סידור עשיית מצות מצוות אלו בליל 15 כך הוא בתחילה מביאין כ** לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קידוש היום וזמן ושותה ואחר כך מברך על נטילת ידיים ונוטל ידיו ומביאין שולחן ערוך ועליו מרור ירק אחר הוא מצא בחרוסת בגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום 14 ובזמן הזה מביאין על השולחן שני מיני בשר אחד זכר לפתח ואחד זכר לחניגה באמת רבנו אומר שבזמן שבית המקדש קיים מהר יבנה על השולחן יהיו שני בשרים. בשר גופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום 14. בזמן הזה שטרם נבנה המקדש מביאין על השולחן שני מיני בשר. אחד זכר לפתח ואחד זכר לחגיגה. מהוא העניין הזה שעל השולחן מביאים א בזמן שבית המקדש קיים גופו של כבץ הפסח הואשר חגיגה. רבנו בפרק עשירי מהלכות קורבן פסח, הלכה יב אומרת הדברים הבאים שיש צורך בנוסף לקורבן פסח גם להביא קורבן חגיגה. הוא אומר כך בהלחה יב. כשמקריבין את הפסח, כלומר את קורבן הפסח בראשון כלומר ב-14 בניסן להבדיל לקורבן פסח שני יד ביר מקריבין עמו שלמים ביום 14 מן הבקר או מן הצון גדולים או קטנים שכרים או נקבות כל זבחי השלמים וזוהי הנקראת חגיגת 14 ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לשם אלוהיך צון ובקר הם מתי? כלומר שבת ובד הם קורבן פסח עוד מביאים קורבן שלמים וזו נקראת חגיגת רשות היא לא חובה אלא היא רשות חגיגת 14 אומר רבנו רשות ואין חובה והיא נאכלת לשני ימים ולילה אחת כוחות זרחי שלמים ואסור להניח בפשר חגיגת 14 ליום השלישי שנאמר לא ילין וכולי אבל על כל פנים יש על השחן בזמן שבית המקדש קיים שני בשרים בשר כבש שהוא קורבן פסח צלוי כולו ובשר שלמים זהו קורבן חגיגת רשות שיכול להיות גם מן הבקר למה גם זה וגם זה אז אמרו חכמים כדי שאת קורבן פסח יאכלו על הצובע דהיינו שלא יאכלו אותו כמו רעבתנים כי מאחר וחובה להימנות מראש על קורבן הפסח ו ואסור שאיר ממנו, לא יתירו ממנו אז מטבע הדברים מי היה מתלקד סביב קורבן פתח? קודם כל בני המשפחה. התעים המשפחה היא גדולה ורוצים להיות חבורה אחת. אז מהו הקריטריון? פני המידה הוא לפחות כזית לכל אחד ואחד לפחות. אז משום כך, אם לא יהיה עוד בשר נוסף, אז הוא יאכל על הרעב, על בטן. ואז לא יתנהגו כבני מלכים אלא כרעבטנים ואנחנו רוצים בערב זה שאנחנו נהיה בני חורים לא רק זכר אלא להיות ממש בנים למקום לקדוש ברוך הוא ובני חורים ומתנהגים כמסיכים כבני אדם שהם מנומסים אצילים לכן לא תשברו כל עצם לא תשברו בו לא כמו רעבטנים ששוברים עצמות אלא הכל בצורה מאוד מאוד מאוד אצילית ומשום כך צריך להיות לא חובה אלא רשות קורבן חגיגה כדי שבאמת תכלו את קורבן פסח על השובע אומר רבנו הם מתי מביאים עמו חגיגה זו בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמועט אבל אם חל יום 14 להיות בשבת או שבא הפסח בטומאה או שהיו הפסחים מרובים אין מבין אמו חגיגה בין מקריבים אלא פסחים בלבד. כלומר מתי מקריבים קורבן חגיגה? בזמן שהוא ליל הסדר בא בחול בא ובטהרה ובמוע. כלומר בזמן שעם ישראל טהורים וגם אין הרבה