תפילה אחת לעומת לחש וחזרה במציאות בימינו
שלום עליך מו"ר בעניין תקנת הרמב"ם לתפילה אחת בקול רם, ללא חזרת הש"ץ. במציאות בימינו שרואים אנו שרבים מן המתפללים, אינם מרוכזים בתפילה, ולא רק שאינם עומדים בחזרת הש"ץ כדרך שעומדים בתפילת הלחש אלא מסתובבים ומתעסקים בדברים שונים ומשונים, מי בעלון מזדמן ומי בספר כזה או אחר, מי בדיבורים עם חברו ומי במכשיר הטלפון ועוד כנ"ל... (וגם לסוברים שניתן לשבת בחזרה, הדבר לא מפחית את המתואר, ונראה שאף מגביר...) האם אין זה שיקול מכריע מתוך יתר השיקולים לחזור לתקנת הרמב"ם? יש לומר, שאת המציאות העגומה המתוארת ראיתי במספר בתי כנסת, מגוון ציבורים ועדות, זרמים שונים, ישיבות... וכן בבירור עם עוד אנשים ששיתפתי אותם בהרגשה שלי ביחס הציבור בכלל לחזרת הש" ץ בימינו ומצאתי כמה שותפים להרגשה זו. ועל כן השאלה הנ"ל.
תודה רבה
לפי התיאור שלך, אתה צודק לחלוטין. דא עקא, יש לצערנו גם מציאות אחרת, שגויה מאוד, שידידי הרה"ג עזריה בסיס שליט"א מלין כנגדה, ובצדק. רוצה לומר, הללו שמתפללים תפלה אחת כתקנתו של רבנו הרמב"ם, יש מהמתפללים שאינם אומרים מלה במלה עם הש"ץ, אלא רק שומעים את הש"ץ, למרות שהם בקיאים, ויודעים להתפלל באופן אישי, כי אין הש"ץ מוציא ידי חובה את היודע. ויש לא רק שאינם מתפללים, אלא גם "חולמים", ואינם שומעים את הש"ץ. תוכל לראות כאלה, שהם עומדים ומסתכלים על הקירות, ועל כל מיני אוביקטים שבסביבתם. ולכן עלינו ללמד את הציבור, הלכות אלו היטב. או שיתפללו עם הש"ץ מילה במילה, או להתפלל לחש וחזרה אבל בזמן החזרה כל מתפלל עומד ופניו למזרח, ועומד בהכנעה ושומע את תפילת הש"ץ בחזרה ועונה אמן על כל ברכה. כי אלו מנהגי אבותינו, לנוהגים להתפלל תפילה אחת, ולא למתפללים לחש וחזרה.