שואל מדוע רבנו לא מנה את 15 באב בכלל הימים שאין נופלים על פניהם? והרי במשנה בסוף מסכת תענית נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כמו 15 באב אויום הכיפורים שבהן בני בנות ישראל היו יוצאות וחונות ב קרמים ולא עוד אלא 15 באב נזכר במגילת תענית כיום טוב בגלל קורבן עצים. התקנה שתיקנו חז"ל שיביאו קורבן עצים למקדש וכל מי שמביא קורבן עצים הרי באותו יום יום טוב הול וכל זה היה בחר בא ואם כן לכאורה תמיה גדולה על רבנו שלא מנה את 15 באב בכלל הימים שאין נופלים על פניהם ועוד שהשולחן ערוך אורח חיים סימן קלא סעיף ו מנה את יום חמישה עשר באב כי שאין נופלים על פניהם. הנה לשון מרן בסימן קל סעיף ו נהגו שלא ליפול על פניהם בטו ואב ולא בטו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה של פניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם ב מנחה של פניו וכן נוהגים כלומר הנה הוא מונה את טו כיום שלא נופלים על פניהם וכן טו ולא בראש חודש אלא שבראש חודש הוסיף שגם במנחה של פניו אין נופלים ולא בחנוכה וביחס לחנוכה הוא אומר ויש אומרים גם במנחה שלפניו שלא נופלים על פניהם ואילו בתו באב לא אמר שאין נופלים על פניהם בערב טו דהיינו יום לפני כן והרי זה קצת תמיעה זו קצת תמיעה משום שימים טובים אין נופלים על פניהם וכן בערבי ימים טובים מןמנחה לא נופלים על פניהם ואם באמת העניין של ההגדרה של של יום טוב שנמצאת במשנה שבה נאמר בסוף מסכת תענית שלא היו ימים טובים לישראל כמו יום טו באב ויום הכיפורים. אם באמת זה הגדרה של יום טוב ממש אז אם כן היינו צריכים אפילו לשולחן ערוך גם בערב יום טוב מן המנחה ולא רק ביום טוב ולא רק בחמישה עשר כך שיש תמיהה גדולה על רבנו וחצי תמיהה על מרן אבל יש תמיהה על שניהם ביחד או יותר נכון יותר יותר על מרן מה זה לא היו ימים טובים לישראל כמו יום 15 באב ויום הכיפורים כלום יום הכיפורים נחשב להגדרה ההלכתית של יום טוב הרי לא ראש ראש שנה אף שנחשב להגדרה ההלכתית של יום טוב, יום הכיפורים לא נחשב בהגדרה ההלכתית של יום טוב. שהרי יום הכיפורים יש לו מעמד של שבת לחלוטין והוא אסור באכילה ובשתייה ובמלכה. כן, ולא עוד אלא שהוא יום דין ויום כפרה ומחילה. ואנחנו בעצמנו לפי מנהג אבותינו על פי הרמב"ם נופלים על פנינו הרבה פעמים. ביום הכיפורים. אז אם כן, הרי זה אותו יום שנמנע ליד טו באב, ליד טו באב, שלא היו ימים טובים כמו טו באב וכמו יום הכיפורים. והכאמור, הרי ביום הכיפורים אנחנו נופלים על פנינו, אלא משמע שיום טוב האמור במשנה הוא איננו בהגדרה ההלכתית של יום טוב, אלא במשמעות אחרת. יום של בשורה, יום שנעשה טוב לישראל, לא יום טוב בהגדרה הלכתית. ומה פירושו של דבר יום של בשורה? אנחנו אחרי שגומרים את את הצום ביום הכיפורים, נוהגים לומר לפי מנהג אבותינו תבוסרו בסליחה ומחילה וכפרה. כלומר שיום הכ פורים הוא יום של מחילה וכפרה, התהרות של כל יהודי ושל כל עם ישראל. לפני השם