קורבנות פסחים מועט. אין הרבה. ולכן כיוון שאין להשיג וזה מעט אז עושים לוקחים קורבן א חגיגה שהאפשרויות גדולות יותר, לא בין שנתות אלא אפשר לבקר, אפשר נצאן אפשר גדולים, אפשר קטנים, אפשרים, אפשר נקבות, האפשרויות גדולות יותר. אז בזמן ולכן בנסיבות כאלה אז לוקחים קורבן חגיגה. אבל אם חל 14 ביום שבת, אומר רבנו חל יום 14 להיות בשבת. כמו השנה שרב חל להיות בשבת. או שבא הפסח בטומאה כמו בימינו שאנחנו כבר גמרנו היום אנחנו פנים אין לנו קורבן פסח אין לנו מקדש מהר יבנה או שהיו הפסחים מרובים ואין לנו בעיה יש בשפע יכולים להיות שתי חבורות שלוש חבורות בשפע אין מבין אמו חגיגה ואין מקריבים אלא הפסחים בלבד עכשיו יוצא איפה כך הנה רבנו אם אנחנו חוזרים לפרק שמיני מהלכות חמץ ומצה רבנו אומר שעל השולחן בזמן על השולחן בזמן שבית המקדש קיים יש שני שני דברים גופו של כבש הפסח כי הוא שלם גופו צולים אותו שלם גופו של כבסת הפסח ובשר חגיגה של יום 14 זה לא כתוב שהוא שלם שר חתיכות חתיכות אבל הכבש צריך להיות שלם ובזמן הזה שאין לנו קורבן פסח ואין לנו מקדש ואין לנו קורבן חגיגה אז אחורה אנחנו פטורים מכל הדברים האלה. אומר רבנו, לא יש חובה. חובה להזכיר זכר למה שהיה כי אנחנו מחכים משתוקקים ליום שיהיה. אז חייבים לעשות זכר. כמו שרב נחמן בן זכאי עשה הרבה מצוות זכר לבית כדי כי אז כשיצאו ליבנה מירושלים שלא ישכחו יתמידו לשאוף להגיע חזרה לירושלים. אז גם כאן חייב יש צורך שיהיה זכר. ובזמן הזה מביאים על השולחן שני מיני לבשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה באמת אנחנו מוצאים בגמרא הרבה דעות העניין הזה של הזכר נאמר בגמרא פסחים קיד עמוד בניה רבי יוסה אומר מצווה להביא לפניו חזרת וחרוסת הוא שני תבשילים מה שני תבשילים אמר רב הונה סילקה וערוזה כלומר רב הונה אומר בליל הסדר תביא שני שלים חלק ואורז. אז קודם כל רואים שבזמן המוראים היו נוהגים לאכול אורז בליל הסדר. עדיין לא באה החומרה אשנזית שהתגלגלת גם אצל ספרדים רבים שלא אוכלים אורז אלא סילקה וערוזה. וזה זכר לשני התבשילים פסח וחגיגה סילקה וערוזה. חזקיה אמר אפילו דג וביצה שעליו. אם מרגישים דג מתוגן עם ביצה גם זה זה אחד לשני התבשילים. כך הזקיה אומר. רבי יוס אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה רבינה אמר אפילו גרמה ובשולה גרמה ובשולה כלומר עצם בבישול אבל רבנו פסק בעליל כמו מי כמו רבי יוסף לא סלקרוזה או כאלה דברים צריך דבר ממשי פסק רבנו כמו רב יוסף שמה מגישים שני מיני בשר אחד זכר לפתח ואחד זכר לחגיגה אלא שבעניין זה של שני מיני בשר בזה באנו למחלוקות של של הראשונים איך צריכים להיות שני מיני הבשר שנמצאים על השולחן בליל הסדר האם שניהם תבשילים האם שניהם צלי האם אחד צלי ואחד ואחד מבושל אז מורי אומר ב איך קוראים בהערה ג' הוא מנהג המהדרין אצלנו להביא שני מיני בשר אחד צלי זכר לפסח ואחד מבוש זכר לחגיגה כמו שכתב רבנו חנן אלדיה רבנו חנן כך כתב לכן כתב הריף הצלי זכר לפסח והמבושל זכר לחגיגה אז אנחנו נוהגים כמותם אחד זכרצלי זכר