שאל שואל ידיד מחוץ לארץ ואמר שבאחת השבתות בשעה שהוא שב מבית הכנסת והוא עטוף בטלית כמנהגנו ללכת בטלית מן הבית לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית כך אנו ממליצים מעודתים ומעודדים כנהג אבותינו בכל מקום כל שכן בחוצה ארץ שיש הרבה הרבה מקומות שאין בהם עירוב שאז בוודאי שאי אפשר ללכת עם תלית תחת בית השחי והנה בדרכו לביתו הוא רואה חבילה של דינים ארוזה שכנראה נפלה למישהו ממה שקנה בקניון והשאלה היא האם יוכל לקחת את החבילה הזו של סדינים לביתו יש דרך או אין דרך כאמור מדובר בשבת והבעיה היא לכאורה גם דיני ממונות וגם דיני קדושת השבת והתשובה מותר מבחינת דיני ממונות לקחת לעצמו את עבדה. ב' לפי רבנו מותר לו לכתחילה לקחת את אותה חבילה של סדינים וללכת עם אותה חבילה של סדינים פחות פחות מארבע עמות. ילך נע פחות מארבע עמות ויעצר. ילך נ עוד פחות מארבע עמות. ויעצר עד שיגיע לביתו באופן כזה יוכל גם להנות מאותם סדינים. למה אותם סדינים מותרים מדיני ממונות? תשובה ראשית. גם אם הייתה אותה עבדה עם סימנים, כלל גדול נקות הוא בידינו שאם מצא עבדה במקום שרובם גויים כל דפריש מרובע פריש ולכן עבדת גוי מותרת. אומנם אמר המאירי שאם מדובר בגויים שגם הם נוהגים ויש להם חוק בעניין הזה שהם משיבים עבדה אז נתייחס אליהם כאל יהודים לעניין זה. אבל אם אינ נוהגים להשיב עבדה. אין להם חוק להשיב עבדה. הרי עבדת גוי מותרת. לא להתבלבל. עבדת גוי מותרת. אבל גניבת גוי או גזלת גוי אסורה בתכלית האיסור. להונות גוי, לרמות גוי אסור בתכלית האיסור. ורק עבדת גוי במקום שהם עצמם אינם נוהגים להשיב עבדה. הרי היהודי יכול לקחת לעצמו את ה עבדה גם אם אותה עבדה הייתה עם סימנים. אבל אם אותה עבדה אה הייתה בלי סימנים, גם אם מדובר באזור שרובם יהודים, מאחר ואין בה סימנים, הרי שלא. ומה דינה של חבילת דינים ארוזה ממש כעת שארזו אותה בשעת התעשייה. האם היא נקראת עבדה שיש בה סימנים או לא? תשובה היא נקראת כעבדה שאין בה סימנים. אף על פי שיש לנו כלל אם מצא ארנק ובו מעות. ובארנק אין סימנים כי הוא ארנק סטנדרטי. והמטבעות גם הם ואין בהם סימנים. אבל מספר הימן, מספר המאות, עצם העובדה שהמעות בתוך ארנק מסוים, אז זה צירוף. מקום ה וסימן. יש צירופים של כמה דברים ואז זה נקרא סימן. אבל מן הרגע שמדובר באריזות סטנדרטיות, כמה חבילות כאלה יש בקניון? אלפים. ואם כן, מי לידינו יתקע? אם זה נפל מפלוני או פלמוני וכך יוצא בדברים האלה הרי רבים רבים יש כאלה ולכן נחשב הדבר כעבדה שאין בה סימן ומותרת ביום חול ביום שבת אלא שכאן אנו מגיעים לדין השבת האם יש מוצא כדי שיוכל להביא את העבדה לביתו או לא תשובה פוסקים רבים היו אומרים אתה רוצה לזכות בחבלת הסדינים שב ליד חבלת הסדינים עד שיחשיך היום עד שיצא היום ואחר כך תיקח את זה איתך אבל רבנו בדעה שמותר להעביר את העבדה פחות פחות מארבע עמות והדבר הזה מותר לכתחילה. הרבה פוסקים חלקו על רבנו ואמרו שההיתר שלהוביל פחות פחות מארבע עמות הוא התר. אבל רק בדיעבד, רק בשעת דוחה, לא לכתחילה. אבל רבנו הורה שזה