א. החיוב הוא נר אשתו וביתו, ולפי רבינו, גם בשיטה שמדליקין נר לכל בן בית, אבי המשפחה מדליק נר לכל אחד, ולא כל אחד מדליק לעצמו. להבדיל מאחינו האשכנזים, שכל אחד מדליק לעצמו.

לכן מן הרגע שאבי המשפחה הדליק אפילו רק לפי מנהג ספרד, יצאו ידי חובה כל בני הבית.

ואסור למי מהם להדליק לעצמו, בברכה.

זאת ועוד, אפילו להדליק בלי ברכה אפשר שאבי המשפחה יכול להתנגד, כדי שהנס יהא ניכר, שלפי מנהג ספרד נס השמן ניכר יותר מאשר נר לכל אחד מבני הבית, ונראה לענ"ד שגם כשבן הסמוך על שולחן אביו, וגר בבית אביו, שמתכוון לא לצאת ידי חובה, ואסר להדליק בברכה, כי הדלקת הנר היא מעשה מצוה, והכוונה לא מעלה ולא מורידה. להבדיל מתקיעת שופר או מצווה שבדיבור, שיש צורך בכוונה, ואם אין כוונה, או שיש כוונה שלילית, אין יוצאים ידי חובה.

ב. אם יגיע בזמן לביתו, לפי רבנו, יברך על נסים באותו נר חברו, בלי שהחיינו, ובהדלקה בביתו בזמן, יברך שלוש הברכות, לפי מרן, בנסיבות האלה אינו מברך על הנסים.

היה ויאחר מעט לביתו, ואין לו בני בית, יברך על נר חברו, שעשה נסים, ושהחיינו, ובביתו ידליק ויברך רק שתי ברכות, וידליק נר של חנוכה ועל הנסים בלי שהחיינו.