שואל ואמר שהוא ישב עם חברו לסעות סעודה ו פתאום חבר שלישי בא וקרא לו ויצא החוצה לקראתו כדי לדבר עמו. אומר השיחה לא ערכה אלא שתי דקות שלוש דקות וחזר. דעקה חברו השני שהיה בחדר הלך לחדר השני איפה שיש טלפון ושחק בטלפון עכשיו האם הם שניהם צריכים לחזור ולברך למרע הם אכל השיעור והאם הם צריכים לחזור לברך ברכה ראשונה או לא? כאן המקום להעיר. יש גדר בתלמוד, גדר הלכתי בתלמוד, שינוי מקום צריך לברך. כלומר, אם היה שינוי מקום, זה מחייב ברכה. יש פעמים למפר וגם להבא. עכשיו השאלה היא האם שינוי מקום שמצריך ברכה הוא שינוי מקום כזה שיש יסוד להניח שהיה בו הסח דעת או לאו דווקא כל שינוי מקום גם בלי סך דעת מחייב ברכה ב זה באנו למחלוקת בין רבנו ובין הפוסקים שחולקים עליו. רבנו מבאר ששינוי מקום אין איננו קשור בעינוי מקום מצד עצמו אם הוא נופל בהגדרות ההלכתיות של שינוי מקום מחייב ברכה גם אם לא היה אסח דעת ועוד שהפוסקים שחולקים עליו מזהים או מקשרים את שינוי מקום עם עניין נסח הדעת. מרן הלך אחרי רבנו הרמה הלך אחרי ברא הפלוקטא של רבנו רבנו בפרק רביעי מהלכות ברכות הלכה שלישית כתב היה אוכל בבית זה הוא פסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקרא לו חברו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הועיל ושינה מקומו צריך לברך למפר אם אכל כשיעור היה צריך לברך ברכה אחרונה זה נקרא המפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחילה המוציא ואחר כך גומר סעודתו ורבנו לו חלק עם אם הסיח דעתו או לא הסיח דעתו, אם זה היה זמן ארוך או זמן קצר, מאחר ושינה מקומו. נקודה. שהרי רבנו אמר היה אוכל בבית זה הוא פסק סעודתו והלך לבית אחר. או שהיה אוכל וקרא לו חברו לדבר עמו. זה או זה או זה. ובשני המקרים לא אמר שהוא שאל שם זמן ארוך שהציח דעתו. אין לזה שום קשר. כל שהיה בו שינוי מקום אז זה גורם לכך שיהיה חיוב ברכה. זהו. אלא מה? רבנו הוסיף ואמר, חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם זקן או חולה, חוזרים למקומן וגומרים סעודתן ואינם צריכים לברך שנייה והם לא ניחו שם אדם. כשהן יוצאים צריכים ברכה למפריע או כשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחילה. כלומר אם יצאו לקראת חתן או לקראת קלה ויכול להיות שדבר כזה כן גורם להסחת דעת כי משמחים חתן וכלה ואולי זה מתמשך אבל אם הניחו שם זקן או חולה מאלה שצעדו יחד איתם לא מקרים שנמצאים שם אלא שסעדו איתם אז אלה שומרים על הקביעות ולכן כשאלה שיצאו לקראת חתן או כלה חוזרים מאחר והניחו שם זקן או חולה ששמרו על הקביעות אז אין כאן גדר של שום מקום כי סוף סוף חלק מבני חבורה שאכלו מצויים שם ולו דווקא זקן חולה שהרי רבנו ממשיך ואמר ם הם לא הניחו שם אדם כלומר בין איש בין אישה בין בני בית רק מה לא ילדים קטנים כאלה אין להם שום קביעות וכן בני אדם שלא אכלו איתם אז אין לו חלק מהקביעות אי אפשר לומר שאם יש להם שמה עובדים עוזרים שלא אכלו איתם והם רק עובדים שם בבית שהם שמרים את הקביעות לא הם לא חלק מהקביעות רק שיש בני אדם שהם חלק מהקביעות נמצאים שם הם שמרים את הקביעות ולכן כשאנו חוזרים לראובן ושמעון שישבו ואכלו סעדו ביחד וראובן נקרוא קרא על ידי לוי ויצא לקראת לוי מחוץ לבית. הרי אם ראובן היה לבדו בלי שמעון היה צריך ראובן בשובו מהשיחה עם לוי אפילו שלא ערכה הרבה זמן לברך למפריע ברכה אחרונה אם אכל כבר קשה אור ואם הוא רוצה להמשיך לאכול תתחיל לברך עוד