לכתחילה. כמובן הדבר תלוי באופן איך לפרש את סוגיות התלמוד שהמפרשים החולקים על רבנו יש להם מהלכים בפירוש הסוגיות שמה הם מגיעים למסקנה שההיתר של פחות פחות מארבע עמות הוא רק בדיעבד ובשעת דוחה שאין לו דרכים אחרות ויש אופן של פרשנות אותם מקורות בתלמוד שההיתר שלא הוליך פחות פחות מארבע עמות הוא התר לכתחילה. רבנו כבר בזמנו ידע שההיתר הזה שלא הולך פחות פחות מארבע עמות, אם הוא לכתחילה או רק בדיעבד בשעת הדוחג, הוא שנוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה ואמר זוהי דעתי והרוצה לחלוק יחלות. ובאמת שכבר מורי דן באריכות ויש כמה מקורות בדברי רבנו ולא נתעכב על כולם אלא רק על שני מקורות. מקור אחד והוא חשוב שקודם כל בהלכות שבת זהלא כל קשר הם מציאה אלא בפרק 13 מהלכות שבת שם רבנו קבע את האיסור של הוצאה מרשות לרשות, לא של דבר מוקצה. דינים זה לא דבר מוקצה. בגדים זה לא דבר מוקצה. לא שזה דבר מוקצה, אלא דבר המותר. האם מותר להוציא אותו מרשות היחיד לרשות הרבים כשאין עירוב באותו מקום? אסור. ואם היא רשות הרבים דאורייתא יש אפילו בזה חיוב. וכן המכניס משות הרבים לוט היחיד יש בזה חיוב. אסור. ואם כן, איפה? כשהוא נמצא ברשות הרבים, אם הוא מעביר ארבע עמות, לא פחות פחות מארבע עמות, אלא מעבר לארבע עמות, אמרו חכמים, ארבע עמות ברשות הרבים הם כמו רשות של האדם ואם הוא מעביר מעבר לארבע עמות, הוא כאילו מוציא מרשות לרשות וחייב. לא רק אסור מדורה, מהתורה אלא וחייב למרות הכל, למרות שזה הוא הדין. הנה רבנו כותב בפרש 13 שבת, הלכה י את ההלכה הבאה הכר חפץ מרשות הרבים והלך בו פחות מארבע עמות ועמד וחזר והלך פחות מארבע עמות ועמד אפילו כל היום כולו מותר מותר באמורי מעיר שהיו בדפוסים שינוי גרסאות וכתבו פטור כי הם נדהמו מעוצמת ההיתר ולכן שינו במקום מותר פטור כי פטור זה אסור רק הוא פטור מן העונש ואילו הכתבי יד מותר ובאמת שמורי בעוד מקור נוסף בדברי רבנו בפרק א 20 מהלכות שבת שם כתב רבנו את הדברים הבאים הלכה ו' והלכה ז'. מי שהחשיך עליו בדרך ולא היה אמו נוכרי שיתן לו כיסו. כלומר בא אדם בדרך ויש לו כיס עם כסף, ענק עם כסף. אז אם היה גוי היה מוסר לו את הכיס שיקח אותו. אומנם אמירה לגוי שבוטי זה דבר אסור מדרבנן ואיך נאמר כאן אם היה עמו גוי היה נותן לו את הכיס שיוליך את זה אליו לביתו הרי נכנסה השבת והתשובה אמרו חכמים כיוון שאין אדם כל כך מוותר כל כך מהר מוותר על ממונו חוששים שבגלל זה הוא יחלל את השבת לכן אמרו מוטב שיעבור על איסור מדרבנן ולא יעבור על איסור דאורייתא שיביא את זה לגוי זה רק איסור דרבנן ולא יעבור על איסור תורה מי שהחשיך עליו בדרך ולא היה עמו נוכרי שיתן לו כיסאו כי כאמור זהו פתרון לתת לגוי והייתה עמו בהמה מניח מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת אוך כשתרצה לעמוד נוטלו מעליה כדי שלא תעמוד והוא עליה עד שלא תהיה שם לא עכירה ולא ועשו לו להנהיגה ואפילו בכל כל זמן שהכיס עליה כדי שלא יהיהם חמר בשבת. לחמר בשבת זה לא איסור לו, זה ביטול עשה שאנו מצווים בשביטת