לכבוד הרב רצון ערוסי,

נשאלת באתר במפורש על לימוד הקבלה וספר הזוהר, והשבת: ״כלל גדול הוא, שכל לימוד חכמת קודש, שיש בה סתרי תורה, לא ילמד אדם, אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין״, ובהמשך כתבת שמי שהגיע לדרגה הראויה ״עליו ללמוד… מפי יודעי חן באמת״ (אתר נצח ישראל, ״קבלה - ספר הזוהר״).

ואני שואל: כיצד דווקא אתם, ההולכים בדרכו של רבנו הרמב״ם, לא מתעבים את אלו התכנים שבספרות הקבלה והזוהר, כגון הספירות, הפרצופים, זעיר אנפין וכיוצא בהם? למה לכם לתת לתכנים אלו מקום ולגיטימציה, ואף להציג את לימודם כחכמת קודש?

כיצד דברים אלו מתיישבים עם ייחוד ה׳ הצרוף של רבנו הרמב״ם ועם מלחמתו של מארי הישיש הרב יחיא קאפח זצ״ל נגד דברים שראה כפגיעה בעיקרי האמונה?

רבנו פסק: ״כל המודה בעבודה זרה שהיא אמת, אף על פי שלא עבדה, הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא״ (משנה תורה, הלכות עבודה זרה ב, ו).

אם כן, מדוע אתם לא מתעבים תכנים הסותרים את ייחוד ה׳? מדוע אתם נותנים להם אפשרות ולגיטימציה? מדוע להציגם כחכמת קודש ובכך לתמוך בקיומם ובהפצתם? הלא אתם יודעים את שיטת רבנו ואת יסודות הייחוד במפורש.

ואם לדעתכם הספירות, הפרצופים ושאר התכנים הללו אינם סותרים את ייחוד ה׳ לפי רבנו, אבקש שתסבירו בפירוש כיצד.

״קרא בגרון אל תחשך, כשופר הרם קולך; והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם״ (ישעיהו נח, א).