שאל השואל, האם יש חובה על החתן לברך שחיינו בזמן שהוא מקדש לו אישה כדת משה וישראל. הוא אומר שמעשה שהיה כך היה. הכלה אמרה לו לפני כן שאם אתה מברך שהחיינו אני רוצה גם כן לברך שהחיינו או לפחות הטובה מתיב או לפחות או לפחות שאתה תברך לא שחיינו אלא הטוב והמתיב כי הרי כל דבר שהוא קניין לו לאדם ויש לו בזה שמחה וגם לאחרים הטוב לו והמתיב לאחרים ואם כן מדוע רק הוא יברך שחיינו? ולא הטובה מתיב? ולמה היא לא תברך שחיינו? לכאורה גם היא שמחה בקשר הזה וכולי. ובכן, באמת מצד הדין אין ברכת שחיינו על נשואי אישה. והמנהג שאנחנו שותפים לו לאחרונה הוא ש החתן מתעטב בטלית חדשה, מברך שהחיינו על הטלית החדשה, ומתכוון אגב זה לאישה, אבל מלכתחילה אין חובה לברך שחיינו על ידי החתן בגלל קניין האישה או בגלל קיום המצווה לקדש אישה קדת משה וישראל וזהו היה מנהג אבותינו בתימן שאף על פי שהוא התעטף בטלית והתעטב בטלית חדשה הוא ברכת השחיינו בזמן שקנה את הטלית החדשה ולאו דווקא בעת הקידושין כלומר בתימן לא ברחו שחיינו על הטלית החדשה בזמן הקידושים וכיונו לאישה כך היה ב במעמד של כל ה הקידושין וכך גם מאיר מורי סאמח שהוא הוציא את שאלות ותשובות פעולת צדיק שלריץ הוציא את זה לאור עולם ובחלק ג' סימן צט מעריץ אומר ולאשר שאל האדון על עניין ברכת שחיינו ש שמברך החתן בשעת אירוסין אם ראוי לאחוז במנהג או לא לפי שראית בספר באר הטב יורדע סימן כח דאין לברך כלומר כבר בימי מהריץ ראה חכם מחכמי תימן שכתוב בספר בארטב לא היה לאותו חכם את היורי דעה עם השך כי כי הדברים האלה נאמרו בצורה מקיפה רחבה ומעמיקה על ידי השך בשולחן ערוך יורד סימן כח סעיף קטן ה על מה מברכים שחיינו וכולי ותכף נזדק עוד רגע לעניין אלא שברי טב שם בסעיף קטן ב הוא הביא תמצית דברי השך ואותו חכם תימני ששעל מעריץ ראה את זה בדברי בעיר הטבן ל ברך כלומר שהוא ראה מדברי ארטב שלא מברכים שחיינו בזמן שמקדשים אישה אז אומר אותו חכם מצד אחד אני רואה שמברכים כי זה מנהג שכנראה התחיל לחדור לתימן ומצד שני אני רואה כתוב שאין לברך ומעריץ דן בעניין וסבור שאין מניעה לברך אכן המברכים שחיינו בשעת קידושי כלה כך חומר מעריץ ועל זה מעיר מוריס למשחק שהוציא את כל הצדיק הוא אומר בסעיף קטן ב כל זה לנוגים אמנם ענן לא נהגנן בער תמן צנאה וסיבותיה לברך שחיינו וכן פה בארץ ישראל כלומר אפילו מעץ שבארץ ישראל בהתחלה עוד לא מברכים שחיינו על ידי החתן בזמן שהוא מקדש את הכלה היום אנחנו כבר כדבר מובן מאליו אה איך קוראים מברכים את זה בגלל שזה יפה ובגלל שכולם נוהגים וכולי אבל כאמור במובן העקרוני אין ולא מצאנו שודי תימן היו מברכים שחיינו גם לא על הטלית כדי לכוון גם על האישה ובכן אנחנו צריכים לדעת שיש מחלוקת עקרונית בין הרמבם בחבר מרעב ובין התוספות וחבר מראיהם על עצם החיוב של ברכת שהחיינו להרמב"ם יש כללים ברורים שקיבץ אותם מתוך כל הש"ס על מה מברכים שחיינו ומה שלא נכלל בתוך זה לא מברכים ואלו התוספות כאילו הלכו אחרזיל בתר טעמה ואמרו שהעניין שהשחיין הוא הוא מקום שיש לו שמחה ואז מקום שיש לו שמחה זה כבר משהו נפרץ. כל אדם ואדם שיש לו שמחה יאמר עכשיו אני מברך שהחיינו ותכף הרמבם בפרק