דילוג לתוכן העיקרי

רמב"ם ברכת המזון ותרגום

שאלה

שלום לכבוד הרב!
ידוע שמקצת התימנים נוהגים לדבר בין נטילת ידים לברכת המוציא, ברצונני לדעת מה מותר לומר ומה אסור, ומתי זה כבר נקרא הפסק. כ"כ טוענים שהרמב"ם הגה הלכה זאת, אם תוכל בבקשבה לומר לי איפה הרמב"ם כותב זאת.? שאלה שניה:האם ראוי עדיין היום להמשיך במסורת ולומר תרגום בקריאת התורה בשבת למרות שאנשים היום לא ממש מבינים ומקשיבים לתרגום וגורם לאנשים לצאת מריכוז? (ראיתי שכמה בתי כנסת בטלו מנהג זה...)
תודה רבה והמשך שבוע טוב.

תשובה

א. מבחינה עקרונית מותר לדבר בין נט"י לברכת המוציא. וזו אינה שיטת הרמב"ם לבד, אלא בתלמוד נאמר סמוך לנטילה ברכה. וכתב הטור שיש מפרשים בין נט"י אחרונים לברכת המזון שהיא מן התורה וזו שיטתנו. ויש אומרים בין נט"י הראשונה לברכת המוציא, וזו שיטת אחרוני האשכנזים.
ב. כן. גם קדיש בארמית ועוד. גם אם התרגום מנהג, אין לבטל מנהגי קודש אמתיים וטובים בקלות דעת. ורצוי שילמדו, מאשר שיבטלו.