לפסח ואחד מבושל זכר לקורבן חגיגה כי הרג קורבן חגיגה יכול לאכול אותו איך שהוא רוצה הוא רוצה צלי הוא רוצה מבושל זה רשות מה שהוא רוצה יכול לעשות בו ויש שדקדקו להביא שני מיני הבשר צלי אלא אחד מן הצון זכר לפ פסח והשני ממנה בקר זכר לחגיגה זה דקדקו כלומר דווקא באותו לילה צלי למה שהרי מה כתוב במן שתנה אלא אם כן לא כולם יש להם את הדבר הזה והלילה הזה כולו צלי כן אז אם כן אם הלילה הזה כולו צלי אז מה הוא יעשה ולכן עשו גם את קורבן פסח את קורבן חגיגת שלי לא רק את קורבן האחן כמה יש שדקדקו או כן א בהרוב הגישו בשר צה או כמו שכתב המגיד משנה לקמן בסבי נהג להביא שני מיני בשר תלי מבושל וגם בצה כלומר א שני מיני בשר צלי הוא מבושל וגם בצל זה חובת
כולם כן כולם כי בדרים האלה מה אכפת לך שתעשה כמו כולם זה שפע זה גיבון זה יפה וכולי ובאמת רבותיי באשרחן ערוך כיוון ששם כבר חששו ולא יש מקומות שלא נהגו לאכול צלי כן בגלל שלא יגידו שמקריבים קודשים בחוץ אז בשולחן ערוך נאמר בזו הלשון בסימן תעג על אור החיים סעיף ד נאמר ככה ושני תבשילים אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ונהגו בבשר ובצה אז בשר ובצה אומר אומר המשנה ברורה זכר לחגיגה ומחל 14 ערב 14 שבת יש אומרים ואין צריך לקח רק תבשיל אחד כנגד פסח בחגיגה אינה באה אז שאינה דוחה שבת ויש אומרים דאף על פייכם צריך לעשות שני תבשינים כמו בשאר שנים ולא פלוג רבנן בזה מדאינה אלא זכר בעלמה וכן נוהגים כלומר באמת שואל השואל ישאל בבית צדק השנה שזה ערב פסח שחל בו בשבת שאין קורבן חגיגה אילו היה מקדש אין קורבן חגיגה האם על השולחן נקריב זכר לפסח וזכר לחגיגה יש דעה שאומרת לא ויש דעה שאומרת לא פלוג ונראה שבאמת רבנו לא חלק ואיב לא חלק גם השנה אנחנו עשים זה שני מיני בשר זכר למקדש והנה וגם בצח כי אנחנו נוהגים גם זה וגם זה ונהגו בבשר ובצח אומר אומר המשנה ברורה וכל שכן היא בעל לעשות שני מיני בשר כלומר מה שכתוב בשולחן ערוך בשר ובצה זה פשיטה אלא כל שכן אם הוא רוצה לעשות שני מיני בשר אחד צלי ואחד מושל זה המשנה ברורה אומר אחד צלי ואחד מושל זה אחד הפסח חגיגה זה שפיר גם אלא דעתף בביצה יצא בזה הביצה כמו שאומרים גם אם ירצה לתת אבל לכתחילה המהדרין המהדרין אדרבה שני מיני בשר ועל פי זה אומר מורי המהדרין המהדרין ש דרין אדרבה ואדרבה שניהם צלוי שניהם צלוי גם פסח וגם חגיגה שניהם צלוי יש כתבו למה שבחרו בבעה בצה בארמית קוראים לזה בעה בעה כלומר בעמנא למשרות יתנה אז כבר אפילו יש מדרש השם יש כתבו משום דעושים אנו זכר להבלות בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קורון פסח לסיכום ורבותיי חובה לעשות שני מיני תבשי זכר למקדש ולפי רבנו זה שני מיני בשר אלא מה שנהגו גם כן בביצה השני מיני בשר נהגו בבצה לפי הראשונים צריך להיות אחד צלוי ואחד מבושל אומר מורי המדקדקים במהדרין שניהם צלוי אלא שיש עוד מהדרין ממהדרין ששניהם צלוי וגם תבשיל וגם בצה הכל לצאת בחובת זכר ובלבד שהקדוש ברוך הוא ישמע תפילתנו צעקת משיח צדקנו בית מקדשנו ונזכה לאכול מן הזבחים אמן