הרמב"ם כותב בהלכות דעות ש'הרואה את חבירו שחוטא צריך להוכיחו' . למה כתב 'חבירו' ולא כתב 'אדם'?
"הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, חייב להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים, ולומר לו: חזור מדרכך הרעה. ואם לא קיבל ממנו, יוכיחנו בסתר..."
שימת לב למילה "חבירו" במקום "אדם" מעוררת שאלה לגיטימית?
האם. ישנן כמה פרשנויות אפשריות לבחירה הלשונית של הרמב"ם:?
1.    דגש על קשר וקרבה: המילה "חבירו" (ידידו, רעו) מרמזת על קשר אישי או קירבה מסוימת בין המוכיח לחוטא. ייתכן שהרמב"ם מדגיש שהחובה להוכיח חלה במיוחד כאשר ישנה מערכת יחסים קיימת של חברות או היכרות. הוכיח לאחר שאינו מכיר כלל עשוי להיות פחות יעיל ואף לעורר אנטגוניזם.
2.    אחריות הדדית בקהילה: "חבירו" יכול להתפרש כחלק מהקהילה הקרובה. הרמב"ם אולי מתכוון שהאחריות להוכיח מוטלת בעיקר על אלו הנמצאים במעגל הקרוב של האדם החוטא, שיש להם השפעה עליו ויכולת לגרום לו להקשיב.
3.    הבדל בין עבירות שבין אדם לחברו לעבירות שבין אדם למקום: ייתכן שהשימוש במילה "חבירו" מתייחס בעיקר לעבירות שבין אדם לחברו. בהמשך ההלכה, הרמב"ם מזכיר "החוטא את חבירו בדברים, או שעשה לו רעה", ומדגיש את הצורך בבקשת מחילה. ייתכן שההתחלה עם "חבירו שחטא" מכוונת בעיקר לעבירות הפוגעות במערכת היחסים הבינאישית. עם זאת, פשט ההלכה נראה כולל גם חטאים שבין אדם למקום.
4.    יעילות ההוכחה: הוכחה של אדם זר עלולה להיות פחות יעילה ואף להתפרש כהתנשאות או שיפוטיות. הוכחה של "חבירו", מתוך דאגה ואכפתיות, עשויה להתקבל בצורה טובה יותר.
5.    השפעה וקבלה: ל"חבר" יש לרוב השפעה רבה יותר על האדם. הוכחה מפיו עשויה להיות בעלת משקל רב יותר ולהביא לשינוי.