1-3. כן, כי יש לאדם חיבה לספרו המשומש, ויש שאדם רושם הערות או תיקונים ולו קטנים, שלא נראו בעיניך. וכבר אמרו חז"ל, רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו, וכן הוא בספרים, כפי שתיארתי לעיל.

1-2. בלחש כזה שאוזניו שלו שומעות, לא של אחרים.

1-4. לפי הדין התלמודי, אין אופן מיוחד שבו מניחים תפילין, לא מיושב ולא מעומד. המנהג הספרדי שלאחרונה חדר לתימן, תפילין של יד מיושב, ותפילין של ראש מעומד. על פי המנהג האשכנזי, הכל מעומד, עיין שו"ת מהרש"ל, צח, שם המהרש"ל הגן בתקיפות על מנהג האשכנזים להניח רק מעומד, למרות שמקובלים טענו כמו המנהג הספרדי. והרמב"ם לא חיווה דעה, כי כאמור, גם התלמוד לא חיווה דעה בעניין, כלומר שלפי התלמוד והרמב"ם, אין נפקא מינה כיצד מניחים תפילין, מיושב או מעומד.

הרמב"ם במורה הנבוכים פ"ב (ח"ב) מנסה להתמודד עם שאלה זו. ואכן אומר הרמב"ם, שישנו קושי בשפת אנוש לבטא את פעלו של הבורא, ולכן נקטו חכמינו בכינוי "שפע" ואף דימו זאת למעיין מים שהוא שומע מכל עבר. ובפנ"א ח"ג סובר הרמב"ם מעגל: "כבר ביארנו לך כי השכל הזה אשר שפע עלינו מאתו יתעלה הוא המגע אשר בינינו לבינו, והבחירה בידך, אם תרצה לחזק את המגע הזה ולעבותו עשה ואף תרצה להחלישו ולדקקו לאט לאט עד שתפסקהו עשה" דהיינו, זה תלוי בהתעסקות מחשבותיו של האדם. האם הוא מתאמץ יותר ויותר להעסיק מחשבותיו בידיעת השם או מרוקן מחשבותיו ממנו לטובת יצרו.

במס' סוכה דף כב ע"ב: "אמר ר' יוחנן אבר קטן יש לו לאדם... אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה לבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע... ולפני כן נאמר: "תניא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש...". ובמס' ברכות דף כ"ב ע"א: "... שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים". ובכלל היצר המיני הוא אנטי תיזה לתיזה התורנית והאלקית, ולכן אמרו חז"ל, שהקב"ה אמר, בראתי יצר הרע (=יצר המין) בראתי תורה תבלין לו. וכן אנשי כנסת הגדולה תיקנו שתי ברכות שצריך האדם לברך כל יום בברכות השחר, כשחוגר חגורו מברך אוזר ישראל בגבורה, כי איזהו גיבור הכובש את יצרו (דלמטה סמוך לחגורה, שהוא היצר, שאין דומה לו). וכשמעטף את ראשו (סמל לשכל ולמחשבה שהוא צלם אלקים), מברך עוטר ישראל בתפארה. וכן על זו הדרך, דוק ותשכח.

אין לשנות לחלוטין מן המנהג, ומנהג יפה הוא, ורק בשעת דוחק היחיד רשאי לנהוג כפי שכתבת.

דבר אחד אנו מקובלים שבית שלישי לא ייחרב, אבל עד אז יש עליות ומורדות בגאולה. לכן הננו מתפללים יום יום לא לסתם גאולה, אלא לגאולה שלמה, כי השלמת הגאולה אינו דבר פשוט, כשהבסיס לכך, ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, ואם אנו שלומי אמוני ישראל טרם זכינו לדעה (דעת אמת) שהוקשה למקדש, כיצד נשתעשע שקרובים אנו להשלמת הגאולה, כשיש צורך שדעת ה' תתפשט גם בקרב אחינו, שאינם שלומי אמוני ישראל, ואח"כ בקרב הגויים.

חד סבא = חכם מסוים שנזדמן באותה שעה. כך השימש בגילוי, או בהתגלות אליהו, לפי רבינו, היא התגלות חכם מסים במקום מסוים ובזמן מסוים, שהתייחס לבעיה או לעניין שנדון אז.

דע, שעיקר הדין למתוח את הרצועה מן הזרוע עד לאצבע ולכרוך באצבע, אבל נהגו לכרוך הרצועה מסביב לזרוע. ומנהג תימן עפ"י מהרי"ץ, כפי שכתב בעץ חיים, ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ז' כריכות, והמוסיף על ז' אין עיקר לא בגמ' ולא בפוסקים, וכך נוהגין יהודי תימן ו' כריכות מלאות וחצי בתחילה וחצי בסוף, שהן ז' כריכות. ובשו"ע, או"ח, כז, ז, כתב, ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ו' או ז' כריכות ובמשנ"ב במקום כתוב, והכריכה סביב הזרוע אינה מעיקר הדין, ובספר כוונות האר"י כתב שהאר"י נהג לכרוך ז' כריכות סביב הזרוע, ובט"ז כתב שהכריכה סביב הזרוע אינה מן המצווה.

אין דיבור בין נט"י לברכת המוציא נחשב הפסק, כי שיטתנו היא שהסמיכה בין הנטילה לברכה היא בין מים אחרונים לברכת המזון, שהיא הברכה היחידה שחובה לברך אותה מן התורה. והרי הלכה היא, שנוטל את ידיו ומשמרן כל היום, וכיצד יכול הוא בלי לדבר. עם כל זאת, ישתדל שלא לדבר, כי בלאו הכי בכל עת אסור לאדם לדבר, דבר שאין צורך או חובה לדברו.