לכבוד הרב שליט״א,
בעיוני בדברי הפוסקים מצאתי שכמה אחרונים הרחיבו את איסור שוחד גם לכל ממוני הציבור, אף כשאין כאן דין תורה
בפרט ראיתי בפלפולא חריפתא לסנהדרין (ג, סימן יז אות ש), בברכי יוסף (חו״מ סימן ט), ובפת״ש שם, שהביאו שאסור ליתן שוחד לנאמני הציבור אפילו בעניינים שאינם דין תורה
:וכן כתב הערוך השולחן (חו״מ סימן ט סעיף א), וזה לשונו
"לאו דווקא הדיין אסור בקבלת שוחד, אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור… אסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה, וכל שכן על ידי לקיחת שוחד
ולכן נתעוררו אצלי כמה נקודות למעשה
1.    נציג ציבור המטה הקצאת משאבים מפני בקשת רבו, אף שיש אחרים הזקוקים לכך יותר – האם זה בכלל שוחד או הטיית דין, או רק הנהגה בלתי ראויה
2.    ראש ישיבה המקבל בחורים על פי המלצת תומך הישיבה, אף שהדבר מזיק לבחורים אחרים הרוצים ללמד באותה ישיבה – האם זה נחשב שוחד 
3.    גבאי בית הכנסת הנותן עליות למי שסייע לו בענייניו האישיים – האם זה בכלל שוחד, או רק חוסר יושר בהנהגת הציבור
4.    נציג ציבור שמלחיצים עליו שאם אתה לא תשמע לנו, נשמיץ אותך. וכו'.
אבקש מהרב שליט״א להגדיר את גדרי האיסור בכל אחד מהמקרים, מהי הדרך הראויה לנהוג
בכבוד רב