יאלכות ברכות הלכה ט כותב כל מצווה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצווה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעכה וכן מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי דומה למצווה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו פדיון הבן מברך עליה בשעת עשייה שחיינו כלומר יש מצוות שמתורת קניין ויש דברים שהם לא מתורת קניין אלא מחזוריים אז ברך שחיינו בגלל שהם מחזורים ויש להרמבם תשובה בסימן קמא מהדורת בלאו ששם הוא מדבר מי שהייתה לו מזוזה ונעקרה ועשה אחרת אם הוא מברך שחיינו ואז הוא אומר אם יש לו מזוזה אחרת ו קניין לו אז נברך שחיינו לא בגלל לא בגלל מחזוריות אלא בגלל הקניין והוא חוזר שם ומבר עוד פעם את הכללים על מה מברכים שחיינו ועל מה אין מברכים שהחיינו ואם כן יוצא איפה על הקידושי אישה זה לא נופל לא בהגדרה של מצווה מחזורית ולא בהגדרה של קניין כי אף על פי שהוא מקדש את האישה בקניין חלילה חלילה לחשוב שהקניין הזה עושה את האישה לנכס בשבילו דהיינו משעבדת לו כלי כמו קניין קנייני כלים חס ושלום ולכן לא מברכים שחיינו זה שהנהיגו לברך על הטלית אבל מעיקר דדינה אין אפילו בתימן לא היה את המנהג הזה רק היום אנחנו כאמור נוהגים בזה אבל לעומת זאת התוספות לא כך נהגו אומר הרמה דבר מעניין מאוד בשולחן ערוך יורד דעה סימן כח סעיף ב חייב לברך קודם שיחסה אשר קדשנו מצוותיו וצנו על כיסוי דם בעפר הגה אומר הרמה מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על כיסוי אבל לא על השחיטה דמזיק לבריאה כלומר פעם ראשונה שאתה מקיים מצווה ווא איזה יופי איזה שמחה אני מקיים מצווה פעם ראשונה אז אני מברך ש על שקיימתי את המצווה פעם ראשונה כלומר בר מצווה שמתחיל לקיים מצוות כל מצווה הוא מצווה חדשה שמקיים מכוח הציבוי לפי השיטה הזו מברך שחיינו והיה צריך לברך שחיינו על שחיטה אם פעם הראשונה בחיים שלו הוא שוחט היה צריך לברך שחיינו רק מה אומרים התוספות תראה זה לא יפה מה אתה מברך שחיינו כשאתה מזיק לבריה שוחט אותה ממיט אותה אבל מה תחכה לכיסוי הדם בזמן שאתה מכסה את הדם לברך שחיינו כאילו הנה יש לך עוד איזה תחנה מסוימת ששמה אתה תוכל לברך שחיינו וכל זה נובע תוצאה מכך שהם פירשו שהברכת שחיינו היא סודה בשמחה ונכון שהיא סודה בשמחה אבל יש לה כללים ובלי הכללים אתה לא זז יהיה אפשר שכל אדם יגיד אתה יודע איזה איזה שמחה אני ארגיש במעמד הזה וזה וזה ויתחיל לברך שחיינו על כל דבר ודבר אתם יודעים איזה שמחה יש לו לאדם שניצל מתאונת דר באותו רגע יברך שחיינו וקיימנו והגיענו זמן זה אין לה דברים סוף אלא יש קלנים אומר הרמבם אבל זוהי שיטת התוספות ולכן השך בסעיב קטן ה נושא ונותן בעניין הזה וצרך עיון לגבי ציצית קיימן דין ברך שחיינו אלא אם כן קנה בגד מטעם דקנה כלים חדשים כלומר מה פתאום כעת יברך שחיינו על כיסוי אדם בפעם הראשונה דרך אגב האשכנזיות בפעם הראשונה שהאישה מדליקה נר של שבת היא מברכת שחיינו והרב אודס יוצא בתקיפות נגד הדבר הזה שהתחילו להחזיר אותו גם לנשים הספרדיות והתימניות דרך המוסדות של הסמינרים כי הוא אומר מה פתאום זה לא שיטתנו שאיפה שיש שמחה מברכים