דילוג לתוכן העיקרי

מסכת ברכות

שאלה

במסכת ברכות, ד', ז':
א. ואם הלכה בחכמים - אזי באמת תפילת מוסף להיות מלכתחילה תפילת יחיד (שכן כך נאמר בפיהמ"ש לרבינו, שהלכה בחכמים)?
ב. ע"פ פירוש רבינו לדברי ר' יהודה במשנה - ר' יהודה סובר שלא משנה מי, העיקר שתהיה תפילה מוסף בציבור במניין, בפני חכם (חבר עיר, כמו שקיימא לנו שהחי"ת קמוצה, והבי"ת צרויה), ואין זה משנה אם אני כלול במניין אם לאו. העיקר שבעיר תהיה התפילה במניין בפני החכם. האם הבנתי נכון?
ג. ראיתי מס' פעמים שגורסים "הלכה ד"' ולא "משנה ד"'. ברב הפעמים ראיתי זאת במקורותינו (מהרי"ץ, רמב"ם, מארי וכו'...). אם כן, מדוע במשניות עם פיהמ"ש לרבינו שבהוצאת מכון הרב קוק, בפרק ד', הערה 21 מארי גורס: "משנה ו"' ולא "הלכה ו"'? אשמח להסיר הספק מליבי, ולידע באופן סופי ומוחלט כיצד נהגנו בארץ תימן, וכיצד כבוד הרב מורה לנהוג כיום.
תודה רבה מארי

תשובה

1. לא נכון. אלא הלכה כחכמים, שתפילת המוסף חייב בה היחיד, וחייבים בה הציבור, כלומר שכל יחיד חייב, אבל כשיש כמה יחידים, עד לכדי מנין, חייבים להתפלל אותה בציבור.
2. לא מדויק. לדעת ר' יהודה, כשיש ציבור מתפללים מוסף, הרי היחיד, בן אותו מקום, שמסיבות שונות אינו נמצא עם אותו ציבור, הוא פטור מתפילת מוסף. אולם אם אין ציבור, כלומר אין מנין באותו מקום, כל יחיד חייב להתפלל מוסף.
3. יש שתי מסורות: מסורת אחת המכנה כל יחידה קטנה של משנה, בכרך אחד של משניות, בשם הלכה, וזו המסורת הארץ ישראלית, ויש מסורת שהמשנה היא ביטוי כולל, והיא ביטוי ליחידה קטנה, ולכן רבים נוהגים לומר פרק... משנה... טרם התחקיתי על מנהג אבותינו מקדמת קדמתה בעניין זה.