שהחיינו לדעת הרמב"ם

שאלה: 

כתוב ברמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה. וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה. וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן. כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו. ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן".
1. האם ילד המניח תפילין פעם ראשונה חודש לפני הבר מצווה יברך שהחיינו בשעת ההנחה או בשעת קניית התפילין?
2. האם כך נוהגים כיום לברך שהחיינו בזמן קביעת המזוזה או קביעת המעקה? ומה מברכים קודם על המצווה ולאחר מכן שהחיינו?
3. כאשר אבי הבן לא נמצא מי מברך שהחיינו הסנדק או המוהל? שהרי לא מברכים להכניסו לדעת הרמב"ם הל' מילה פ"ג ה"א.
4. האם מברכים שהחיינו על מצוות פטר חמור וכך נהגו בתימן?
תודה רבה

תשובה: 

1. אין לברך שהחיינו למתחיל במצווה. תהא המצווה אשר תהא. אבל על קניין תפילין - חייב. ולכן מי שהניח תפילין לפני גיל שלוש עשרה מטעמי חינוך, וביום היותו בר מצווה, הניח תפילין חדשות, מברך שהחיינו על קניין התפילין.
2. כל דבר שהוא קניין לאדם מברך שהחיינו בעת הקניין, ולא בעת קיום המצווה. בעת קיום המצווה, מברך רק על המצווה.
3. לשיטתנו, אין מברכים שהחיינו ולא להכניסו בבריתו.
4. איני יודע איך נהגו בתימן. רבינו לא הזכיר בברכת שהחיינו בהקשר לזה, בהל' ברכות פי"א הל' ט, הזכיר פדיון הבן ולא הזכיר פדיון פטר חמור, לכן נראה לענ"ד שאין לברך אע"פ שהיו כאלה שטענו שלפי הרמב"ם יש לברך. לענ"ד אין לברך כיון שזו מצווה חליפית, או פדיון או עריפה. נכון שהפדיון קודם לעריפה אולם היא מצווה אלטרנטיבית ולא מוכרחת, ולכן לענ"ד אין לברך.

תאריך: 
16/05/18 ב' סיון התשע"ח
x

Audio Playlist