תטהרו ביום הזה יכפר עליכם עצמו של היום מכפר. והרי עם ישראל היה בהרחקה מאיתו יתברך בגלל חטא העגל. והקדוש ברוך הוא אה הורה למשה רבנו שכבר נתקבלו תפילותיו ותפילות עם ישראל. ויוכל עכשיו לעשות לוחות חדשים שניים והם ינתנו ביום הכיפורים וזה יהיה האות לברית לטהרות לבשורת המחילה לכלל עם ישראל ואם כן כל יום כיפורים לכל העם היהודי ולכל יהודי הוא יום טוב לא במובן ההלכתי אלא הוא יום שנעשה טוב לישראל על ידי בשורת המחילה והכפרה תערות מחדש ברמת היחידים וברמת האומה ואם כן אף אתה אמור לגבי יום טו באב אלא שאנחנו לא יודעים למה יום טו באב יכול להיות יום בשורה יום שנעשה טובה לישראל איזה בשורה יכולה להיות שם לצורך זה קודם כל נפנה למגילת תענית ואחר כך למשנה באמת הבית יוסף על התור אור החיים סימן קל מביא בשם הרוקח מגדולי חכמי אשכנז שבסימן שיב אמר שנופלים על פניהם ביום טו באב וכך הם נוהגים כך אומר הרוקח ובאמת שרבנו יעקב בעל התורים שהוא בנו של הראש. לא זכר בסימן קלא סימן המיוחד לדיני תחנון ולבילת הפיים. לא זכר ש לא נופלים על פניהם ביום טו באב. משמע שכן היו נופלים. כמו שהרוקח אומר שנופלים על פניהם ביום טוב באב. בן הרוקח מנמק. מדוע נופלים על פניהם ביום טוב באב? הרי כתוב במגילה תענית שהוא יום טוב בגלל הקורבן עצים ומשיבה רוקח ואומר בגלל שבטלה מגילה תענית ובאמת שגם רבנו סובר שכבר בטלה מגיל התענית והראיה שבחנוכה רק בחנוכה אין אנו אומרים תחנון ואנו אומרים הלל אבל בערב חנוכה אנו אומרים תחנון כי בטלה מגילה תענית ואם כן כך אותו דבר גם בתלה מגילת תענית יוצא איפה שלפי רבנו ולפי חכמי אשכנז הקדמונים לא נפלו נפלו על פניהם ביום טו באב כי מה שכתוב במגילת תענית זה יום טוב זה נכון אבל בתלה מגילה תענית ולכן נופלים על פניהם ומה שכתוב יום טוב במשנה זה במשמעות אחרת זה לא בהגדרה ההלכתית של יום טוב אלא שאנחנו עוד לא יודעים מתיבו של יום טו באב ותכף נדע אבל מרן הבית יוסף אומר ועכשיו נהגו כך הוא אומר שאין נופלים על פניהם ב-15 באב ולא זכר שבערב 15 באב אין נופלים על פניהם כלומר מאוחר יותר נוצר או התפתח מנהג שלא נופלים על פניהם ב-15 באב אלא שכאן נחלקו עוד דעות למה לא נופלים על פניהם ב-15 באב אם אתה בדעה לא בטלה מגילת תענית אז גם בערב בערב 15 באב אל תיפול על פניך ובאמת יש באמת שנוהגים שלא נופלים על פניהם לא ב-15 ולא בערב 15 למה לא בטלה לא בטלה מגיל התענית אבל לפי מרן הוא עשה פשרה מצד אחד הוא אמץ המנהג שלא נופלים על פה ב-15 באב, אבל לא אמר שלא נופלים על פניהם בערב 15 באב, כי הוא פוסף שבטלה מגילת תענית, אלא שבגלל שכבר נהגו אז מץ את המנהג שלא נופלים על פניהם ב-15 באב, אבל לא ערב 15 באב. לסיכום יוצא בינתיים שאכן אנחנו רואים שיום 15 באב הוא לא נחשב עוד ליום טוב כפי שנמנע במגילת תענית כי בטלה מגיל התענית והוא לא נחשב ליום דהוב מכוח הנאמר במסכת במסכת תענית כי שם אין הכוונה להגדרה הלכתית של יום טוב