האם מותר לגלח את השיער שבין הגבות לגבר? כלומר, האם מותר לגבר לגלח את השיער שבין שתי האגבות שלו? בשאלה שנייה, האם מותר לגבר לשים קרם או משחה על הפנים? ובכן כידוע שהתורה עוסרת שלא ילבש גבר שמלת אישה. ורבנו הביא את הלו הזה בהלכות עבודה זרה ולא בכדי. רבנו אומר שלא תעדה אישה, שלא יעדי איש עדי אישה. זה לו אחד ולבו שני שלא תעדי אישה עד איש ופירש רבנו בספר המצוות לו בן מ שהוזרו הגברים מלעדות עדיי נשים כלומר זה לא רק שמלה תכשיטים אם גבר מתקשט בתכשיטי נשים עובר עליו מן התורה והוא אומרו ולא ילבש גבר שמנת אישה וכל גבר שעדה או לבש דבר שהוא מפורסם באותו המקום שצורה זו מיוחדת לנשים לוקה. כלומר, כל שהגבר לובש או עודה עדי שזה מפורסם שהוא ייחודי לנשים אז ה הוא עובר על הלו הזה מן התורה ולוקה. וכאן רבנו בספר המצוות מתנדב להוסיף טעם לאיסור שלו כדרכו. כי במורא מוחים הוא עושה את זאת לא תמיד בשבר המצוות. וכאן כן ודע שהמעשה הזה כלומר שהאנשים אודות עדי הגברים או הגברים עדי הנשים יש שהוא נעשה לעורר את הטבעים לשחיטות כפי שהדבר מפורסם אצל עמים כלומר כל הניסיונות של בני אדם לטשטש את ההבדלים בין המינים אלה הם ניסיונות שמגמתם להרבות את הזימה ואת התואבה ומשום כך התורה גדרה גדר בזה ועשרה את תשטוש ההבדלים בין המילים. זהו טעם אחד אבל לפי הטעם הזה היה רבנו צריך להסדיר את הלכות א את ההלכות האלה בהלכות ייסורי ביאה בספר קדושה ולא בהלכות עבודה זרה כפי שהוא עשה. רבנו כותב בספר המצוות טעם נוסף ויש נעשה למיני עבודה זרה כפי שהוא מפורש בספרים המיוחדים לכך ראה מור נבוכים חלק ג פרק לו ופעמים רבות שמתנים בעשיית מקצת הקמעות ואומרים שאם היה מתעסק בכך איש ילבש בגדי נשים והתקשט בזהב ומרגליות וכיוצא בהם ואם הייתה אישה ש שלום תחגור כבדן וזה מפורסם מאוד אצל בעלי העניין הזה כלומר רבנו מגלה לנו שהעבודה זרה והמיסטיקה קמאות נקרחו יחד עם המתירנות ובאמת אנו מוצאים אפילו בימינו במחקר הארכאולוגי שבמקומות של בתי פולחן של עבודה זרה במצרים בארץ קנען מה שהיה ארץ קנען שהיו פותחים את הפולחן הדתי שלהם במיני מינים מתירניים מאוד נועזים כדי להרבות באקסטזה ואז הם כביכול יכולים להיכנס לעבודת לעבודה זרה שלהם אז מחר בעבודה זרה היא מינות כפירה והיא קשורה במיניות בתועבה של המיניות אז רבנו בכוונה הביא את ההלכות האלה בהלכות עבודה זרה ובפרק 12 מהלכות עבודה זרה כתב רבנו בהלכה ט ואלך העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערה אינו אסור מןתורה אלא מדברי סופרים כלומר איש גבר אשר מסיר את השיער שלו מבית השחי ומבית הערבה אינו אסור מהתורה אלא מדברי סופרים והמעבירו מכין אותו מכת מרדות במי דברים אמורים במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין השיער האנשים אם העביר אין מכין אותו ומותר להעביר שיער שער איברים במספריים בכל מקום. ובאמת בהלכה יא הוא מוסיף וכותב דברים שהם אסורים לתורה. איש שעדה עדי אישה ואישה שעדתה עדי איש. לא כן כי זה מפורש המלקי צערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מסקנו מי שילקה צערה אחת לוקה מפני שעדעה דיא אישה לומר אם גבר מתקשט בתכשיט ייחודי של אישה עובר לתורה. אם גבר מסיר שערות לבנות מתוך שערות שחורות עובר על איסור תורה
צובע או צובע. וכן אם צבע שערו שחור מיצבע שערה לבנה אחת לוקה. ואני זוכר כיצד מורי זכרון ברכה היה מאוד כעוס נגד רב מסוים אשר היה סובע את שער זקנו מאוד הוא ראה בזה לא רק בורות לעמר רצות אלא מה פירוש זה זה חלק מהעייסורים שלא יעדיה איש עדייש מן התורה מן התורה אבל גילוח שער בית השחי או שער בית הערבה זה אסור מדרבנן מדין לא יעדה אבל מדרבנן ובאמת בשולחן ערוך אנו מוצאים את ה הלכות האלה בשמיכות ללכות עבודה זרה ביורי דעה סימן קפ"ב הביא השולחן ערוך מרן את ההלכות האלה כמו רבנו ממש כמו רבנו ולכן על בסיס הדבר הזה נראה לומר כתשובה לשאלות שנשאלו אם תיקון הגבות נעשה לשם יפוי להבדיל מגבות שהשיער מאוד ארוך ומפריע לראות. אז אם באמת התיקונים האלה, הקוסמטיקה הזו ייחודית לנשים אין החנמי שעשו לגבר לפחות מדרבנן לנו כן ונראה שזה באמת רק תיקון נשים אם נעשה רק לשם נוי אבל אם זה נעשה כאמור כי זה מפריע לו לראייתו מותר וכן לגבי השאלה ביחס לקרם ומשחה על הפנים אם הדבר נעשה בגלל שיש לו פצע מותר אם הדבר נעשה כהגנה בגלל בחורף מפני הרוחות אשר בקור אשר באים על החוט ופוגעים בו אז זה מותר אבל אם נעשה בגלל קישוט ותיקוני נשים ובדברים שבולטים שבולטים כמו איפורים וכאלה דברים אז הוא עובר על איסור דאורייתא אבל אם זה לא דברים שבולטים למשל אדם לוקח שמן או לוקח ממרח הוא ידהן כדי שיהיה נאה זה לא תיקון נשים ייחוד אלא זהו לסוך. השיחה היא דבר המוכר. להצהיל פניו משמן. הרי המקרא מדבר על כך שהיו שמים שמן על הפנים ואז הפנים צוהלות. אז זה לא תיקון ייחודי לנשים. אבל קרמים ואיפורים ייחודיים לנשים אלה הם אסורים לגבר. רבי חני