האם מותר לנו למחוט כפיים, למחוק כפיים בשבת, לרקוד? חועיל והוא ראה אצל שלומי מוני ישראל מאחנו אשכנזים שמוחים כפיים מהחרדים והדתיים שמוחים כפיים בשבת ויש אפילו שרוקדים בשבת. ואם כן השאלה האם מותר או אסור? אין צריך לומר שהיום בגלל שמתחתנים אלו הם אלו כן ירבו אז נחספים למנהגים השונים לשיטות השונות ואז לא יודעים זה מותר זה אסור למה לאלה מותר למה לאלה אסור האדם רוצה לדעת ודבר שני הויב לומדים בישיבות אשכנזיות ספרדיות תמניות ואז גם שמה יש בלבול אלה אומרים אסור אלה אומרים מותר ורוצים לדעת מה היא האמת מה הדרך האמיתית בעניין זה? ובכן, משנה מפורשת היא במסכת ביצה פרק חמישי, הלכה ב' כל שחייבן עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצווה בשבת חייבן עליו ביום טוב. אלו הן שום שבות לא עולים באילן ולא רוכבים על גבי בהמה ולא שתים על פני המים ולא מספקים ולא מרקדים ולא מתפחין כלומר שמי שמספק כ אל כ עוד מעט נראה וכן מי שמרכד וכן מי שמתפח ביום שבת או ביום טוב עובר על איסור דרבנן זוהי משנה מפורשת אומר רבנו פירוש המשנה שם ולא מספקים לא מרקדים לא מתפחים גזירה שמה יתקן כלי שיר תכף נראה מה זה הגזירה הזאת שמה יתקן כלי שיר ומספקין הטיפוח בכלי ומתפחין בידיים. עד כאן דברי רבנו בפירוש המשנה. ובאמת כבר בזמן התלמוד אנחנו מוצאים גם מסכת שבת דף קח עמוד ב' וכן בבצה דף ל עמוד א'. כבר אז א הגזירה הזו לא נשתמרה על ידי כולם. ואנחנו מוצאים עדות שבה נאמר שהנה יש בני אדם שרוקדים ומתחין ביום שבת ומה עושים איתם? האם לא הורות להם שאסור או לא? נאמר בגמרא אה אמר לרבא ברבחנין ביה כנן אין מתפחים ן מספקים ואין מרקדים ויתנדקחזנדען כ ולא עמרינן להו ולא מידה כלומר הנה אנחנו רואים שהמוני עם מרקדים מספקים מתחים ביום שבת ואנחנו הרבנים ממלאים את פינו מים ולא אומרים להם כלום אמר לה בליטעמך עד אמר רבא לא לתבש אפומלח דלמה מגנדר לחפץ 400 פש רבים שדש חזמה ולא ולא מדה גם שמה אנחנו לא מאירים למרות שהם עושות מעשה אסור אלא הנחלה להם בישראל מותב שיו שוגגין יו מזידין הכנחלהו לישראל מותב שהיו שוגים לו מזידים בהם מלא בדרבנן אבל בדאורייתא לא בדוחה הגמרא ואומרת לא ולא היא לא שנה בדאורייתא ולא שנה בדרבנן גם בדרבנן צריכים להעיר אם יש צורך להעיר לא אמרינן להווא ולא שיחה גם בדאורייתא לא אמרינן להו ולא מידה תוספת יום הכיפורים דאורייתה הוא ואחבשת תועש חשמרנ ולא מידה והרמב"ם הגיע למסקנה מתי אומרים מתי לא אומרים אם ה האיסור יש לו איזשהו יסוד מפורש בתורה מעירים כי כן דרך המון העם אומר איפה זה כתוב איפה זה כתוב אז אם אתה אומר לו איסור שאין לו שום בסוס מן התורה אז הוא לא מקבל ולכן מות שהיו שוגים לא מזידין כי אין לך יכולת להשפיע עליו אבל אם יש לזה בסוס מן המקרא אתה כן יכול להעיר לו בחובתך