מדוע אנחנו מתייחסים לחלב של גויים, מה שקוראים חלב נוכרי כאיסור גזרה שגם אם בטל טעמה האיסור באינו עומד. והרי מדברי מורי והביאו מפרשים על דברי רבנו משמע שהאיסור איננו בינת גזירה, אלא זהו איסור שיש בו יסוד לחשוש לאיסור ובהבטרת העם אין מקום לאסור והכוונה היא זו בפרק שלישי מלכות מאכלות אסורות הלכה הלכה יב כתב רבנו, חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב התהורה. כלומר, הקדוש ברוך הוא נתן טבע בחלב של הבהמה הטמאה, שהוא לא מתגב, הוא לא נקפע. ועוד שהחלב של בהמה טהורה כן יש לו תכונת ההתגבנות. ולכן אם נתערב חלב תורה וחלב בהמה טמאה כשתעמיד אותו כלומר אם נגבן אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם ה*** של הגבינה כלומר החלב של הבהמה תורה הוא שיתגבן והחלב של הבהמה הטמאה ישאר נוזלי ואפשר יהיה להפריש אותו מהגבינה הגבינה תהיה כשרה ממילא מתפתרים מהחלב של הבהמה צמאה ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד גוי אסור שמה ערב בו חלב בהמה טמאה כלומר לכתחילה כשאני בא לקנות חלב מאצל גוי שיש לו עדר של פרות יש לו עדר של בהמות טהורות ואני בא ל לקנות ממנו חלב. אני צריך לחשוש שמה בחלב הזה הנוזלי הזה יש בו אולי ערב בו חלב בהמה טמאה. ולכן לכתחילה אסור לי לקנות ממנו חלב כזה למרות שהוא מוכר לי חלב בתור חלב בקר גבינת הגויים מותרת. ככה היה צריך להיות. למה? כי גבינה לפחות אני יודע שחלב בהמה טמאה לא גבל ממילא אם אם הגוי מוכר לי גבינה אז אני יודע שזה רק על טהרת החלב הטהור או גבינת הגויים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבל כך הוא הדין מבחינה הגיונית אבל אומר רבנו בבי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים ועסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקבה של שחיטה קטן שהיא נבלה. כלומר, בכל זאת, חכמי המשנה אסרו עלינו את גבנת הגויים. למה לא? כי החלב הוא חלב בהמה טמאה. כי חלב בהמה טמאה לא מתגבן, אלא מדובר בחלב בהמה טהורה. אבל הם מכניסים זרז, טריגר, שעושה את החלב לגבינה. איך? על ידי אור. של שחיטתן שהיא נבלה שאור תקבה יש בו חומרים כימיים אשר מסייעים לחלב של הבהמה התורה להתגבר והועיל ועור הקיבה של הגויים זה משחיטתם שהיא נבלה אז האור הזה אסור ולכן יוצא שהחלב הבהמה טהורה מתגבן באמצעות מיצים של עורף בהקבה נברה ולכן שמי ישראל גזרו, עסרו במניין, בסנהדרין את הגבינה של הגויים. עכשיו לפי זה באו כמה מחכמי ההלכה ומורי בער יח מביא את שוט חוט שלש שהוא נכד של התשבץ מצפון אפריקה. שהוא בא ואומר, תראה דקדק יפה יפה בדברי הרמב"ם. הגבינה גזרו עליה בגזירה ויש יש לנו כלל כלשהו במניין בגזירה חכמי ישראל נמנו וגזרו אפילו בטל הטעם נשארה הגזירה אבל החלבחב של הגוי זה לא דבר שבמניין אלא זה דבר של חשש חשש שמה ה יש בו