רבנו בפרק 29 מהלכות שבת הלכה יד והלך אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפי כך אם נתערב בו ביין כלומר דבש או שעור אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשים עליו כיוון שבה כי כל שעור בכל דבש לא תקטירו אז אם כן זה נסע לנסך על גבי המזבח נמשל גם מן הקידוש כך אנו מורים בכל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחורה או מגולה או מבושל שאין קדשין על אחד מהן וזה נכון שאין קדשין על אחד מהן אלא שרבנו הוסיף עליהן שגם יין שתערב בו דבש או שעור כל אלה כבר פסולים לקידוש גם שטעמו טעם חומץ אף על פי שריחו ריח יין אין קדשים עליו וכן שמרים שנתן עליהן מים אף על פי שיש בהם טעם יין אין מקדשים עליהם במ דברים אמורים בשנתן על השמרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה אבל הם מוציא ארבעה הרי זה יין מזוג ומקדשים עליו ובהזדמנות נתעכב על הגדרים של יין מזוג אז ובימינו ובשיטות השונות כלי שהיה מלא יין אפילו מחזיק כמה רבעיות אם שתהם ממנו מעט הרי זה פגמו בנסל ואין מקדשים על השאר מפני שהוא כשרי כוסות יין שריחו ריח חומץ וטעמו טעם יין מקדשים עליו וכן יין מזוג וכאן הגענו לחלק שאנחנו רוצים לייחד עליו את הדיבור היום וין צימוקים מקדשים עליו והוא שיהיו צימוקים שיש בהם לחלוחית שאם ידרוך אותן יצא מהן דבשן. כלומר יהם צימוקים אלה הם צימוקים שיש בהם דבש כלומר יש בהם לחוט לא יותר מדי מצומקות עד שאין בהם לחוט. שימוקים כאלה. אם הוא ישרה אותם במים, אם יחטוש אותם, אם יחטוש בשרי, הכל, הכל זה אפשרי. באופן כזה שהדבש במעלך הזמן יתמזג עם המים והמים והדבש יהיו לאחד לאחד זה עיקרי אין צימוקים והוא מותר לקידוש ומורי מאיר ב איך קוראים בערם מחומר אמנם בייסורי מזבח יין צימוקים יין מגידו שלושה 40 יום א שלושה 40 יום בכלל הרי אלו לא יביא ומביא כשר. כלומר יש דברים שלגבי המזבח הם לא פסולים לגמרי. יש להם איסור לכתחילה להביא אותם אבל הם מביאו אותם כשר בכללם יהן צימוקים. אבל מה כבר הריבק את ההלכה ברבנו בעק כבותיו שכל מה שכשר בדיעבד למזבח מותר לכתחילה לקידוש. ולכן אומר הבן מורי ורוב העניים בתימן קידשו בסופי השנים על ין צימוקים כאמור בגלל שכאמור זה מותר לכתחילה ו הרבה נאמר בעניין הזה איך מכינים את עניין צמוקים אבל באמת זה דבר שהוא אדוק לא מצליכת 40 יום שמקסימום שרייה שלושה ימים אפשר בפחות ולכן אפילו בערב שבת שוחט אדם נבים בים הוא מקדש משום כך יש חשיבות גדולה מאוד לדעת את הדין הזה א' בגלל שיש בני אדם שלא יכולים לשתות יין אמיתי זה מזיק להם יש בני אדם שאין להם יין אמיתי כשר בכל או יותר יינות שמורי קורא להם היינות המסוכרים והמפוסתרים של ימינו שהוא אומר ברכתם הכל ואינם כשרים לקידוש וכולי ואז בצר לו לאדם מה הוא יעשה יכין יהין צימוקים מה שבטוח בטוח זה קידוש על בטוח אמיתי והועיל בזה ביאת כל אדם לעשות אם הוא התרגל לכך ומהיר כל כל התהליך וראוי לכל אדם כמעט אז מכן טוב וחשוב לטפח ולקדם את העניין הזה של יין צימוקים כפתרון בגלל שרבים רבים מקדשים עליינות מסוכרים מוסרים שכאמור הם מברכים ברכה לבטלה לפי רבנו כי צריך לברך שהכל ולא פרוכבן וכאמור אין יוצאים מדי חובת הקידוש עלבד רבנו עלבד רבנו עכשיו שאל השואל מה הדין של ין צימוקים אשר הוא לא הכים אותו מערב יום טוב כי הדינים האלה שקראנו כעת הם כוחם לקידוש של שבת וכוחם לקידוש של יום טוב דין אחד להם אבל מה הדין אם לא הכין אותם ערב יום טוב? האם מותר להכין את ין הצימוקים על ידי כטישה? לחטוש את הצימוקים ולערבב את הבטב את ה את הדרש הצימוקים במים וכולי? שהרי מלאכות אוכל נפש מותרות ביום טוב. כלומר הדבר פשוט שאסור אסור בשום פעמים ואופן לשחות א ענבים או גם צימוקים בליל שבת ויום שבת זה דבר פשוט אבל ביום טוב שמלאכות אוכל נפש שותרו האם הדבר הזה מותר או אסור והתשובה אסור ולמה כיוון שחכמי ישראל התירו מלישה ואלך השחיטה שייכת לקטגוריה של דישה כלומר בזמן שקוצרים אחרי הקצירה דשים ומפרקים את הזרעונים מתוך הקליפות שלהם ואחר כך יש את הברירה מרוח וכולי אבל הדישה נמצאת באחת המלכות המוקדמות שנאסרה ולמה נאסרו כי הרי מה בכך אם האדם ידוש מערב יום טוב כלום החיטים יתקלקלו לא תקלקלו ואותו דבר שחיטת פרי שחיטת ענבים שהיא מלאכת דישה ביום שבת זה מלאכת דישה שוחט ענבים זה מפרק זה כמו דש כלום זה תקלקל אם עושים את זה מערב יום טוב לא אין אין זה מתקלקל וכל מלאכת אוכל נפש שיכול האדם לעשות אותם מערב יום טוב והיא לא תתקלקל אז למה לא היא אסורה יכול לעשות מערב יום טוב משום כך ברמה עקרונית אסור לשחות א ענבים ביום טוב או לכתוש צימוקים בשביל בשביל להוציא מהם את דבשן ולערבב את זה במים. אבל כאן המקום להאיר שאם אדם קטש צימוקים או הייתי אומר כתש צימוקים