תקיעה לפני תפילת שחרית

שאלה: 

ילמדנו רבנו:
א. מה הסיבה למנהג הקדום לתקוע לפני תפילת שחרית (מהרי"ץ, עץ חיים, ח"ד עמ' קעא/ב ): אולי בניגוד לתוס', כאשר בטלה שעת השמד חזרה התקיעה למקומה.
ב. מה הסיבה שהמנהג אינו שכיח.
ג. האם יש פירוש של מורנו הרב יוסף קאפח להלכות שופר (אני לא מצאתי)

תשובה: 

א -
ב. דע, שהמנהג הקדום היה כשיטת רבינו, לשמוע 40 קולות, 30 מיושב ו - 10 קולות במוסף. כי את המוסף התפללו רק תפילה לא לחש וחזרה, אלא שהש"ץ התפלל בקול רם, והוציא ידי חובת כל שומעיו. אולם אחרי גלות מוזע, היו מחכמי צנעא ששינו את שני המנהגים, הנהיגו להתפלל מוסף ר"ה גם לחש וגם חזרה. והנהיגו לשמוע 101 קולות, 30 מיושב, 30 בלחש של מוסף, 30 בחזרה של מוס, ו 10 אחרי מוסף. ואח"כ תרועה גדולה. מהרי"ץ התנגד בתקיפות להתפלל מוסף גם לחש וגם חזרה, לענ"ד משום שהוא ראה את הבעיות ההלכתיות ששינוי זה יחולל שהרי יתקעו גם בלחש, וקשה להבטיח שכל המתפללים יהיו מתואמים, וכולם יגיעו למקום התקיעות בשווה, ודבר זה יפגע בתפילה של כל אחד ואחד. וגם אם התוקע יטעה, עלולים להעיר לו באמצע תפילתם. גם הוא חשש מטורח ציבור גדול, שהרי מלבד לחש וחזרה, תקיעות גם בלחש וגם בחזרה, ולכן הוא התנגד בתקיפות לשתי תפילות, אך ברוב חכמתו התפשר במספר הקולות, ע"י שאמץ לעצמו מספר 71, כנגד בי"ד הגדול, ו 30 קולות תקעו לפני השחר, כדעת המקובלים, ובגלל טעמם, ובכך הוא ריצה את מתנגדיו. ואילו ה 40 היו ונשארו כמו המנהג הקדום. והוסיף תרועה גדולה, אחרי התפילה. מנהג זה לא שרד אצל כל הבלדי, כי יש פוסקי הלכה שהתנגדו לו (עיין הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה, ימים נוראים, עמ' קמג - קמד). וגם בגלל הבעייתיות שיש בו, אם תקעו לפני עמוד השחר הרי זה לילה, ואין ערך לתקיעות אלו, ואם אחרי עלות השחר, הרי הם כבר יצאו ידי חובתם באותן תקיעות וכיצד יברכו על שמיעת קול שופר, לפני מוסף.
ג. הערותיו על הלכות שופר. ניתן להאזין לתשובת הרב באתר נצח ישראל במסגרת ההלכה היומית באודיו, ושם הסברתי שבעבר הרחוק היו תוקעים בבוקר לפני התפילה, מדין זריזים מקדימים. אלא שבגלל שהאויבים חשדו באבותינו, שהם תוקעים תקיעה של מרד, איימו עליהם ופגעו בהם, וגזרו שלא יתקעו, כמבואר בירושלמי, ר"ה, ד, ח, ובבבלי, ר"ה, לב, ב, ומשראו שהם מתפללים שחרית וקריאת התורה, הניחו לנפשם, ולכן תיקנו לתקוע סמוך למוסף, והתוס', ר"ה, שם, שאלו ובצדק, שהסיבה לתקנה כבר בטלה. ולדעתם, חז"ל חששו שמא נחזור למצב דומה, בין כך ובין כך נראה שלאחר מעשה, חז"ל ראו שיש תועלת לוותר על זריזין מקדימין, ולדחות התקיעות סמוך למוסף, משום ברוב עם הדרת מלך, ובכדי שהמתפללים יהיו מוכנים נפשית לתקיעות ע"י זמירות, ק"ש ותפילה וקריאת התורה וההפטרה. ומשום כך לא החזירו את המנהג לתקוע לפני התפילה. אין פלא שאפילו מקובלים כמו החיד"א והרש"ש ועוד רבים, ביטלו את המנהג הקדום של המקובלים, לתקוע לפני שחרית, ועמדו על כך שיתקעו דווקא סמוך למוסף. לכן נראה שבימינו עדיף לבטל מנהג זה, כי מהרי"ץ נהגו בו בגלל מ צבו, שהתנגד לשינויים המנהגיים שהתחוללו בימיו, והתפשר עמם. אבל אסור אסור לעורר מחלוקת כשיש אדוקים במנהג, הנח להם שיש להם על מה שיסמוכו. ורק ליודעי חן ומביני דעת ומסכימים, ניתן לבטל המנהג.

תאריך: 
09/09/12 כ"ב אלול התשע"ב
x

Audio Playlist