חלב בהמה טמאה שם ערבב הועיל וזה האיסור הזה הוא רק מחשש איסור תורה רב בו. אם הטעם הזה קיים אסור. אין הטעם קיים מותר. ולכן הם מעידים שבצמון אפריקה היו קונים חלב מן הגוי משום ששם לא היה חשש שמה הגויים ערבבו בחלב של הבהמה הטהורה. חל הבהמה טמאה. ובאמת ומורי מביא גם עוד את כלת יעקב. ובאמת יש הרבה מחכמי הלכה שכך הסבירו ותוצאה מזה היום יש לנו בארצות הברית באירופה בהרבה מקומות מהמדינות המתוק אני מתכוון חלב בקויות אדירות חלב של בהמה טהורה שהגויים חולבים שהגויים הם אשר מייצרים את זה ואין אפשרות מעשית או זה מייקר עלול לייקר מאוד מאוד את החלב להעמיד בכל מקום מקום כזה מפקחי כשרות שיראו מעת החליבה עד לשיווק שלא ערבבו בו חלב טמא ולא עוד אלא במאחר ויש במדינות מתוקנות אלו משרד מסחר ממשלתי משרד תעשייה ממשלתי משרד בריאות ממשלתי ויש להם קריטוריונים וכני מידע מאוד מאוד כפדניים לגבי מינון של מוצר וחייבים להציר על המינון של המוצר והועיל וכונסים בכנסות ועונשים גדולים מאוד מי שחורג מהכללים הרי מאחר ולפי הסטנדרטים שם לא אמור להיות חלב בהמה טמאה בתוך אותו חלב אף על פי שזה לא פיקוח כשרותי הלכתי אלא מדובר במנגנון ממשלתי של מדינות מתוכנות שכל מוצר ומוצר יהיה ברור מבחינת המינונים שלו ומבחינת הכלים הכלים שבהם מייצרים אותו די לנו שנסמוך על כך כראה חלב של גוי למה נאסר מחשש שם הערב כיוון שבפיקוח כזה אין חשש שם הערב גם לא מצוי הרבה בהמות טמאות שמהם יקחו חלב אפילו נניח שניקח את החלב של הגמלה במיוחד הנעקה שאומרים שיש לו סגולות בריאותיות מאוד מאוד רבות מאוד מאוד רפות הוא יקר הוא יקר וזה לא משתלם לו לבעל ה לבעל ה ליצרן לערב בו חלב מבלי פרסם כי אם היה מערב ומפרסם כי זה נותן לו יותר קונים היה מפרסם אדם יצרן או או סוחר שעושה הונאה בכשרות הוא בדרך כלל לוקח מוצר שבלתי כשר והוא זול יותר, מערבב עם המוצר הקשר כדי להרוויח, אבל לא לוקח מוצר בלתי כשר יקר מאוד מאוד הוא מכניס אותו במוצר הבלתי כשר וא אינו מפרסם את הדבר כי הוא מה מרוויח, הוא רק מפסיד. כלומר, כל ההגיון מורה שאין חשש בחלב גויים. ולכן רבים רבים בחוץ הארץ שומכים ובעפותיהם. אנחנו שומכים הרבה פעמים על עליו גויים להתיר כיוון שאין חשש לתערובת אבל מורי בכל זאת אף על פי שלא כתב כאן אלא מקומות אחרים וצריך לדייק מדבריו ממש בדיוקים הוא חשש שזה דבר שנקרא באיסורו בגזירה במניין כמו הגבינה וכל דבר שבמבמניין אפילו שבטל טעמו בכל זאת הוא אסור עד שיבוא בית דין גדול במינין חוכמה להיבטל את הגזירה הזו. ואיך אנחנו רואים שזה גזירה? המשנה במסכת עבודה זרה פרק שני, הלכה שישית נאמר: "אלו דברים של גויים אסורים ואין איסורן איסור הניה. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. הפת, כלומר הפת של גוי והשמן שלהם הושלקות רבי ובדינו התירו בשמן וכן הלאה. אומר רבנו אומר רבנו פירוש המשנה, רוב הדברים הללו, כגון הפת והשלקות ודומיהם לא נאסרו אלא כדי שנתרחק מהם ולא נתערב בהם, כדי שלא נבוא בהתערבותינו בהם להפקרות בדברים האסורים. וזהו עניין אומרה משום חתנות. ודברים אלו הן מכלל 18 דבר שגזרו כמו שבארנו בתחילת שבת. כלומר רבנו אומר דברים אלו שנמנו במשנה הם מהדברים שנאסרו בגזירה. כלומר גם חלב של גויים, לא רק גמינה של גויים, נאסרה בגזירה. והנה עוד ראיה, מלכות מאכלות אסורות. בפרק שלישי, באותו פרק שנאמר בו אה בהלכה טו, האוכל גבינת הגויים או חלב שחלבו ואין ישראל רואה מכין אותו מכת מרדות מילא לגבינת גויים שגזרו אותה בגזירה זה כמו אדם שעובר על איסור דרבנן שמקין אותו מקד מרדות אבל למה חלב שחלבו גויים בעין ישראל רואהו למה מכין את היהודי מכת מרדות הרי זה עוד לא בטוח שארבבובו אם לא בטוח שערב בבבובו למה מקים אותו מכת מרדות חבי אומר בגלל החששערבבו פה חכמי ישראל אסרו במניין את החלב הזה ולכן השוטה חלב כזה עובר על איסור דרבנן על גזירתם שלא לשתות חלב כזה מחשש ולכן זה כבר הפך להיות איסור דרבנן שמקין אותו מכת מרדות ואי אפשר לבוא לומר שבגלל שגילו לנו את הטעם עכשיו נלך אחרי הטעם לא כל דבר שבמניין בין אם גילו לנו את הטעם בין אם לא גילו לנו את הטעם הרי אם הוא בטל הטעם לא בטל האיסור והראיה שבפרק בהלכות ממרים הרמבם לא אמר שאם יש לנו איסור גזירה מדרבנן עם טעם שפרשו את הטעם ובטל הטעם שהגזירה בטלה מאליה לא אין הגזירה בטלה מאליה עד שיבוא בית דין מאוחר ויטיר אותה אפילו שהוא לא גדול במניין חוכמה אבל שיבוא בית דין ויתיר אותה. הואיל בכן, הרי איסור חלב שקנינו אותו מגוי בחזקת חלב של בהמה טהורה הוא אסור מדרבנן מתוך מכוח גזירה. ולכן לא נוכל להורות להיתר כ אותם פוסקים שהורו להיתר. נכון שאותם פוסקים אומרים הרי נאמר באותה הלכה ישראל שישב בצד העדר של גוי והלך הגוי והביא לו חלב מן העדר. אף על פי שיש בעדר בהמה טמאה נתר ואף על פי שלא ראה אותו חולם והוא שיכול לראות אותו וכולי הרי רואים במפורש שרק שיש חשש אסרו כשאין חשש לא אסרו אז מה אתה אומר שזה גזירה נכון חכמי ישראל גזרו על חלב שגוי חלב אותו ואין ישראל רואהו בגזרה שלא נשתה אותו למרות שהוא משוק לנו אותו כחלב בהמה טהורה מי חשש שמערבה כשגזרו גזרו רק שישראל לא רואה הם ישראל רואהו לא גזרו את הגזירה בנסיבות אלה גזרו וסיבות אלה לא גזרו אבל אבל סוף סוף זה גזירה ואיל זה גזירה אין מה לעשות אנחנו חייבים להורות שכל יהודי ויהודי שיכול והוא לא בשעת דוחה לא בשעת דוחה לא לסמוך על חלב נוכרי על חלב של גויים בגלל איסור הגזרה אפילו שאין חשש שתערוב את חלב בגלל הפיקוח הנוקשה שיש בימינו אלא להיות נאמן לכלל שכל דבר שבטל טעמו כל גזירה שבטלה טעמה אינן מתבטלת עד שיבוא בדין אחר ויבטל אותה רבי חני בןגש אומר