אלא יום שנעשה טוב לישראל יום של בשורה ומה היא הבשורה אמרו חכמים בתלמוד שישה טעמים הרמבם פירוש המשנה תענית התעלם מחמישה טעמים והסתפק בטעם אחד שהוא כש פסקו מתה מדבר מלמות. דהיינו ה דור המדבר בגלל חטא המרגלים נגזרה עליו גזירה ששם ימותו במדבר אם נראה איש מהאנשים האלה. אף אחד לא יראה את ארץ ישראל. מה עשו בארץ חמתה? ולכן היו מתים כל שנה ושנה בליל הבחייה בתשעה באב שם בכו ולא רצו לעלות לארץ, מה עשו בארץ חמדה? היו מתים המונים כל שנה ושנה עד שנת ה-40 ואז פסקו מלמות. ומתי היו בטוחים שכבר פסקו מלמות? ב-15 באב. ולא היה יום טוב לישראל שכמו יום 15 באב, שאז כבר פסקו מלמות. וזו הייתה בשורה לישראל שהעונש של דור המדבר נגמר. קם דור חדש ונכנסים לארץ והם ראויים להיכנס לארץ. רבנו ברוב חוכמתו אמר לא היו מתים רק בתשעה באב. היו מתים גם מהלך השנה כטבעו של עולם אלא בתשעה באב זו הייתה מגפה כל שנה בתשעה באב מגפה מתרבה. ככה אומר רבנו פירוש המשנה מתרבה המוות ביום תשעה באב. ואז הבינו שזה עונש של דור המדבר. וכאמור בשנה אחרונה שעביו ראו שלא מתו ועדיין היו פחדו עד תו באב שכבר ראו את הירח במלאו הבינו שלא טעו ואז הבינו שנפסקה כבר הגזירה ושמחו עכשיו הועיל וזוהי בשורה לעם היהודי שאל כך שהעם היהודי כבר פסק מלהיות דור מדבר הוא כבר ראוי להיות ממלכת קודש שראוי לקבל את ארץ קודש אז הפך להיות כמו יום טוב ונשים היו חורות בקרמים. מה זה חורות בקרמים? כי הנשים אומר רבנו אברהם בן שלמה בפירושו על שופטים הוא אומר עליהן לא נגזרה גזרה למות במדבר. אם יראו האנשים ולא האנשים רק הגברים שמיועדים לילחם על כיבוש הארץ ומעשו בארץ חמתה והיו מאין פוסט ציונות שלא רצו להיכנס לארץ. אלה הם אשר קיבלו את העונש, אבל אנשים לא. ולכן אנשים כעבו על מות בעליהם ושמחו על הצלת עצמן ושמחו כפליים שנכנסו לארץ ושמחו במשולש שבארץ יזכו לנישואים עם בעלים שלא ימותו מכוח מגפה, מכוח עונש. ולכן הבנות הן הן שהיו יוצאות וחונות בקרמים וממודות לשם ומתפללות לשם. מודות לשם שצילן בכניסן לארץ ומתפלות לשם שיזכו לזיווג כשר לבעלים לא מורדים בשם לא מועסים בארץ חמדה לבעלים שם יודעים שהעיקר זה קדושת העם וקדושת הארץ זה העיקר ולכן יום האהבה הזה בין סגנון של המשנה זה לא יום אהבה מתירנית אלא יום אהבה של קדושה דהיינו עם קודש הקודש זה כל השמחה בחונות בקרמים הוא רק ביום טו באב לא ביום הכיפורים אומר רבש הרבש אומר בשם הגאונים חס ושלום שביום הכיפורים ילכו בני אדם ויתגרו ביצר עם כל הכבוד שמחפשים אישה כשרה והיא מחפשת בעל כשר אבל ביום כיפורים לא עושים מפגש של שידוכים והכרות הרי אנחנו ביום הזה מטהרים ביום הזה לא מתגרים עם יצר הרע אפילו במשהו למשהו או משום כך האחרונות בקרנים הוא רק ביום 15 באב ולא היו ימים טובים לישראל כיום 15 באב אוך יום הכיפורים הוא רק ללמד מה תיבו של יום טוב ביום 15 באב כי יום הכיפורים מה יום הכיפורים הטוב שנעשה בו הוא הבזורה על