להעיר לו כך נאמר בגמרא ולא הבדל בין זה דרבנן או זה דאורייתא הרמבם בהלכה כותב את הדברים הבאים אין מספקין ולא מרקדים זה פרק כג על מלכות שבת הלכה ה לפני כן בהלכה ד' אומר הרמבם כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש. ומפני זה הגורץ כל שהוא או המתקן כלי באיזה דבר שיתקן חייב נטאר לעצמנו וזה מעשים ש בכל יום. יש מזלג על השולחן ויש פעמים שאחד השיניים שלו קצת עקומות. מה עושה מה עושה יהודי באופן אוטומטי? זה סטנקטיבי מישר את השם זה ביום שבת הוא עובר על סע דאורייתא כי זה נקרא מקל בפטיש כי זה השלמת הכלים. לא מסתכלים על המעמד מסתכלים על התוצאה. התוצאה אתה עכשיו נותן מזלג מתוקן. זה נקרא מקב לפטיש. יש דבר שעל ידי גרידה בלבד השלמת אותו. זה אסור. זה נקרא מכה בפטיש. אה לפי כך אסור להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות ונבלים בין בשאר דברים. אפילו להרכות באצבע על הקרקע או על הלוח אחת כנגד אחת כן כדרך המשוררים או לקרקש את האגוז הטינו. או לשחק בין בזוג כדי שישתוק כל זבח יוצא בו אסור גזרה שמה תקן כל שיר כלומר ניקח את הנבל ניקח את הכינור מצד הדין ביום שבת מותר היה לפרוט בנבל בכינור לא חשמלי לא חשמלי מותר מצדי דין לעשות את זה אסרו חכמים לעשות את זה למה כי הרבה פעמים הכל לא נשמע טוב אתה רק מחזק את המתר ואז הכל נשמע מצוין ההידוק הזה זה מלאכה דאורייתא כי זה משלים את הכלי זה נקרא מכה בפטיש אותו דבר לחלל בחליל מותר ביום ביום שבת אבל גזרו חכמים ואסרו למה הרבה פעמים אתה שומע כל צרידות אתה רק מהדק קצת ואז חזר כולו לחמוד שהיה כל נפלא צלול זה נקרא מקב פטיש וזה איסור תורה לכן אסור חכמים להשמיע כל שיר בכלי זמר כאלה אבל לא רק זה אלא חכמים עסרו גם כן לא רק בכלל שיר אין מספקין ואין מרקדים ולא מתפחים בשבת גזרה שמה יתקן כלשיר כי הרי כל הדברים האלה שמוחים כפיים רוקדים הרבה פעמים לדברים האלה כבר מתחילים להתלהב מביאים חליל מביאים נבל מביאים תזמורת זה טובעו של העולם מפוחית וכי יוצא בדברים האלה ואז זה בכלל כל הגזרה שמה יתקן כלי שיר אז לזכור שמה יתקן כלי שיר לתקן כלי שיר זה כל אדם הידיות יכול לעשות את זה על זה הדוק הדוק בעלמה אז זה באמת כל אדם יכול להכשל אבל התוספות לא כך הבינו התוספות בצ דף ל עמוד א' אמרו פירש רש"י שמה יתקן כלשיר ומי הוא לדידן שר אנחנו אומר מתירים לרקוד למחוק כפיים כך אומרים התוספות למה שימו לב ודווקא בימיהם שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לבידן אין אנו בקיעים לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר כלומר הם ידעו לעשות כלי שיר אנחנו הידות מה תגיד לאדם תעשה חליל תעשה נבל יודע לעשות אז הוא אנחנו לא יודעים לעשות כלי שיר אין מקום לגזירה ומותר מנח כפיים ומותר לכוד כך אומרים