יש הלכה רופת בידי רבים וצריך להעיר עליה והיא שאת ברכת המזון וכן אפילו ברכה מעין שלוש על מזונות חייבים לברך רק במקום שאכלו ומי יושב במקום שאכלו ומי יושב ומעשה שהיה כך היה שבחתונה ברגע שכבר רצו לברך את שבע מה שקוראים שבע ברכות הזמינו אדם שנראה כמו רב עם מגבעת גדולה עם חליפה ועם זקן גדול ונתנו לו את ה*** של ברכה עמד ליד הרמקול החזיק כ** יין והתחיל לברך ביקשתי ממישהו לשים לידו כיסא שם לידו כיסא אבל הוא לא נרמז שלחתי אליו ואמרתי לו שיגיד לו בשמי שצריך לשבת. אז הלך לחש לו באוזנו שצריך לשבת. אז הוא מחזיק את ה*** ביד ימין וביד שמאל עשה צורה של ביטול. כאילו זה שטויות, חבלים. וכך המשיך בהבליאותו לברך מעומד. ובכן אומר הרמבם בפרק רביעי מהלכות ברכות הלכה א' כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלוש צריך לברך אותה במקום שאכל. אכל כשהוא מהלך ישב במקום שפסק ויברך. אכל כשהוא עומד ישב במקומו ויברך. שכח ברכת המזון ונזכר קודם שהתעקל המזון ומאב. מברך במקום שנזכר. ואם היה מזיד חוזר למקומו ומברך. ואם ברך מקום שנזכר יצא ידי חובתו. וכן אם ברך כשהוא עומד או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו ולכתחילה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמאין שלוש אלא כשהוא יושב ובמקום שאכל דברים פשוטים לחלוטין שברכת המזון או ברכה שמע אין ומורי מסביר שברכה שמע אן שרבנו מתכוון לה היא ברכה על מיני מזונות שהיא חיובה מן התורה כמו ברכת המזון ושאותה כמו ברכת המזון צריך לבר מקום שאכל ומי יושב ומי יושב ברור אם בדיעבד ברך מעומד יצא אבל כתחילה כך צריך להיות ואם לא די לנו בדבריו הברורים של רבנו הריטור אור החיים סימן קפג סעיף ט כותב את הדברים הבאים וצריך לשב בשעה שמברך כלומר ברכת המזון בין אם היה הולך כשאכל או עומד או עשב כשמגיע לברך צריך לשב כדי שיוכל לכוון יותר וגם לא יהיהם עשב שהוא דרך גאווה אלא ישב בהמה ושולחן ערוך כותב את הדברים הבאים בסימן קפג אור החיים א סעיף ט צריך לשב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל או עומד או משב כשמגיע לברך צריך לשב כדי שיוכל לכוון יותר וגם לא יהיה מסב שהוא דרך גאווה אלא ישב באמה וכאן המקום לציין שבגלל העניין הזה שכתוב ואמה אז היו מיהודי תימן שהמברך היה שם את הטלית עליו כדי שיהיה בהמה בזמן שהוא ברך ברכת המזון שיהיה את הביטוי הזה של בהמה זה מלבד היושב וממשיך ה קוראן ממשיך השולחן ערוך בסעבד יש אומרים שגם ברכת מען שלוש צריך לאומרם מיושב זהו הרמבם שאומר שגם ברכה מען שלוש צריך לאומרה מי יושב כאן המקום להעיר גם כן שמה שאמרו א שצריך לברך שאם היה מהלך או עומד ואוכל שישב בזמן הברכה מדובר כאן באלוצים אבל כשאין אלוצים הרי הלכה היא שמשום דרך ארץ לא ישתה מעומד לא יאכל מעומד וודאי ודאי לא ברחובות ושווקים יש כאלה שהם אוכלים ברחובות והשוים הרי מונים אותם בהלכה כפסולים לעדות אבל כאמור אפילו בבית אם הוא עומד או מהגל אלוצים ואוכל אז זה רקוצים אבל לכתחילה צריך בזמן שאדם שותה או בזמן שאדם אוכל לשבת כל שכן בזמן הברכה ולא עוד אלא מעירים המפרשים ואומרים הנה משנה ברורה סעיף קטן לגדין כל המסובין דכוון דכולן יוצאין בברכתו צריכין לשב ובאמה כמברך עצמו ושוב היה מקרה בחתונות וראיתי כיצד א כיבדו מישהו לברך ברכת המזון וברוך השם עם שבע ברכות היה אדם במושמע א ביקשי ששימו לו כיסא שמו לו כיסא ישב דעקה הרבה מנמסובים הסתובבו מסביבו מעומד כדי לשמוע את הברכה צריך שגם המסובים עצמם ישבו בזמן שהם שומעים את ברכת המזון כדי לצאת בחובה. אם מדובר בעומדים בעומדים סקרנים זה משהו אחר. אבל אם מדובר בבני אדם שהם חייבים בברכת המזון מכוחות האכילה, חובתם גם הם לשבת בזמן שהם שומעים את ברכת המזון ולא לעמוד. ושוב באותו עניין כפי שרבים יודעים ושיש באולמות מה שנקרא לחמניות מתוקות. בצורה כזו לפי שיטת הפוסקים האשכנזים שאם יש איזשהיא מתיקות אז כבר מברכים על זה בורא מיני מזונות ובדרך כזו עוקפים את העניין הזה של נטילת ידיים. הבעיה היא שהרבה פעמים זה כבר קביעות סעודה. אלא של שיטתם מתי זה יהיה קביעות סעודה? אם יאכל מזונות כ-230 גרם אז זה סעודה. אם לא לא אבל לשיטתנו א' מתיקות בלחמניה אין ודאי אלא יש צורך בטיגון או במיני עוגיות שהרוב מתיקות שהרוב סוכרים שהרוב דבשים יותר מאשר הקמח אז ורק אז מברכים באמת בורא מיני מזונות אבל מן הרגע שמדובר על קצת מתיקות בעיסא הרי הדבר ברור עיסה זו חייב בהפרשת חלה והברכה עליה המוציא לחם לארץ ואחריה ברכת המזון ואין ספק שאפילו בורא מזונות ממש יש צורך בקביעת סעודה הרי לשיטתנו כוונת סעודה ולא כמות לסעודה אלא כוונת סעודה ואז הוא מתחייב בין כך ובין כך הרי עבירה גוררת עבירה מן הרגע שבאו ואמרו שאלה הם מיני מזונות בגלל המתיקות אז גמרנו אז כבר אם אדם מזכירים לו ואומרים לו ברכת ברכה אחרונה אז הוא אומר אה עוד לא בירכתי ברכה אחרונה מיד מברך על המחיה ועל הכלכלה מעומד הכל העריי הכל בקלילות אבל זה לא נכון אפילו לשיטתם שמברכים על אותם לחמניות מתוקות בבר ברכה מען שלוש חייב הוא לשבת במקום שאכל לברך ביישוב הדעת ורק לאחר מכן להתפנות לעסקו הנה כן כאמור הלכה רופת היא בידינו בזמן הזה ומצווה לפרסם את הדבר או לתקן את הדבר בדרכי נועם רבי חני בן