המקור ל"סמיכה" הוא בגמרא סנהדרין, שהיו חכמי ישראל, שהיו מוסמכים ממוסמכים עד משה רבינו, מסמיכים מורי הוןראה ודיינים מוסמכים, בעלי סמכות לדין דיני קנסות, וכן לדון דיני עונשין ולשמש כחברי סנהדרין הגדולה. אולם אותה סמיכה בטלה. והיו ונהגים רבנים גדולים להסמיך את תלמידיהם, לשמש כרבנים מורי הוראה אם נכחו לדעת שהם ראויים לכך, "ייורה יורה". וכן הוסמכו, מי שהיו ראוים, לבדוק מומים של בעלי חיים וכיו"ב. סמיכות אלה נהגו בהן גם לאחר שבטלה הסמיכה העיקרית, שבראשית תשובה זו. בדורות האחרונים, הנהיגו מעין סמיכה שרבנים שהכירו תלמידי חכמים ראויים לרבנות, או שבחנו אותם, נראו שהם ראויים לשמש כרבנים, הסמיכו אותם לכך. בימינו, מועצת הרה"ר לישראל, מידה את עניין הסמיכה, ויישר כוחה על כך, היא מקיימת בחינות למעוניינים בסמיכה, ולראויים לה, בנושאים הלכתיים שונים ורבים, שרב בישראל זקוק להם בתפקידו כרב עיר, והללו שעוברים בחינות אלו, ונמצאים ראויים באישיותם לשמש כרבנים, מקבלים תעודה מהרה"ר לישראל, ותעודה זו מאפשרת לבעליה להתמודד על משרת רבנות.