הטהרה והתקדשות מחדש ברית בין עם ישראל בבשל שמיים אף אף יום טו באב זה העיקרון המובים ולא שזה יום טוב בהגדרה ההלכתית ולכן טעם נוסף שנמנע מבין ששת הטעמים היה שעל כך שהותרו שבט בנימין להתחתן עם בנות ישראל. כי בזמן השופטים אחרי כיבוש הארץ ארע מאורע היום ונורע מעשה נבלה שלא היה דומה לו שאיש הלוי מב שהוא מהר אפרים ולקח פילגש אישה מבית מבית לחם יהודה והלך להחזיר אותה לשלום בית וחזרה והלכו בדרך בחזור בלילה ולא רצו להיכנס לעיר היבוסי שהיא עיר העתיקה ירושלים שאז עוד היו הגויים שולטים והייתה כמו מבצר כי פחדו מן הגויים והלכו לגבעת בנימים כי הם יהודים ואף אחד לא הכניס אותם בלילה ללון כי עד כדי כך היו סדומים ודים סדומים עד שבא איש מהר אפרים שגר בגבעת בנימין והכניס אותם ללון עד מהרבו אנשי בלי יעל בלי יעל אומר רבש בני בלי עול פורקי עול תורה פושעים דפקו בדלת ודרשו להוציא אותו להוציא אותו למשקב זכר את אותו הבעל של הפילגש ואז הוציאו את הפילגש אליהם התעלו בה כל הלילה עד שלאור בוקר התמוטתה ומתה קם בעלה שב להר אפרים חתך אותה ל1 חתיכות את הגביה שלה זר אותה בכל שבטי ישראל זזע את כולם על מעשה הנבלה ואז בני ישראל התאספו וקראו לשבט בנימין לבוא ולהסגיר את הפושעים האלה כדי שיוצאו להורג ושבט בנימין לא זו בלבד שלא עמיד אותם לדין את המטירנים האלה כי הייתה ירידה גדולה מאוד מאוד באותה תקופה ואז קמו שבט בנימין לילחם עם כל שבטי ישראל והיו מספר סיבובים של קרבות עקובי דם עשרות אלפים נהרגו עד שבסופו של דבר שבטי ישראל חרימו שלא להתחתן עם שבט בנימין ורק שבט בנימין שבו בתשובה אז התירו את החרם כדי שלא יקרט שלא יגדע שבט בנימין מקרב מקרב ישראל זה היה יום טו באב שבו כבר התירו להתחתן עם שבט בנימין כיוון שזה היה לאחר ששבו בתשובה שהם התקנו וילכו בקדושה אהרה אז נתנו להם את בנותיהם לנשים אם כן איפה יום טו באב הוא לא יום אהבה מתירנית כפי שבעבונותינו אחנו ה הלא קרובים לתורה ומצוות משפשים ומסרסים ומזייפים מי מתוך ידיעה מי מתוך לא ידיעה ובסופו של דבר מהפכים לגמרי את מהות היום אלא במידה ואנחנו מדברים על יום אהבה זה יום אהבה מותנה על בסיס של קדושת ישראל טהרת ישראל לפי התורה בניגוד למטיר שזה הבסיס לקמנו כאן בארץ הקודש ולכן כמה כואב הלב שדווקא יום כזה הופך להיות אם כבר חוזרים לשורשים המנותקים לשורשים חוזרים לשורשים בדרך עקומה ומסורסת בדרך שמאוד מעליבה את מקורות ישראל כי אדרבה ואדרבה היו צריכים לקחת את העניין הזה של שבט בנימין כדוגמה על כך כמה צריכים לילחם נגד הפושעים הללו בני בלי יעל אנשים שטובעים ברשג למשקב זכר אנשים אשר מענים באונס קבוצתי בנות עד שמתמוטטות ומתות נגד תופעה כזו אנשים אשר לא מעוניינים הן מפחד הן מתוך הזדהות לא מעמידים לדין פושעים כאלה זה היה יום זה היה צריך להיות משמעות של היום לא ההפך מכך והקדוש ברוך הוא יסייענו לחזור לתורתנו הקדושה יאיר עינינו אור תורתו ויגלנו במהרה רבי אמן צפ