אשר עובר ברחוב ורואה שהתפוצץ צינור מים בחצר של פלוני ואותו פלוני בעבודה אין איש הרי המים הנשפחים שם מדבר בנסיבות שלנו שזה עבדה לכולם ועדן של בצוראות השם אצילנו ויתן לנו גשמי ברכה שאנחנו כל כך זקוקים להם אלא אפילו במקומות שיש שפע עצום של מים סוף סוף זה עבדה לבעל הבית כי הוא יחוייב על כל המים המתבזים הללו והרי הוא לא בביתו כדי שיוכל לסגור את השיבר ולתקן חובת האדם הרואה את המציאות הזו לחפש את את השיבר ולסגור. וזה נקרא גם כן מצוות השבת עבדה. שפשוט הוא רואה את הנכסים של מישהו מתבזבזים הוא מציל אותם מפני הבזבוז. כיוצא בדבר, אם למשל הוא עובר ורואה את המכונית אחרונה של מישהו ובאזור ההוא הרצה דלקה והדלקה מתפשטת ויש סכנה שהמכונית תשרף עדיין או חובתו של הרואה את המציאות הזו לכבות מסביב לגדור גדר מסביב משהו יכול לקדם את פני הסכנה להזמין חילוץ שיחלץ את המכונה כי זו נקראת השבת עבדה אבל אם אדם נוהג קלות ראש בן חסו כגון נהג אשר יוצא עם תיק מלא כסף פדיון של הנושאים שנותנים לו בזמן שהוא משיע אותם ונכנס לכיוסק או למסעדה ושם את ה ושם את התיק הזה חוץ ברשות הרבים במדרכה ונכנס לקנות או לאכול הרי הוא כמפקיר ממונו ואין חובה לאדם להחזיר אותיק במידה ואותו אדם שכח והלך בלי לקחת את התיק כיוון שהוא נהג הפקר בתיק שלו אזי אין חובת המוצא להתאמץ ולהשיב לו את התיק. השאלה היא, האם גם מותר לו למוצא לקחת את התיק כיוון שהבעלים נהגו הפקר בתיק הזה? אנו מוצאים בדברי רבנו בפרק 11 גזלה ועבדה. הלכה 11 המאב בד ממונו לדעת אין נזקקים לו כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו וכל כיוצא בזה אחרי זה איבד ממונו לדעת מוסיף רבנו ואומר ואף על פי שעש אסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו אינו זקוק להחזיר שנאמר אשר תובד ממנו אומצומצתה פרד למעבד לדעתו כלומר רבנו אומר בגלל שהוא נוהג הפקר בממונו פתר את הסובבים אותו מחובת השבת עבדה אבל זה עוד לא הגיע לרמה של הפקר ממש שכל המוצא יכול לקחת את אותו א ארנק את אותו תיק לעומתו הטור אומר שיש מי שאומר שזה הפקר והמוצא יכול לטול אוכבר הכסף משנה מביא על הלכה זו את הדברים הבאים כתב התור על זה ואין הרעה כן דעבדה מדעת הבהפקר עד כאן לשונו מוסיף הכסף משנה ואומר ודעת רבנו שבשביל שזה אינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירם ובאמת בשולחן ערוך אנחנו מוצאים שיש הבדל בין מרן ובין הרמה מרן הלך בעקבותיו של הרמבם בחושן משפט סימן רסא סעיף ד כתוב המעבד ממונו לדעת אין נזכקן לו כיצד הניח פרתו ברפת ברפת שאין לה דלת ולא כשרה והלך לו השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו הרי זה אבד ממונו לדעתו ואף על פי שאסור לר לרואה דבר זה לתו לעצמו אינו זקוק לחזיר שנאמר שטובת פרט למעבד לדעתו על כך כתב הרמה ויש אומרים דעבדה מדעת ההפקר בחול הקודם זכה זו שיטת הטור כלומר הרמה מצד