בהמותנו. וגזירת חכמים היא שלא יניח כיסאו על גבי בהמה אלא אם אין אמו נוכרי. ואנו רואים שאיסור מחמר בשבת מחר וזה ביטול מצוות עשה מן התורה זה יותר חמור מאשר איסור שבות לומר לגוי כך לפי המדרג שאנחנו רואים כאן בהלכה והיה עמו הרש שותה וקטן מניח כיסאו על החמור ואינו נותנו לאחד מהם למרות שלכאורה על גבי החמור קיימים אפשר קיימות אפשרויות של מכשולים שהרי אם הוא יעצר באמצע החמור אסור לו לחמר אותו יש הרבה מכשולים ולמרות הכל היה עמו הרי שותה וקטן מניח כיסו על החמור ואינונות נולחת מהם למה שימו לב למרות שחרש האמור כאן הוא חרש מלידה לא מדבר ולא שומע ודינו כשותטה ולמרות שהשותטה פטור מכל המצוות ולמרות שהקטן פטור ממצוות אומר רב רבנו מפני שהן אדם מישראל שמענו נותנו על גבי חמור נכון אנחנו צובים בשביטת בהמה נותנו על גבי חמור אבל לא נעזרים בחיר שותטה וקטן כי הם אדם מישראל למרות שהם פטורים מן המצוות מפני שאין אדם מישראל היה עמו חרש שוטה וקטן אין לו חמור אין לו גוי מה עושים? הוא נתון במצוקה. מה יעשה עם כספו? היה עמו חרש, שותה וקטן. ואין עמו בהמה. נותנו לשוטה. כלומר מתוך השלושה האלה. אז יתן אותו לשוטה כי הוא בלי דעת לחלוטין. מה יהיה אם אין לו חרש? מה יהיה אם יש לו רק שוטה וקטן? נותנו לשוטה. כי הקטן הוא ברדעת, רק עדיין לא ברדעת בדרגה של חיוב מצוות בן התורה. חרש וקטן נותנו לאיזה מהן שירצה. שוב ראינו שאף על פי שחרש האמור כאן הוא חירש שאינו שומע ואינו מדבר ודינו כשות שותה אבל זה עם כף כמו שותה אבל הוא לא שותה ממש ולכן דינו כמו קטן ולאיזה מהן שירצה יתן ההלכה זו סודית, היא בסיסית מאוד. מי שאיננו מכיר אותה, איננו יודע דרכי הוראה. לא הייתה עמו בהמה ולא נוכרים ולא אחד מכל אלו מהלך בו פחות פחות מארבע עמות. זה לעניין כיסו. זה עניין כיסו שבא עם כיס, עם ארנק ביום ביום שישי ונכנסה השבת, מהלך בו פחות פחות מארבע עמות. ואפילו מציאה שבאת לידו מהלך פחות פחות מארבע עמות. אומר מורי, יש הבדל בין כיס ובין מציאה. מציאה שאין מוקצה. כמו הסבינים שעליהם דיברנו, שאין לנה מוקצא. כאן רבותיי אומר מורי בשם רבנו, ההיתר של פחות פחות מארבע עמות איננו כפוף לכל המדרגים השונים. נמתינה לגוי, לחמור, לחרשטה וקטן. כאן הדרך סלולה לחלוטין. לכת כמו שרבנו בתשובה ואפילו מציאה שבת לידו מהלך בה פחות פחות מארבע עמות אבל קודם שתבוא לידו אם יכול להחשיך עליה מחשיך באמלו מוליכה פחות פחות מארבע עמות ובאמת רבותיי מורי מגדיל לעשות כיוון שבעניין הזה ידע גם ידע שרבים חולקים על רבנו ולא עוד אלא יש תשובה כביכול שרבנו אחמ לו מה שמורי אומר שהם מזוייפות ואותה תשובה נוגדת תשובה אותנטית של רבנו שהיא ברורה לחלוטין שמותר לכתחילה על ידי ארבע ארבע אמות הוא אומר רוצה לחלוק יחלוק אז כיוון שעתו עטו מסביב לשיטת רבנו וניסו לחנוק את ההתר של רבנו אז מורי ממרחק מביא לחמו כדי לסייע לרבנו בצורה נפלאה מאוד בעמוד תכז באות טז אז הוא כותב את הדברים הבאים וכאמור דמציאה כלומר להבדיל מאדם שבא ביום שישי עם ארנק וכסף וכאמור דבמציאהלא חילוק בין בעל ידו