תשובתנו זו נועדה לימינו, שטרם זכינו לחידוש הסנהדרין, אלא אנו מתנהלים במשטר דמוקרטי, ויש לכבד הסכמה דמוקרטית לכלול בכנסת חברי כנסת שאינם יהודים. 
ובכל זאת יש להבחין בין חברות בכנסת לבין חברות בממשלה.
ממשלת ישראל אמורה להגן על מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהגן על היהודים ברחבי תבל.
מסופקני שאם לא יהודי, שיהיה חבר בממשלת ישראל יזדהה ויפעל למען מדינת ישראל כמדינה יהודית ולמען העם היהודי, וכל שכן כשלא יהודי מצהיר, שהוא לא אומר בהמנון נפשי יהודי הומיה, כלום הוא יכול להתעלם? 
אבל בהכרעות הממשלתיות, הדבר המרכזי שצריך לעמוד בפני חברי הממשלה, הוא שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ויש להבטיח את קיומה. יש להסתייע באמצעות קיומה להגן על העם היהודי בכל מקום שהוא בעולם. הבסיס לקיומה של מדינת ישראל, שנפשו של כל יהודי במשך 3000 שנה שהיה נפוץ בתפוצות הגולה, במזרח, במערב, בכל פינה בתבל, נפשו של כל יהודי המתה וחלמה אימתי תזכה לשוב לא"י וכל שכן לשוב לארץ ולכונן את מדינתו של העם היהודי.
מי שסבור, שמדינת ישראל היא מדינה של הישראלים, פירושו של דבר, שהיא לדידו, מדינה לאזרחיה, ולאו דוקא לעם היהודי, אלא כל רוב שיהיה בה, הוא רוב לגיטימי מבחינה דמוקרטית, אבל מבחינה חוקתית, הוא לא יכול לפעול בשם עמ"י, בשם העם היהודי, ולכן, עם כל הכבוד, כל חבר כנסת אשר משתתף בממשלה וכל שכן בקבינט, שאינו מכיר בדבר החוקתי הזה, שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, איננו ראוי להיות חבר ממשלה, וכל שכן חבר קבינט.
לסיום, 
אין כל סתירה אם אכן באמת יאמר נפש יהודי הומיה, גם אם הוא לא יהודי, וגם אם הוא חבר ממשלה, כל עוד הוא מכריז ומודה, שהעם היהודי, לא שום עם אחר, במשך אלפי שנים, נפשו המתה לציון, אזי הוא ראוי לשמש כחבר בממשלה או בקבינט, אבל אם איננו מכיר בעובדה, שרק נפשו של העם היהודי המתה לציון במשך אלפי שנים, הוא איננו ראוי לשמש כחבר בממשלה, וכל שכן לא בקבינט, שאמורים לנהל את העם היהודי ולדאוג לשלום העם היהודי בכל מקום שהוא בתבל.
זה הסוד וזה היסוד למבחן, אם אנשים חכמים חשובים ככל שיהיו, ראויים לשמש בניהולה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.