דילוג לתוכן העיקרי

חוצץ בטבילה, קרם פנים בשבת והכשרת כלים

שאלה

שלום עליכם מארי. מתנצל מראש על האורך והטירחה. אשמח לתשובות מפורטות עד כמה שניתן.

1. האם 'לק ג'ל' נחשב חציצה בטבילה?
2. האם בנייה על הציפורן נחשב חוצץ בטבילה?
3. האם שיער חוצץ בטבילה מדאורייתא או מדרבנן? נפק"מ האם יש לאישה לחזור ולטבול, במידה ולאחר הטבילה נזכרה שלא בדקה אם יש לה קשרים בשיער או לא.
4. לגבי קרם פנים בשבת ('קרם CC לתיקון והגנה על גוון העור SPF30' - זה שמו המדוייק). הוא נועד לשלוש מטרות. הראשונה, לתת לחות לעור. השנייה, להסתיר פגמים ולתקן את גוון העור. והשלישית, להגן על העור מפני השמש. הקרם עצמו שקוף אך לאחר כמה דקות ממריחתו, הוא מקבל את גוון העור של האדם שמרח אותו, וגורם לאחידות בגוון העור. האם מותר להשתמש בו בשבת?
5. האם צריך להטביל כלי פלסטיק, וכן במידה ואכלתי בצלחת פלסטיק חלבית מאכל בשרי חם, האם ניתן להכשיר?
6.האם יש איזה שהוא חומר שמייצרים ממנו כלים שניתן להשתמש באותו כלי לחלבי ולבשרי? (כמובן לאחר שטיפה במים וסבון).
7. לגבי כלי זכוכית. ידועה דעת מארי שהם ככלי מתכת ויש לכך נפק"מ רבות. אך האם זה לא עניין מדעי? כי קראתי מאמר שיצא בשנת תשע"ד (פורסם ב'תחומין לד'), שנכתב ע"י שני תלמידי חכמים שהם גם מדענים ב'בר אילן', שמוכיחים שזכוכית בולעת ופולטת מעט מאוד (פחות מאחד לשישים והרי "ההלכה מתכוונת לבליעה ופליטה ממשית" ציטוט של כבוד הרב מהמאמר) ולכן דעת מרן בעניין היא הנכונה יותר. במאמר גם הביאו דוגמה מהרדב"ז, שעשה ניסוי בזמנו ע"מ לבדוק אם חומר מסויים בולע או לא, ומכאן הוכיחו שעצם זה שהרדב"ז החליט לבצע ניסוי אז הדבר אינו תלוי במסורת כל שהיא או דעה, אלא במדע המדוייק של אותו זמן. בסוף המאמר ישנם חמישה מורי הוראה גדולים מעם ישראל וביניהם כבוד הרב שלא כ"כ שמחים להתיר היתרים הנובעים מממצאי המאמר מטעמים שונים. אך עברו שמונה שנים מאז ולכן רציתי לשאול, האם ישנו שינוי כל שהוא בנוגע ליחס לכלי זכוכית?

תשובה

1 אם אינו פגום, אינו חוצץ.

2 עקרונית - אין בנייה על הציפורן חוצצת.

מעשית - ככל שהציפורן גדלה, נוצר פער בין הבנייה ובין הבשר, ואז לבנייה יש דין חציצה.

3 שיער המחובר לגוף אינו חוצץ, רק יש לדאוג לכך שהוא יהיה נקי, שאין בו דברים החוצצים. רוצה לומר, שיש לחפוף היטב את השיער לפני הטבילה, וכן להתיר את הקשרים, ואם לא עשתה כן, רצוי שתחזור ותטבול.

ואם כוונה לשערה תלושה, שנמצאת על הגוף, לאחר הטבילה, הרי יש להניח שהיא צפה במים וחזרה ונצמדה לגוף הטובלת ואינה חוצצת.

4 איני מכיר קרם זה, אך לפי התיאור שתיארת איני רואה יסוד לאסור, לא מדין ממרח ולא מדין צובע. לפי שיטתנו, כי מריחה אינה בגדר ממרח והצבע הוא הדם של העור, ולא צבע שנוצר ע"י הקרם.

5 א. לעניין כלי פלסטיק שנקנה מגוי, אינו טעון טבילה. 

ב לעניין הכשר צלחת פלסטיק חלבית ששמו בה מאכל בשרי חם, יש צורך לנקותה היטב ולערות עליה מים רותחים.

6 לפי שיטתנו, כל כלי בולע ופולט, ולכן יש צורך לייחד כלי לחלב וכלי לבשר. לספרדים שפוסקים לפי הגר"ע יוסף זצ"ל, כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים, ומבחינה עקרונית אפשר להשתמש באותו כלי פעם חלבי ופעם בשרי, אבל למעשה, לא כדאי שלא יבוא לידי בלבול בכלים אסורים.

7 לא שיניתי את דעתי. כי מדובר בגזירת הכתוב, שהרי הנחשת בולעת מעט מאוד, ובכל זאת התורה חייבה הכשר או הגעלה, או ליבון, הכל לפי השימוש.