יום שבת זה מקבלים ערב ראש חודש וביום ראשון ראש חודש אלול או כבר עמדנו על כך שלפי שיטתנו מפטירים מחאר חודש ואילו האשכנבים והספרדים נוהגים להפטיר עני השערה אבל עכשיו אנחנו רוצים לתייחס ביחס לברכת המזון. בסעודה שלישית שהתחיל אותה ביום שבת והיא נמשכה במוצאי שבת, שמוצאי שבת כבר ראש חודש. מה מברך? האם מברך יעלב ויבוא בלי רצה? או רוצה בלי יעלה ויבוא? או גם רצה וגם יעלה ויבוא? או אולי גם שניהם לא. הדבר פשוט שיש חיוב להזכיר מעין הזמן בברכת המזון את שבת בוודאי בברכת המזון בברכה שלישית אומרים רצב חליצנו וביום ראש חודש אומרים שם עלב יבוא בברכה שלישית כשם שגם אפילו בפורים בחנוכה בברכה שנייה אומרים על הנסים וכן בימים טובים זאת אומרת חכמי ישראל תיקנו שאומרים את קדושת הזמן גם בברכת המזון ולא רק בתפילה אבל מצאנו הבדל הלכתי בין עניין השבת קדושת השבת לזכירת קדוש קדושת ראש חודש שקדושת השבת אם לא הזכיר חוזר שערי רבנו בפרק שני הלכה יב כתב שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך השם נתן שבת נוחה לעמו ישראל שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום. אם נזכר קודם שהתחיל בברכה רביעית, בברכה רביעית אז בשבת אומר ברוך השם נתן שבת מאוחל לעמו ישראל לעודות לברית קודש. ברוך אתה השם מקדש השבת. ממש תוספת ברכה עם חתימה בין הברכה השלישית לרביעית עד לכך. וכן ביום טוב זה כמו שבת, אותו דבר. אבל לעומת זאת בראש חודש לא ראשי חודשים שכח ולא אמר יעלה ויבוא אם נזכר קודם שהתחיל ברכה רביעית אומר ברוך השם נתן בשחודשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חתם בהחיל ברכה רביעית וגומר אבל רק אומר מזכיר את העניין אבל בלי חתימה אז משמע שקדושת שבת בימים טובים הזכרתה בברכת המזון היא לעקובה והמפרשים פירשו, כיוון שבשבת יום טוב יש חיוב לאכול, מדין קדושת השבת. מה שאין כן בראש חודש אין חיוב לאכול, אסור לטענות אבל לא לחיוב לאכול. ולכן אם לא מזכיר את עניין ראש חודש, זה לא מעכב. אבל למרות שיש הבדלים בין קדושת השבת בברכת המזון בין קדושת ראש חודש בברכת המזון. ולמרות שהעניין של שבת וראש חודש זה דבר מאוד מאוד שכיח או שבת שהיא ערב ראש חודש ביום ראשון הוא ראש חודש זה דבר מאוד שכיח ולמרות שקיום סעודה שלישית מיום שבת שיוצא למושה שבתה תופעה שכיחה משום מה מעניין שבתלמוד העניין הזה לא נידון כלל וזה פלט חיים איך עלה לדעת שהתלמוד לא דן בדבר כל כך שכיח כזה סימן שיש לזה סיבה ובאמת תוצאה מכך שהתלמוד לא דם בעניין הזה מצבע הדברים באנו למחלוקת הפוסקים שכל אחד בא לו באיזשהיא סברה מסוימת בטור א אור החיים סוף סימן קפח אז בבית יוסף ב איך קוראים בטור לא כתוב כלום אבל בבית יוסף הוא מביא תשובת הראש הריף של הטור אבל בסעיות נאמר אם התחיל לאכול בשבת סמוך לחשכה כלומר בסעודה שלישית סמוך לחשכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו כלומר התחיל לאכול בשבת את סעודה שלישית והמשיך לאכול אחרי שיצאה השבת וזה מותר. זה מותר כיוון שהתחיל בהתר מותר לו להמשיך לאכול למרות שאסור לאכול במוצאי שבת לפני שעושים הבדלה אבל כאן כיוון שהתחיל בטר מותר לו להמשיך ולא צריך להספיק בשביל להבדילים ושונה מיום שישי אם היה סועד וקדשה עליו השבת שמפסיק ומקדש אבל כאן לא כיוון שהתחיל בהיתר יכול להמשיך הלאה ואם כן חשכה לו קודם גמר סעודתו כתב הראש בתשובה שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול מדי דה תפילת מנחה של שבת שאם לא תפלל אותה מתפלל מוצאי שבת שתיים של חול מתפלל מוצאי שבת שתיים של חול כי אין ל תיר שבת בחול אף על פי שנתחייב תפילה זו בשבת וכן בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום דכאמר רבי יוסא גמרו סעולתן כ** ראשון אומרים עליו ברכת המזון אה בתוספת הברכות שונה בדברי רבי יוסא ומזכיר של שבת בברכת המזון אף על גבעתחול הייתה כ מברך בשבת צריך להזכיר של שבת הכנמה אב על גבסעודת שבת הייתה כיוון במברך בחול לא יזכיר של שבת לכן כתב רבנו בסימן תרצה וכולי כלומר אומר הראש בוא נסתכל אדם אשר עבר עליו בשבת ושכח להתפלל תפילת מנחה מה יעשה במוצאי שבת מתפלל שתיים תשלומים הראשונה לשם חיוב תפילת ערבית והשנייה תפילת ערבית בשביל תשלומים על על מנחה כלומר הוא לא מתפלל מנחה של שבת נוסח של שבת אלא תשלומים פעמיים ערבית בשביל להשלים תפילת מנחה כי עכשיו מה יש לך מוצאי שבת עכשיו תתפלל כמו מוצאי שבת לחזק את הסברה הזאת שהכל הולך בדיוק לפי אותו זמן מביא הראש את הדין של אדם שצעד ביום שישי והגיע שבת שמפסיק ומק דש עכשיו נאמר בתוספתא שונה בדברי רבי יוסף הוא מזכיר של שבת בברכת המזון כלומר כיוון שמפסיק את הודעה ומקדש עכשיו הוא הרי מברך ברכת המזון וכבר חשה עליו אז הוא מברך בברכת המזון הוא משכיר של שבת למרות שהאוכל היה של חול כלומר אומר הראש לא מסתכלים על עיקר החיוב מסתכלים על זמן הברכה, מסתכלים על זמן התפילה. כעת מוצאי שבת תתפלל כמו מוצאי שבת. כעת מוצאי שבת תברך כמו מוצאי שבת. הזמן קובע. לא קובע תחילה, לא קובע שוף, לא כלום. אבל א בית יוסף הביא דעות חולקות והוא מביא הייתה הגאות ממוניות וכן אורחות חיים. וכן כתב באורחות חיים בזה לשונו. היה אוכל ו השבת כתבו התוספות במזכיר של שבת בברכת המזון שהכל הולך אחרי התחלת הסעודה ושונה מהראש זה כבר שונה מהראש הוא הדין ראש חודש פורים וכן בתפילת נעילה אף על פי שהוא לילה מזכיר בשל שבת כלומר הוא הביא שיטה שאומרת שצריך להסתכל על עיקר הסעודה ולכן בשולחן ערוך הוא לא פסק כמו הראש בשולחן ערוך אור החיים סימן קח סעיף י פסק היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלה התחלת הסעודה והוא הדין ראש חודש פורים וחנוכה