טבל שנמצא בפניו בעיר אחרת, במדינה אחרת על מה שיש לו בביתו וזה נקרא הפרשה שלום מוקף כדי שלא תצא את הכלה מתחת ידו. אומר רבנו בפרק עשירי מהלכות מעשרות הלכה עשירית הוא אומר אה שאין החבר מוציא דבר שאינו מתוכן מתחת ידו וחזקתו שהפריש עליהן ממקום אחר. ר אף על פי שלא נחשדו חברים תרום שלום נמוכף לומר מי כמו התלמידי חכמים בוודאי וודאי מקפידים על הפרשת אומות מעשרות בדקדקנות לרבות שלא יפריש לשלום נמוכב אבל כדי שלסלק המכשול מלפני עם הארץ תורמין כלומר אם אותו אדם אשר שכח להפריש תומות מעשרות מן היין ברמת החבית ברמת הקדים הפתוחים ו כבר שם את זה בבקבוקי יין וסגר כבר את הבקבוקי יין. לכתחילה הוא צריך להפריש מכל בקבוקה לעצמו. אבל אם הוא יודע שבני ביתו עלולים להיכשל, גם אם נניח ישים הודעה וכתובים טבל, חייב תרומות עשרות אם בני הבית הם עד כדי כך לא מבינים, זה תלוי כל אחד ואחד להיות כל איש סורר בביתו ומדבר בלשון עמו, שהוא צריך לדעת מי הם ומה הם. ואינם דומים. יש בני אדם ברוך השם שאזהרות כאלה טבל חייב תרומות מעשרות יד לא תגע בו והם לא יעשו בלי לטפל בזה. ויש בני אדם לא מבינים מה זה ולא יודעים ומשתמשים ואז אם הוא שם אם הוא מעריך שאכן באמת עלול להיות מכשול מוטב שיפריש שלא נמוקף ובלבד שלא יהיה מכשול. זוהי התשובה לעניין הזה. אומר דרך אמונה ב בסעיף קטן קמ שהחזון איש הורה שבזמן ששכחו להפריש תומות ומעשרות מחביות הבירה ביצור הבירה ממעגרי הבירה הגדולים ונזכרו רק לאחר שכבר שמו אותם ברמת הבקבוקים וסגרו אותם כי הרי ממה עושים את הבירה מסערים ואם כן במקרה כזה אומר החזון איש אם יפתחו את הבקבוקים הם יתקלקלו והסגירה שמה היא משמרת את הבירה בחדש שלא יהיה מכשול כי מאוד מאוד יכולים להכשל בזה לכן הורה חזון איש שמותר להפריש לא מן המוקף ובלבד שלא לא יהיה מכשול כיוצא בדבר קופסאות שימורים של מאכלות עולם הצומח שחייבים בתומות מעשרות ששכחו להפריש ברמת המאגר הכולל ונזכרו רק לאחר שזה כבר ברמה של קופסאות מאחר והסגירה שם היא הרמטית וחיונית יפרישו שלא מנמוקה אלבדאמת זה רק רבותיי ברמת השימורים והבירות שהם הפכו להיות שהם מקבלים דין של יין בגלל שסגירתם משמרתם ופתיחתם מקלקלתם אבל כמו שאמרנו בהתחלה קדים של גרוגרות או כל מיני קדים שהעוגרים בתוכם פירות בשים ואם או שמן אפילו אם אפילו תפתח אותם הם לא יתקלקלו ומאחר ואם תפתח אותם הם לא יתקלקלו אזי גם אם הם סגורים אפשר לכתחילה להפריש מאחד על השאר אבל רק ברמת היין וכיוצא בו היום בימינו קופסאות שימורים או בירות כיוון שאם תפתח אותם ויתקלקלו אז כאמור לכתחילה היינו צריכים על כל אחד ואחד מכל בקבוק מכל קופסה אבל היכן שיש חשש מכשול כגון בייצור המוני, שיווק המוני, או בבית שבני הבית לא ידעו ולא יבינו בחשכה התלכו כדי למנוע מכשול מפריש בדיעבד או בשעד הדוחק שלא מן המוקף כדי שלא יהיה מכשול רבי חניבן שמר