בשיטת התור שזה גדר של הפקר שאפשר לקחת ולזכות ואילו מרן מצד בשיטת הרמבם שיש גבול יש משהו גבולי ביניים אדם שנוהג הפקר בנכסיו אין חובה לטפל בנכסים אלו במצב של עב דה אבל זה עוד לא הגיע לדרגה של הפקר שהמוצא אותם זוכה בהם לעומת זאת אם פרצה שריפה בבית מלון ויושבים הנופשים למטה בלובי והבעל המלון מכריז ואומר כל אחד ירוץ מהר לחדרים להציל את הממון שלו את הנכסים של כל אחד ואחד כיוון שהאש מתפשטת ו האש עלולה לשרוף ולחלות אז וכמובן מדובר שאין סכנת נפשות בתנאים כאלה שעדיין אין סכנת נפשות אבל האש מתפשטת ויכולה לא איך קוראים לחסל את כל התכולה שיש בבית המלון והנה באמת הנופשים רצו כל אחד לחדרו כדי להציל את ממונם והיה אחד המשיך לשבת רגל על רגל שותה בירה ולמרות שיש לו דברים חברו לחדר ראה את התנהגותו זו. האם הוא חייב להציל את ממון חברו? זה שלא נקף אצבע, לא עלה, לא התאמץ? האם הוא חייב להציל או לא? תשובה, הוא לא חייב להציל כיוון שההוא נהג הפקר בממונו וזה נקראת עבדה מדעת ולא מחייב במומותו להתאמץ עבור חברו. האם הוא יכל לזכות בנכסים של חברו? תשובה, ברמה העקרונית לא. כי אדם שנוהג הפקר בנכסים שלו, אז זה עדיין לא נקרא הפקר ממש כדי לזכות בהם. אבל אם מדובר שכבר האש הגיעה לוותה קומה ואפילו נשקפה סכנה לשוהים, כך שאפילו אם היה מגיע הוא לא היה יכול להיכנס ולא להציל, אז זה נקרא זותו של ים. וזותו של ים מותר לאדם לזכות בעבדה של חברו. אפילו חברו שועק ואומר שאיננו מתייאש. למשל לא עלינו. אם אתם זוכרים את הצונמי במזרח הרחוק. הרי אפילו מכוניות הורמו על ידי הגלים הסוערים ולא הייתה שום דרך להציל אותם בגלל הצונמי האדיר שהיה שם. נטאל לעצמנו שהאדם מתאמץ והצליח להרים משהו ממה שהתשונם וזה לא שלו זה של חברו אפילו שחברו אומר אני לא מתייאש אני לא מתייאש זה זכותו של המוצא כי זה נקרא עבודה ממנו ומכל אדם עבודה ממנו ומכל אדם זה נקרא הפקר ויכול לזכות אפילו שהוא צובח ואומר איני מתאש דעתו מכל מדעת כל אדם ולכן גם האדם הזה שישב רגל על רגל למטה בלובי ורק ברגע האחרון אחרון כשכבר האש הגיע לקומה שלו וכבר הבית מלון מודיע לפנות כי יש סכנת נפשות ואותו אדם שרץ לפני כן שכנו לקח את את הממון של חברו אבל במצב שכבר האש מלחכת אזי זכותו לקחת את זה לעצמו ולא להחזיר לבעלים כיוון שזה נקרא זותו של ים עבודה ממנו ומכל אדם ואפילו יצחק שאינו מתייאש תלה דעתו אצל כל אדם הנה ככן שלושה גדרים נתנו כאן בגדרי עבדה זותו של ים אפילו הוא מתייאש לא מועיל וזה זה זכותו של האדם אפילו שהוא לא הבכיר אדם הנוהג הפקר בממונו הזיית לפי רבנו אין מצוות השבת עבדה אבל אסור לזכות בה ולפי הטור רמה אפשר לזכות בה אבל הגדר של השבת עבדה זה שהעבדה היא לא מדעת אז יש חובה להשיב לאדם אפילו שאותו המוצא רואה דברים שצריכים קרוחים בפעולה כדי להציל את ממון חברו חייב הוא לעשות כן כל עוד י עבדה שלא מדעת רבי חני בןגש am