הולכים אחרי התחלת הסעודה אבל השולחן ערוך בלשון העם עושה לו חיים קלים כי הוא מדבר יצאה השבת מתי התחלת לאכול ביום שבת זה עיקר החיו אז תזכיר את העניין של שבת גם שבת אבל הוא לא אומר לנו מה יהיה אם יש לנו ראש חודש ביום ראשון אז עכשיו מה יברך צבע חליצנו בגלל עיקר הסעודה או יברך לעל ויבוא אם יעלה ויבוא אז זה כבר ראש חודש אז זה כבר לא שבת שהרי זה לא שבת וראש חודש ביחד אלא קדושה נגמרה קידושה יוצא אז הוא לא מתמודד עם המציאות הזו בהמשנה ברורה מתמודד מנשה להתמודד ואז אומר המשנה ברורה שעית כתן לג בתר התחלת הסעודה ולפי כך אףחל ראש חודש מוצאי שבת יזכיר בברכת המזון של שבת לבד ולא של ראש חודש ודווקא אתם זוים הוא מכריע בסכין חד שיזכיר של שבת ולא של ראש חודש למה כי ראש חודש אין לך חיוב לאכול ואילו של שבת יש לך חיים לאכול ושל שבת מעכב תשק של השבת זה לא שלוש חודש ודווקא כשגמר עוד טוב מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם שלראש חודש ושניהם אי אפשר להזכיר דהבת סתראה אך יאמר ביום השבת הזה ואחר כך יאמר ביום ראש החודש הזה וה ראש חודש הוא ביום ראשון אם כן מותב להזכיר שראש חודש בזה יש חיוב לכולי עלמה מה שאין כן בהזכרת שבת יש פלוקטא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך מוצאי שבת כלומר אם אכל מוצאי שבת ולא המשיך למוצאי שבת רק כבר חשה עליו השבת לדעתו יברך רצבחצנו גלא ראש חודש אבל אם אכל המשך לאכול גם מוצאי שבת הוא אומר שהזכיר ראש חודש הוא לא של שבת מדוע כי עכשיו אתה אוכל מכוח ראש חודש זה כבר זמן ראש חודש עכשיו מה שפתוח בטוח לגבי העבר יש שם מחלוקת לפי הראש לא צריך לברך כעת רצבחנו לפי הגמוניות והתוספות והאורחות חיים צריך לברך אז זה פלוקתא יש כאן מחלוקת אז תברך שלוש חודש בלבד ראו כמה מבוכה גדולה נוצרק תוצאה מהלכה שלום יתברה בתלמוד ונשארה אך ורק להקשים להקשים בעניין הזה גם ה איך קוראים פול צדיק מריץ הוא אומר אחר המחילה הוא מביא כתבו אחרונים בשם הבח שאם יום ראשון הוא ראש חודש הוא משכה סעודה שלישית בשבת בתוך הלילה אין להזכיר רק של שבת ולא של ראש חודש דרטצטרה והוא מתפלמס עם הבית חדש ודעתי דיות ואחרי שהוא מתפלמס אומר בדעתי דיות כדעת הבח ומלבד טעם הבח הלכה עוד נראה לי טעמה והשעודה לא באה רק לא באה רק בשביל שבת ולא בשביל ראש חודש ומה יתן ומה יוסיף אם נכנס ראש חודש אין לו דך לסעודה וכי לא בער בשבילו ואם כן למה ישכ ראש חודש זה כל זה הוא מביא בשם מישהו שמסכים עם הבית חדש שאומר שאם יום ראשון הוא ראש חודש הוא משכה סעודה שלישית בשבת בתוך הלילה אין להזכיר רק של שבת ולא של ראש חודש אומר מריץ אחר המחילה יש להשיב ואפילו נמשך יותר משיעור זה הקתי חיוב מעלה להזכיר שבת מעת שאכל כזית ראשון בדוק וזה ראיית דברנו דפלו נכנס ונמשך בלילה יותר משעה ורביע הקתי