ביום כ״ד לחודש אלול, הוא חודש הרחמים והסליחות, שנת תשפ״ה לפ''ק
לכבוד מו"ר הגאון הרב ד"ר רצון ערוסי נר''ו,
רבה של קריית אונו, מייסד ומנהל מכון "הליכות עם ישראל", ומגדולי המפיצים את תורת הרמב"ם וההלכה בדורנו, אשר זיכה את הרבים בלימוד "משנה תורה" וכתב חיבורים ומאמרים חשובים במחשבת ההלכה ובפסיקתה.
אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה וביקרה, הנני מעז לפנות אל כת"ר בשאלה עיונית, הנוגעת לעומק דרכיו של רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל, אשר האיר עינינו בחיבוריו הרבים, וביניהם שני חיבוריו הגדולים – מורה הנבוכים ומשנה תורה והותיר לנו לעיין ולחקור אחר עומק מחשבתו.
הנה במורה הנבוכים (ח"ג), ביאר הרמב"ם את ענין ההשגחה האלוקית בדרך שונה מן המפורסם. לא כדרך החושבים כי הקב"ה מתערב בכל עת ובכל שעה להעניק או לשלול דבר מה מן האדם, אלא כי מיום הבריאה קבע הקב"ה חוקי טבע, ובהם סיבה ומסובב, ועל פיהם נוהג העולם. נמצא כי מה שאירע לאדם לטוב או לרע, תולדת מעשיו הוא, כפי שנקבעו בחוקי הטבע אשר חקק הבורא בעולמו, וזהו גדר ההשגחה, ואף על פי כן, העיד רבנו כי ליחידי סגולה, אשר השיגו ידיעת ה', יש מדרגה יתרה של השגחה פרטית, "למעלה ממערכות הטבע"
ועל יסוד זה ברצוני להציג שתי שאלות עיוניות.
והנה הראשונה לשאלותי היא על דברי רבנו במשנה תורה, שבהלכות תשובה (פ"ג– ב, ג), מתאר רבנו את דין ראש השנה כמשפט אלוקי ממש, שבו נשקלים עוונותיו וזכויותיו של כל אדם, ונגזר דינו לחיים או למוות. והרי בזה נראית סתירה בין שתי ההשקפות – האם דינו של אדם נקבע על פי מערכת הטבע בלבד, או שמא בהכרעת משפט ישיר מאת הבורא ית"ש.
וזוהי שאלתי הראשונה: כיצד ניישב את הסתירה הנראית בין שני כתבי רבנו?
ועוד שאלה שנייה יש בלבי. אף אם נלך בעקבות דברי מורה הנבוכים בלבד, כיצד יש להבין את מהות "יום הדין" של ראש השנה? אם הכל תלוי במעשיו של האדם על פי חוקי הטבע שנקבעו מראש, מהו ענין המשפט? ואף אותם יחידים, שעליהם העיד רבנו כי זכו להשגחה פרטית יתירה מחמת ידיעתם את ה', גם זה נראה כעניין אונטולוגי עצמי הנובע מהשגתם, ולא כגזר דין ביום מסוים שבו נשקלות זכויות וחובות.
אם כן – מה טיבו ומה מובנו של "יום הדין" לפי שיטת רבנו במורה הנבוכים?
אשמח מאוד לשמוע את דברי כת"ר הנאדר והנשגב, להאיר עיני בשתי נקודות אלו, וה' יזכנו להבין לאמיתה של תורה.
בברכת התורה והחכמה,
המוקיר ומכבד מאוד,