חוזה בהלכה

שאלה: 

לכבוד הרב,
האם המושג המשפטי "חוזה" קיים גם בהלכה היהודית, בצורה כזאת או אחרת? כידוע, במשפט החילוני/הבינלאומי קיים מושג משפטי מרכזי שנקרא חוזה, היינו הסכם. החוק בכל מדינה מגדיר כיצד נכרת חוזה (הצעה וקיבול), מהם התנאים ההכרחיים לכריתתו (גמירות דעת, מסויימות), אופן כריתתו (בכתב/בע"פ) פרשנותו, ביטול חוזה בשל פגמים בכריתתו, אופן קיום החוזה בתום לב, חוזה לטובת מוטב צד ג', מהם התרופות והפיצויים שזכאים להם במקרה שהחוזה מופר על ידי מי מהצדדים וכו'. דומני שדיני חוזים הם הענף המרכזי במשפט החילוני ומשפט הגויים. כמעט כל תחום משפטי נידון גם בהתאם לדיני החוזים הכללים בנוסף לדינים הספיצייפים של אותו התחום (מכירה וקניה, שכירות ושאילה, ביטוח, עבודה, מתנות, רכישת שירותים, צרכנות) רוב התביעות האזרחיות יכללו עילה חוזית כלשהי - השבת כסף על פי חוזה, פיצוי על הפרתו, אכיפת חוזה וכו' השאלה שלי היא האם קיימת מקבילה למושג "חוזה" במשפט היהודי עברי? למיטב ידיעתי אמנם ההלכה היהודית עוסקת בדיני קניה ומכירה, שכירות ושאילה, עבודה, שומרים וכו' אבל לא מגדירה מושג "חוזה" כמושג עצמאי. וכל תחום נידון לפי הדינים הספיציפיים של התחום, ואין דיני חוזים כללים שחולשים על כל ההסכמים באשר הם. האם הרב מכיר חוזה או מקבילה לו במשפט היהודי?

תשובה: 

אכן במשפט הכללי יש התייחסות מירבית ופרטנית לדיני חוזים, כפי שכתבת. ובמשפט התורה ראו בחוזה אמצעי להגיע לדרגה המושלמת שהיא המכירה, והיינו זכות חפצית. ולכן במשפט התורה יש מעשי קניין שבאופן מיידי האדם רוכש באמצעותם זכות חפצית שהיא הבעלות. אולם יש במשפט התורה התייחסות להתחייבות למכור או לקנות, כמו קללת "מי שפרע" וכיו"ב.

תאריך: 
19/03/17 כ"א אדר התשע"ז
x

Audio Playlist