שהחייענו והוא התנגד לזה בתקיבות כי זה שיטת התוספות שאנחנו לא מקבלים אותה אלא יש כלים ולכן באותה באותו סעיף הוא אומר וכן אין מברכים שחיינו על קידושי שעה ונשואיה זה אומר השח שאין מלכים שחיינו על קידושי אישה ונישואיה וזה בארטב מביא את הדברים האלה כלומר באמת בעבר לא היו מברכים שחיינו על קידושי אישה או נישואיה רק מאוחר יותר כאמור עשו את הדבר הזה באמצעות ה באמצעות הטלית שלקחו טלית הנה מה שלוקחים טלית אומר לכות יוסף דווקא תלית חדשה ולא משתמשים לכתחילה בטלית השנה היינו מפני שצריכים לברך שחיינו על ה וברכה זו בא לפתור את החתן ברכת שחיינו שהיה צריך לברך על שזכה לקיים מצוות הנשואים וכן כתב הרוקח שמברך שחיינו על בגד חדש ופותר מצוות הנישואין כלומר שוב השך אשנזי אבל מאוחר יותר הוא אומר לא מברכים שחיינו על הנשואין הרוקח מבין שלא מברכים על הנישואין אבל הוא אומר איך אפשר לא לברך על הנשואין קח בגד חדש תבר שחיינו ותכוון על זה כלומר אין בדילמה בגלל שיטת התוספות שמחה היא ללא איך אתה לא מברך על על מה ששמחה היא לו? ולכן עשו את הפשרות האלה, כל אלה פשרות אשכנזיות, מנהגים אשכנזיים שחדרו ונפוצו בגלל יופ ים, בגלל הרגש שבהם, בגלל שהחמון עם מתחבר אליהם, אבל במובן ההלכתי אין להם מקום. אין זו עבירה רבותיי, לברך שהחיינו על טלית חדשה ולהתכוון גם על האישה, אין זה אין זה אין זו עבירה. זה בסך הכל דין פשוט ביותר. רק מה זה מבחינת להכניס מנהגים חדשים ואז לפה כחת רובץ באה קלה ואומרת רגע רגע ואיפה אני בכל העניין למה אני לא מברך את שחיינו למה אתה לא מברך טוב מתיב גם בשבילי גם בשבילך למה אני לא מברך את טובה מתיב זה כל הקשיים האלה נובעים תוצאה מהגישה שהרמבם חולק עליה שכאילו יסוד ברכת שחיינו הוא השמחה נכון יש שמחה אבל יש כללים מה נכנס בכללים בסדר מה לא נכנס בכללים לא בסדר ומכאן נבין עוד משהו אנחנו מוצאים בהלכות תמידין ומוספין פרק שביעי הלכה יח וכל המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שחיינו כלומר אסור לנו להקריב בבית מקדש מנחה חדשה מתבואה חדשה אלא עד שיקריבו שתי לחם בבית המקדש ואם כן א אם יבוא יהודי לא הכהן שמביא את שתי הלחם. על שתי הלחם אין מברכים שחיינו כי אין ברכות של מצוות על מצוות של כלל ציבור. אלא בכל המקריב מנ מנחה מן החדש החל מחג השבועות. כל יהודי שירצה להקריב מנחה מחיטים חדשות, מיבול חיטים חדש, מאפשרים לו. לפני כן אסור. כל עוד לא הקריבו את שני את המנחה במקדש של שני לחם אז לא יברו לא יתנו לו להקריב מנ מנחה מן החדש אבל מן הרגע שהקריבו והוא בא ממנחה שלוך עצמו שהביא מנחה לבית המקדש על זה הוא מברך שהחיינו אבל לא לא ה לא הכהן בבית המקדש כי כאמור על מצוות שהציבור חייו אין מברכים אשר קשנו במצותיו וגם לא מברכים שחיינו שאם לו כן היו צריכים לברך אשר קצנו בצותיו על קורבנות מוספים של המועדים והיו צריכים ורכב שחיינו על קורבנות מוספים של המועדים מילא בשבת אין מ-30 יום ל3 יום אבל במועדים היו צריכים לברך ואין מברכים ברכות כאלה אבל היחיד שמביא מנחה חדשה זה לא שונה מפדיון הבן לא שונה ממילה לא שונה מקניינים כלים חדשים שוודאי וודאי מברך שחיינו. רבי חני בנגש