שאלה ברמב"ם
זאת שאלה ותשובה שכבוד הרב עונה
אבן עזרא לקוהלת ז:ג מסביר המילה "רוח" לויהיה שם נפש בעלת ההרגשה המבקשת שררה וגדולה רוח. האם הרמב"ם מסביר המילה רוח כאבן עזרא. לדוגמא הלכות שמיטה יג:יג או אולי רוח - זה השכל שרוצה חכמה כדוגמא יסודי התורה ד:ח?
עליך לדעת, שהשיח של הראב"ע ושל רבנו, שונה, גם יש ביניהם הבדלים בענייני השקפה.
כמו כן, סגנונו של הראב"ע הוא ייחודי ומורכב מאוד.
ואחרי שאמרתי זאת, עקרונית, כוונת הראב"ע במקורות שציינת, וכן תוסיף קהלת, ג, כא, לנפש האלודית שהיא ייחודית לאדם.
ומבחינה זו היא תואמת לכוונתו של רבנו במקורות שציינת, שמיטה ויובל ויסודי התורה.
אבל ראיתי במורה נבוכים א:מ - הרמב"ם מסביר המלה רוח במילים שונות. הוא אומר שרוח זו כוונה והרצון. אולי זאת מה שרמב"ם אומר בהלכות שמיטה יג:יג וזה שונה מהלכות יסודי התורה?
א אפשר.
ב רבנו במו"נ פרש לפנינו משמעויות שונות של רוח.
ולכן נראה יותר לפרש דבריו, בשמיטה ויובל, לפי הפירוש שכתב:
והוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות... והרוח תשוב אל האלודים, שהרי בשמיטה ויובל כתב רבנו, "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו, ולעבדו לדעת את ה'... הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חוקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים".
וכבר סיים רבנו במו"נ שם, "ויש לפרש כל מקום כפי מה שמורה עליו אותו הציבור". דוק ותשכח.