חכמי ישראל אמרו שלושה ימים לברחם ולכן אבותינו נהגו בשלושת הימים הראשונים לומר כינו כבר חלפו השלושה ימים ואת הכל את לבכי את לנחומים אבל כיוון שלכל זאת הדור הצעיר כבר איננו רגים בכיוון של הסדות ובטיוון של קינות. אז אמנם היום כבר אמרתם אני רק אפקח בקינה אחת ולאחר מכן נאמר דברי הספר. הווע חמודי נוסע ויל לא יודעתי אוהולך אוכןפשיבוני כי נגר על בית המלך אוויר הלו המלה בו המלך جبر ירח המלך ויוס חג אלר עונג ומשחס משפח כל אבל ואבל מיד בשעה שהוא מתמודד עם האסון הוא אומר לעצמו אהובי וחמודי נסע וירך לא ידעתי הלך מבחינתנו כבני אדם כהורים כאחים כאחיות כל הכל בכל הרמות, כל היקירים כל המקרים לפתח מעבדים אהוב חמוד ושואלים את השאלה הגדולה נעלך אבל שלומי אמוני ישראל ברוך השם יודעים גם יודעים הם שואלים אבל גם משיבים יש להם תשובה גם לשאלה הקשה הזאת. אכן סעיפהי ישבוני כי נקרא אל בית המלך. אנו נמצאים בעולם הזה. זה עולם חולפת, זה עולם של שקר, עולם של דמיון, עולם של בדיון. הוא רק רוסדור, הוא רק מעבר ויש בית המלך ויש יש בן אצל מלכו של עולם באדם אשר נוסע מכאן לשם מן העולם הזה לעולם הבא הוא מתייצב לפני מלכו של עולם כל אדם אין מנוס מכך ולא משנה כיצד הוא מסתלק מן העולם בדרך הטבע שלא בדרך הטבע אחר הריכות ימים או אחרי קוצ ימים בין בתאונש בין שלא בתאונה לעולם לעולם נפשו של האדם מתייצבת לבין אצל מלכו של העולם ולכן כפי שאתם ראיתם בלוויה שנהגנו לפי מסורת אבותינו אנו מבקשים רחמים עליו שיזכה בדין אין אנו מבקשים ממנו שיתפלל עלינו. אנו מבקשים עליו רחמים. כיוון שאפילו רבן יוחנן בן זכאי ענק רוח עדיר זכרויות מאין דומה לו. בשעה שהוא עמד להסתלק מן העולם בכה ועדיין בעולם הזה. ותלמידיו תמואו על שומה. הוא בוכה והשיב להם אני בוכה כי אני עומד לעמוד לפני מלכו של עולם לדין עולם לדין אמת לא לדין חלקי לא לדין זמני מראש שנה לראש שנה מבחינת היום הרת עולם היום מעמיד במשפט אלא בדין עולם כשהכל גלוי ידוע לפניו. ולכן אני בוכה כי אני יודע מה יעלה בידי ביום הדין הזה. למרות ספירותיו המרובות ומשום כך מסורת היא מאוד מושכלת ששרדה במנהגי אבותינו הקדושים שאנחנו החיים כאן מבקשים על כל נפטר ונפטר ההוא ורחמו כיוון שהוא עומד לפני דינו של מלכו של עולם אבל מי שעמד בדין ומי שזכה בדין הרי שנפשו נמצאת כבוד כח כיסא הכבוד בין שמותיהן של צדיקים כל אחד לפי מעלתו כך הוא המצב של ההתנתקות בינינו ובין יקירנו, בינינו ובין אהובנו וחמודנו. אבל סוף סוף מבחינת האבלים אנחנו המנחמים לא קלה עלינו מצוות הנחומים כלפיהם. כי צריך לדעת איך לנחם ומי הוא זה ואיזה הוא שיש יש לו תורת ניחומים בנסיבות שחול כאלה. קשה קשה מאוד במיוחד שהמשפחה היקרה הזאת משיבה את הבן השני לאבש בשמיים בטרם עת. ומשום כך, מה נאמר ומה נדבר? אלו דברי חומין נוכל לומר באוזני המשפחה היקרה הזאת. לכן נראים הדברים שאנחנו צריכים לחזור ולשנם בפנינו את מה שאנחנו אומרים יום יום ושעה שאנחנו מתעוררים ממיתתנו הזמנית שכל אחד מאיתנו מת מיטת זמנית בשעה שהוא ישן וקם לדחייה אותה זמנית אז אנחנו נוהגים לומר אלוהי הנשמה שנתת בי תהורה אתה ברכתה ואתה יצרתה ואתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני ואה עתיד לחזירה לי לעתיד לבוא וכל זמן שהנשמה בקרבי