התוספות כלומר הם לא אומרים שמה יתקן כלי שיר שמה יתקין כלי שיר כלומר יעשה כלי שיר זה דבר רחוק המציאות שאדם יעשה כלי זמר בש בר אלא יתקן בצ'וקצ'יק קטן כבר הוא יכול להתקן אז לכן תראו את ההבדל בין הרמבם ובין התוספות כתוצאה מכך תוצאה מכך נבין שולחן ערוך בור החיים סימן ש לט סעיף ג' הלך אחרי הרמבם אין מתפחים כלומר הספרדים אין מתפחים להקות כף אל כו ולא מספקים להקות כף אל ירך ולא מרקדים זה רעש שמה יתקן כדי שיר ואפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשורים או לקשקש באגוז תינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה חיוצ אסור גזר שמה יתקן כדי שירספק לאחרית מותר יוצא מרן והרמבם אסרו למחוק כפיים אסור לרקוד בשבת גזרה שמה יתקן כל שיר ואין הבדל צורך מצווה לא צורך מצווה אין הבדל הדה זה ארמה והד מסתפקין ומרכזין כלומר צל אשכנזי נהגו לרקוד, נהגו לנחוק כפיים האדנה, כלומר בזמן הזה ולא מחינן בהו משום מותר שהיו שוגדים ולא מזידים כלומר א הוא לא אומר שזה כשר כשר אבל זה מסריח זאת אומרת יותר נכון לא לא כשר אבל מה אני יכול לעשות אין לי יכולת להשפיע עליהם ויש אומרים דזמן הזה הכל שרי עכשיו הוא מגייס לו את התוספות ואומר דאין אנו בכעין בעשיית כל שיר בלק למגזר שמה יתקן כלשיר דמילתא דראשחוק ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל אומר הרמה אם ראית אשכנזים מים כפיים רוקדים יכול להיות שהם שמכו על התוספות שהגזירה היא לא שמה יתקן שלמה יתקין מי מאיתנו יודע לעשות כלי שיר כך הוא אומר אבל רבותיי אומר המשנה ברורה ולא מרקדים וביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים כלוסין לתורה משום כבוד התורה כיבן דלת בזה אלא משום שבות אבל בשאר שמחה של מצווה כגון בניצואין אבל לא אסור כלומר שמחה של תורה מותר לרקוד יום טוב הכל מותר כי זה שמחה של מצווה אבל בשמחה של נשואין אסור לרקוד אבל אם ראיתם אשכנזים רוקדים בשמחה של נישואים ביום שבת זה משום שהם שומכים על התוספות אבל הוא עדיין המשנה ברורה מתפטל בין שתי השיטות שלהם אבל אצלנו מה אומר מורי דברים נוראים מורי בשבת פרק כג עמוד תצט ערה יא והנה מקום איתי להעיר על המנהג הגרוע המתפשט בעדתנו בשמחת תורה רוקדים כמעשהו בחול כן מעשהו גם ביום טוב גם בשבת ואף לכי אז קודם כל הוא מתכומם נגד זה שרוקדים בשמחת תורה אז מה עושים אז הוא אמר שאיך עושים ה זכנינו לא רוקדים, משתוללים וקופצים אלא ככה ככה לא יותר בחן סולידי לא מעבר לזה כן אבל לא לרקוד עכשיו הוא יוצא חוצץ כנגד העממיות שבשמחת תורה והוא אומר ואף לקיחת ספרי תורה החפץ ידו בכל ראיתי המרבים שמחה מרקידים ספר תורה למעלה למטה זורקים אותו תפסים אותו כאילו היה כדור הוא יוצא חוצץ נגד זה יעלו שמיים ירדו את האומות כאילו בידות חפץ של חול זכורני חכמי