פעם ברכה ראשונה אבל הוא השאיר שם את שמעון ששעד עמו חלק מהקביעות אז אם שמעון באמת היה במקומו אז ודאי כשראו ביניה חוזר לא היה צריך לברך אלא מה שקרה זה ששמעון הלך לחדר השני וה סוחח בטלפון ראובן כשהגיע שמעון עדיין היה בשיחת טלפון והמתין לו עד בוש רק לאחר מכן חזר אחרי שיחה ארוכה מאוד ובכן, האם שמעון שימר לראובן את הקביעות או לא? לשמעון יש כאן שתי בעיות. בעיה אחת שהוא עבר מחדר לחדר. בעיה שנייה השיחה הטלפונית המושכת. כבר כעת יאמר השיחה הטלפונית המושכת אף שיש בהסדעת אינה מחייבת ברכה. כלומר אם שמעון היה נשאר במקום הקביעות והגיע לו שיחה טלפונית לפלאפון. הוא יושב במקום הקביעות. שמעון ראובן הספיק לחזור. באו שמעון מדבר, הוא מדבר, מדבר בשיחה בלתי נפסקת. אז אפילו ששמעון העריך בשיחתו הטלפונית, הציח את דעתו, עדיין הוא נקרא במקום הקביעות כי סח דעת מחייב ברכה. ואז גם ראובן וגם שמעון לא צריכים לברך ברכה אחרונה ולא ברכה ראשונה אלא להמשיך לאכול מכוח הברכה הקודמת כיוון שכאמור סח דעת לבד אינו מהווה גורם המחייב לברך ולא עוד אלא הוא משמר את הקביעות אבל מה שכאן קרה זה ששמעון הלך לקבל את השיחה הטלפונית לחדר הסמוך והשאלה היא האם זה נקרא שינוי מקום או לא רבנו אומר שהיה כשרבנו שיח את ההלכה חברים ש היה אוכל בבית זה הוא פסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקרא לו חברו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך על מה שאכל וחוזר ומברך בתחילה המוציא ואחר כך אומר סעודתו ורבנו בפרק 29 מהלכות שבת הלכה ח עוסק בעניין הקידוש ואומר שאם היה מזווית לזווית או אצלנו דן מפינה לפינה הוא עדיין נמצא באותו חדר זה לא נקרא שינוי מקום אפילו שמדובר בחדר גדול אבל אם יצא מח דר אחד לחדר שני לפי רבנו כך אומר מורי זה נקרא שינוי מקום ומחייב ברכה ואז יוצא לפי רבנו מאחר ושמעון יצא לחדר סמוך לא בגלל השיחה טלפונית זה נקרא שינוי מקום שמחייב ברכה לא שמר את הקביעות בשביל ראובן והוא עצמו הפסיג הפסיד את הקביעות ושניהם חייבים לברך למפרע עם מחלוק השיעור ולברך עוד פעם את הברכה הראשונה אם הם מעוניינים להמשיך לאכול אבל מורי מעיד שם בהלכות שבת פרק 29 הלכהח בהערותיו של מורי שם הוא מעיד שיהודי תימן לא כך נהגו אלא שאם נזגקו להביא יין או משהו מאוד צרות היין או להביא איזשהו כלי מן המטבח או מחדר סמוך אף שמדובר בחדר בפני עצמו כלומר לא כחלק לא כחדר שהוא חלק מהחדר הגדול אלא חדר בפני עצמו זה עדיין לפי מנהג אבותינו לא נקרא שינוי מקום וכשחוזר אותו אדם שנכנס למטבח או לחדר אחר אינו צריך לברך ברכה אחרונה ולא ראשונה כי זה לא נקרא שני מי מקום אלא מבית לבית אפילו נניח שמדובר בבית של ראובן ויש לו בחצרו מחסן ויצא באמצע האוכל מביתו למחסן שנמצא בחצרו בשביל להביא יין לפי גם לפי אבותינו בתימן חייב לחזור ולברך הועיל ועזב את הבית יצא מן הבית זה שינוי מקום רק אם הוא בתוך אותו בית שינוי מחדר לחדר לפי מנהגותינו אין לנו שום מקום אבל שני בתים באותה חצר ואפילו לצורך אותה הסעודה זה נקרא שינוי מקום כי זה לא קשור בהסח הדעת אלא בשינוי מקום וחייב לברך יוצא איפה שלפי מ ג אבותינו מאחר ושמעון לא עזב את הבית אלא רק מחדר לחדר אין זה נקרא שינוי מקום ומאחר ואמרנו שהסחד דעת הטלפוני לא מחייב ברכה נמצא איפה ששמעון איננו חייו בברכה אחרונה ולא בראשונה וגם שמר תקביעות לראובן וגם ראובן מכוח שמעון לא חיה בברכה אחרונה ולא בראשונה רבי חניה בן גשמר ח