חיוב רמי עלה להזכיר כלומר פסק שצריך לומר גם את ה ארצה חריצה וגם את יעלב יבוא בגלל שאי אפשר לוותר על עיקר סעודה ואי אפשר להתעלם מראש חודש ולכן צריך לומר את שני הדברים ביחד אומר מורי ה ברכות פרק ב' א אות כו עמוד תקיא עיין קובץ שמביא מחלוקת הפוסקים תחילתו בשבת וגמר מוצאי שבת היא בטר התחלה על זלינן וחייב להזכיר או בטר הסוף ואינו מזכיר בעיין מאירי ויש מדמין אותה לתשלומים ואינו חייב להזכיר זאת אומרת ויש מדמין אותה לתשלומין ואינו חייב להזכיר הוא מעוצץ לתשובת הראש שהוא מדמה את זה לתשלומים ואינו חייב להשכיר ולא היא דכיוון דעיקר סעודת החובה הוא בשבת אלא שכל זמן שהוא ממשיך בסעודתו תרם מגיע זמן הברכה על סעודת החובה כך אנו דומה לתשלומים חייב להזכיר וכך הוא מנגנו מעולם כך מורי אומר כלומר וזה מתחבר יחד עם הארץ כי הוא אומר תשלומין אתה לא התפללת בכלל אז עכשיו נותנים לך תודה נותנים לך איזה פיצוי לשלם תשלומים אז תגיד תודה תברך ערבית תפלל ערבית פעמיים אבל כאן הרי התחיל בסדר גמור התחיל לאכול בזמן אלא מה שיצאה השבת לכן הוא יברך ישכיר של השבת ואיך קוראים?
וגם ראש חודש. עכשיו רבותיי באמת אחרי בקשת המחילה אני מזה זמן רב. אומר שהעובדה שתלמוד שותק בדברים מאוד מאוד שכיחים הדבר אומר דרשני. סימן של התלמוד יש שיטה שהברכות והתפילות אין לך אלא זמנם ו מקומן ברחת לפני צת השבת תשכיר את עניין השבת יצאת למוצאי שבת אין כבר זכר בשבת אלא תברך בלי רצב על אצלנו כי עכשיו אתה במוצאי שבת גמרנו פגע החובה להשכיר קדושת השבת אותו דבר ראש חודש נגמר השבת אתה אומר ראש חודש למה לא בגלל חובה לאכול או לא חובה לאכול, אלא בגלל המצווה להשכיר קדושת ראש חודש גם בברכת המזון. הכל הולך לפי הזמן ובגלל זה שתקו בתלמוד כי הכל בהתאם לזמן שבו אתה נמצא. זוהיא דעתי במשך כל השנים. אבל כיוון שמתוך ניסיון רב אני מכיר את המציאות שבעוונותינו המרובים מגיעים למחלוקות גדולות בדברים האלה. למרות שאתם רואים כל מי שיברך יש לו על מ שמו יש לו את זה ויש לו את זה ויש לו את זה אבל בני אדם הם קטנים ורבים מכל דבר והואיל ומורי אמר את מה שהוא אמר אז אני בדעה שכבר מותר כשיוצאת כבר השבת להמשיך לאכול גם אחרי השבת שאז יש לך את רצב חליצנו מכוח עיקר הסעודה למורי וכל ו בכל אלה שסוברים שעזין בטר עיקר הסעודה ויש לך גם אכילה בראש חודש ואז אתה אומר גם של שבת וגם של ראש חודש לשבת בגלל עיקר האכילה לראש חודש שגם כעת אכלת ואין זה צרת דסטרה כיוון שיש לנו יקנה כמו שבת אשר במוצאי שבת יש יום טוב שאז בזמן הקידוש אנחנו מברכים יקנה קידוש והבדרה והרי לכאורה יש כאן תרטצת ראה הדדה ולמרות הכל אנחנו אומרים גם את זה וגם את זה משום כך א כאמור לשם השלום כשיש לנו מציאות כזו מן הראוי שימשיך לאכול גם אחרי צת שבת ואז נחק מנהגבותם להפכיר גם זה וגם זה רבי חניה בנגש