בין לא בעל ידו הוראה ידועה ומפורסמת לכל ומוריכה פחות פחות מארבע עמות מלקדית בעבודה זרה דף עמוד א' כלומר בגמרא עבודה זרה דף עמוד א' שמעו עדות אותנטית אמר איסור גיורה כלומר גוי אחד שהתגייר וקוראים לו איסור גיורה הוא היה פעם גוי ועכשיו ברוך השם גר צדק אמיתי אמיתי כי הבנן בארמיותן שהיינו גויים אמרינן יהודה לא מנטר שבתה היהודים רק עושים עצמם כאילו הם שומרים שבת הם לא שומרים שבת ככה היו הגויים אומרים על היהודים למה מה קרה למה כשהיו כשהיה גוי אז יחד עם כל הגויים חשדו ביהודים שהם לא שומרי שבת תשמעו תחי נפשכם דאימן תרשבתה כמה כיס ומשתחה בשוקה כלומר הם היו רואים את היהודים שעוברים ליד ה שווקים ביום שבת ושם יש הרבה עבדות ושם יש הרבה עבדות והם רואים את היהודים לוקחים את העבדות ולוקחים אותם לבית העם ואז הגויים אמרו היהודים האלה צבועים הם מציגים את עצמם כמו כאילו הם שומרים את השבת והם אינם שומרים את השבת כי כשברגע שהם רואים עבדות ליד השווקים הם לוקחים את העבדות ואנהו אומר איסור גיורה על הגויים כי הוא היה פעם גוי לא ידעה אם הרי לא ידען עכשיו הוא כבר יהודי הוא גר צדק אז הוא כבר בתוך היהודים סביר לן שאנחנו היהודים סוברים כרבי יצחק דאמר רבי יצחק המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מארבע עמות עד כאן כלומר שזה דבר לכתחילה אותו רבי יצחק שאמר וכיסולר רוצו לגלותה בעניין האדם שבא ביום שישי עם ארנק כסף לא רצו לגלות כל כך מהר את ההוראה הזו של פחות פחות מ-400 אף על פי שמותר לכתחילה הרי במציאה ביחס לעבדה לא ביחס לזה שבא ביום שישי עם ארנה כסף אלא אדם שמצא מציאה ביום שבת דרשה בפרקה קם הרב ודרש את ההלכה הזו בפרקה לרבים רבותיי מי מוצא מציקה שאיננה מוקטא ביום שבת יכולו ללכת פחות פחות מארבע עמות ואף הגרים כבר יודעים את הסבירן גם הם כבר יהודים לכל דבר בעיקר וודעים את ההלכה היהודית הזו. ראיה נפלאה מאוד של מורי לטובת שיטת רבנו. לסיכום באמת לשאר הפוסקים רק אם אין דרך אחרת אולי יתירו פחות פחות מארבע עמות. אבל לרבנו אם מדובר בדבר שאינו מוקצה ואני לא רוצה ברגע זה לדבר על מוקצא בהזדמנות אחרת ניצור גם את היחס הזה אבל לגבי עבדה שאיננו מוקצא וכשאין בעיה של דיני ממונות הדבר פשוט שלוקח את העבדה פחות פחות מארבע עמות עד שמגיע לביתו. עד שמגיע לביתו כאן הוא צריך להיות זהיר. כי אם הוא מגיע עד לביתו, עכשיו עצם העברה מרשות הרבים לתוך ביתו, כאן זה כבר איסור דאורייתא. זה נקרא מרשות הרבים לרשות היחיד. וזה כבר איסור תורה. מה שהתר פחות פחות מארבע עמות, אבל להכניס אותה לרשות היחיד זה דבר שאסור. ולכן אותו אדם אם הוא יכול להגיע לרמה כזו שהוא באמת מביא את זה עד לאזור שלו בצורה כזו שלא יכניס אותה לרשות היחיד ומצד שני היא ברשות הרבים אבל במקום המשתמר סמוך ממש ממש לחצר שלו הרי הוא חכם במיוחד במקום שילדיו משחקים במקום שאשתו יושבת בחצר ומשקיפה מעון קודשך הפעם לא על השמיים אלא על המציאה על הסדינים האלה שתוכל להנות מהם מוצאי שבת בוודאי זוהי דרך כדי לזכות באותה מציאה רבי חני בגשמ