איזה קנתמן כאשר היו לוקחים ספר התורה בידם ואמה בראה ברטק בזיע לכן אני אמרתי להם יש לנו טליתות בלב שמחת תורה אם אתם זוכרים בבית כנסת שיב ציון מי שהיה אמרתי יש לנו טליתות כל מי שרוצה לקחת סבר תורה יתעטב בתלבית ביום ביום שמחת תורה ברוך השם כולם חטופים אבל בליל שמחת תורה כל מי שרוצה לקחת סל תורה תעטב בתלית יחסה ראשו ברט בזיה ורוקדים ריקוד המיוחד לשמחת תורה ולכבוד הבית מקדש בית הכנסת פוסעים שתיים שלוש פשיעות ומכופפים מעט הברכיים זהו כל הריקוד שמרו על צבעת חז"ל והם רקים פשוטה כמה שמעה עוד ראה חולה מביאים בית הכנסת יין משקאות חריפים אבל זה כבר עניין אחר עכשיו רבותיי נסיים בדברי הרב אודו יוסף הרב אודו יוסף מביא הם מתחים בשבת והיינו להקות כף אל כ והם מסתפקים אסור חכמים לרכות בשבת גזרה של תקן כדי שיר וכולי כפי שנו וכן המנה ככה מכל מקום אין להקל לספרדים ובני עדות המזרח שקיבלו הוראות מרן השולחן ערוך שפסק לאסור לרקוד בשבת גם בזמן הזה וכן המנהג במקומותינו לאיסור ולכן הרואה ספרדי המצפח ומרכד בשבת ראוי להאיר למוסר אוזנו ולהודעו שהדבר נגד ההלכה וצריך לו חוב בנחת יש כאלה שכבר יודעים את ההלכה מה אתה רוקד אז הוא מפתח בו אנטיגוניזם בדווקא לא בחן אומר לו תשמע זה פה בדיוק הכי טוב לרכ בנחת בחן באהבה שאף דבריו יתקבלו וכל אשר נגע יראת אלוהים בליבו יזהר ויזהיר בלשון של זהורית נראה להתקשלו באיסור זה תראו לא בתעקיפות אלא בחן להחיר בחן ומקום מקום אפשר להקל על ידי הליכה במחול בבד מה זה הליכה קרה ללכת כמו ש מורי אמר אותו דבר הרב דסבן אותו דבר על ידי הליכה על זה הליכה בלבד כן במחול והמחמיר גם בזה תבוא על הברכה עד כדי כך אז איסור הריקוד בשבת הוא גם למי שמתלהב ברשפי אש שלהבת במצוות שמחת יום טוב יש כאלה שמתלהבים אז הוא אומר מה אתה תעצור בעד שמחה כזו לא אסור אבל מה לעשות הוא לא יודע שאסור בכל שכן בשאר כל אדם שהריקות בשבילם תרחה ואינה חשובה כל כך כשמחה של מצווה שאינם חושקים בה עד כאן וסגן רבותיי פעם בן אחיין שלי התחתן עם מישהי יהודיה דתית מאמריקה מארצות הברית בכלל להם ופסנו לשם ומטבע הדברים המפגש בין העדות הוא מעניין מאוד מרתק מאוד אז למשל הזמינו את הבורי זכרון חיה לו הבית הכנסת עליה לתורה אז אה עלה לא רגיל לספר תורה ככה שהוא אבל בסדר בורחו בכל מילה במילה ככה בחן ואחר כך התחיל לקרוא כל פסוק והכל והם רגעים תוך דקות גומרים והוא בדורח בדורח עכשיו כשגמרו שמה ועשו קידוש אז התחילו לרקוד כל מהוה ככה עוד טע כי הוא לא מכיר. אמרתי לו יש להם על מה לסמוך. אמר מה יש כאילו המפגש הזה ועוד כל מיני דברים למשל מים אחרונים מים אחרונים גמרנו לאכול אז הוא מחפש מים אחרונים אומר איפה מים אחרונים אז ראיתי לו שמה איזה קנקן קטן צ'יק תלוי אמרתי לך אומר זה לא מספיק בשביל הציפור שלי