דילוג לתוכן העיקרי

הגדרת יין מבושל לקידוש לפי שיטת הרמב"ם

שאלה

שלום עליכם כבוד מורנו ורבנו 
יש לי שאלה לגבי הגדרת יין מבושל לקידוש לפי שיטת הרמב"ם.
ראיתי שיטה להכנת צימוקים שבה לוקחים ענבים שלמים וחיים, וחולטים אותם במים רותחים למשך זמן קצר מאוד (בין 30 ל-60 שניות) רק כדי שייווצרו סדקים בקליפה והנוזלים יתאדו מהר יותר בשמש. הענב עצמו לא מתבשל מבפנים אלא רק עובר חליטה חיצונית, ולאחר מכן מתייבש בשמש מספר ימים.
השאלה שלי היא: אם אני לוקח את הצימוקים האלה, משרה אותם במים כדין ומפיק מהם יין צימוקים – האם החליטה המוקדמת שעברו הענבים השלמים פוסלת את היין העתידי לקידוש לדעת הרמב"ם שאוסר יין מבושל? 
או שמא כיוון שהבישול נעשה בענב השלם לפני הסחיטה ולזמן קצר, אין בזה משום יין מבושל? 
ברוכים תהיו.
 

תשובה

מצ"ב תשובת ר' משה ירימי:

מלאכת בישול להרמב'ם מוגדרת: להקשות את הרך או לרפות את הקשה כפעולה להכשרת המאכל לאכילה. היין, כמו המים, איננו זקוק להכשרתו לשתיה ולכן אינו נופל בגדר של בישול. אולם לפי המחקרים, היין המבושל שנזכר במקורות נעשה בתהליך דומה לתיאור של השואל. ומכאן נראה לי שלדעת הרמב'ם יין זה יאסר לקידוש