האם אישה סעודית שהיא מרותקת לכיסא שלה, כל מה שהיא יכולה לעשות זה רק ללחוץ על כפתור משלט ולהפעיל מכשורים. איננה יכולה לקום, אין יכולה לננוע. ויש לה פיליפינית סועטת אותה, מסייעת לה. האם רשאית הפילפ שינית ללוש ולהפריש חלה ולאפות לאותה אישה והאישה רק מפעילה את השלט בזמן שהפיליפינית מניחה את העוגה על התנור או בתנור שהרי כידוע פת גויים אפילו שהיא כשרה למהדרין אסורה אם אין איזשהיא השתתפות מצד היהודי באפייה, אמנם הקלו בפת מאשר בבשולי גויים, כי הפת היא יותר חיי נפש מאשר בבישול, היא חיונית יותר מאשר הבשולים. ולכן בפת גויים לא חיו חכמים שהיהודי שתתף עם הגוי. או עם הגויה, בלישה או באפייה, אלא די בכך שהוא משתתף בהבערת האש ודאי בכך. אבל לעניין בשולי גויים, שזה פחות חיוני, יותר החמירו ודרשו, כך לפחות לפי הפסק של הרמב"ם במרן להבדיל מארמה ודרשו לא רק הבערה של התנור אלא הנחה למשל הנחה של התבשיל על גבי האש או הגסה להגיס את התבשיל כשהוא על האש ואנשים סעודיים קשה להם מאוד מאוד הפעולות הללו ולכן כאמור השאלה לגבי האישה הזו ש יכולה להפעיל נשלא רחוק את את התנור להבעיר. אבל האם ה פיליפינית יכולה גם להפריש לה את החלה או לא? בהתשובה לא. היא איננה יכולה להפריש את החלה. ולכן קיימת אפשרות שהיא תופא את הכל ותשייר. אבל תשייר לפני ה איך קוראים תתנה תנאי כי הרי אם זוהי הפרשת חלב ודאי להבדיל מטבל צריך לעשות תנאי ולייחד מקום ותאומר שבמקום הזה בצד הזה זה יהיה חלה מה שהיא משיירת כי הרי קשה לה אפילו לחתוך ובאיסורי דאורייתא לא אומרים חוברר הדבר למפריע שמה שנשאר זו יחלה. ביסורי דרבנן אומרים הוברר הדבר המפריח שמה שנשאר הוא החלה. אבל כאן החלה בימינו היא מדרבנן אבל שורשה הוא מן התורה ולכאורה יכולנו לומר לה שתשייר ובשיעור זה יהיה החלה כי עובר דבר מפריע שזה החלה אבל כיוון ש איסור או מצוות הפרשת החלה הוא שורשו מן התורה. יש מקום לחנך אותה, להדריך אותה, שתעשה תנאי מהתחלה ותקבע מקום היכן נמשיירת, כדי שבאמת נוכל לעזור לה בעניין הזה בעניין הפרש התחלה על ידי שיעור. עד כאן קיימת אפשרות שהפיליפינית תחתוך לה את את העוגה או את המאפה, חתיכות חתיכות ו האישה היהודיה תאמר החלה הזו או החתיכה הזו או הפרוסה הזו היא הרי יכולה לייחד כל פרוסה שהיא תרסה ואז יוצא שלא הגויה הפרישה אלא היא הפרישה ותקרא לזה שם ואותה תשאייר ובדרך כזו נפטרה הבעיה כאן המקום לומר שהרמב"ם נשאל שאלה ביחס להפרשת חלה על ידי שפחה. כלומר יהודי אשר מחזיק שבחה והוא שואל שבחה גויה כמובן והוא שואל אם יכולה השפחה שלו להפריש חלה או לא והרמב"ם אמר שכן כי השמחה הגויה הרי היא כבר קיבלה מצוות והיא חייבת מצוות כמו אישה בטבלה רק עדיין לא נתגיירה עד שהיא תשתחרר ואז היא תטבול עוד פעם לדות היא כבר לא בגדר אומר הרמבם באותה תשובה בסימן קמ מהדורת בלאו סימן עבהדורת פאר הדור היא כבר לא בגדר של גויה. אמנם היא לא בגדר של יהודיה, אבל היא כבר לא בגדר של גויה. ולכן אומר הרמב"ם, גויה או גוי שמפרישים תרומות מעשרות או מפרישים חלה, ההפרושה שלהם איננה הפרשה. יש הלכה שאם גוי מפריש תרומה משלו, מהדינה של אותה תרומה, אבל לגבי להפריש את של היהודים א' הוא גוי והפרשה שלו לא הפרשה שנית. גם אם הוא לא גוי אלא הוא פועל, הוא צריך לקבל מנדט, רשות מן האדון כדי להפריש את התרומה, כדי להפריש את החלק. אז נניח שכאן לא הייתה בעיה מבחינת המנדט, מבחינת היתר, כי הרי ודאי האישה הסעודית הזו הייתה מוכנה שהעוזרת שלה הפיליפינית תפריש, אלא כאמור, הפיליפינית שונה מהשבחה כי הפיליפינית היא בגד של גויה גמורה והשפחה שעליה דיבר רבנו היא שבחה שכבר נכנסה לברית דהיינו טבלה לשם עבדות והוא והיא טבלה לשם עבדות יצאה מכלל גויות ולכלל יהדות לא הגיעה ולכן אם היא מקבלת מנדט מהאדון או מהגבירה שלה להפריש חלה אז ההפרשה של ההפרשה מה שאין כן בפיליפיני לכן קום הפיליפינית לא יכולה בשום פעופן להפריש הלה ליהודיה. כיוון שהפיליפינית היא גויה לכל דבר בעיקר, גם אם תקבל מנדט, זה לא בעיה של שליחות בלבד. זו בעיה שהיא בכלל לא בתורת חלה, לא בתורת תרומות. ומשום כך ההפרשה שלה אין הפרשה ולא נותר אלא לא נותרה אלא הדרך שיעצנו שכאמור היא תלושתפה תשים והאישה הסעודית תפעיל ממשלת רחוק את התנור והיהודיה תשייר וציין את המקום במיוחד אם זה כבר נפרס לפרוסות תשאיר ותתנה בדרך הזו יש לה תקנה רבי חנבן גשמ