דילוג לתוכן העיקרי

דין גמרא ומנהג שלא נהגנו .

שאלה

לק"י. אני ממוצא אתיופי, וברצוני לדעת באיזו דרך חייבת העדה ללכת, דהיינו מעיקר הדין. הרי מנהג אין לנו, ולא קיבלנו אף חתימת התלמוד ואין צריך לומר פסיקת הראשונים זיע"א. בלדים הולכים לפי הרמב"ם, ספרדים ע"פ מרן, אשכנזים רמ"א, ואתיופים מה..? לכאורה יש לנו דין תלמודי כרמב"ם. האם אני חייב באמת מעיקר הדין ללכת רק ע"פ פסיקות התלמוד? וגם מי שהולך לפי הרמב"ם או השו"ע, האם חייב לשמור גם את המנהגים? כגון ימי אבלות בספירת העומר, סוג ציצית, איסור דג וחלב וכו'. וכיון שאני משער שאיני יכול עדיין לפסוק לבדי מהשו"ע או מהרמב"ם (כמו שכתב הרא"ש), לפי איזה פוסק אחרון ממליץ כבוד הרב ללכת? (חבר שלי אמר שלכאורה הרב קאפח זצ"ל יהיה נוח מפני שהוא פוסק מאוד מתוך התלמוד) אשמח לתשובה כוללת וברורה לגבי הפסיקה והמנהגים,
תודה רבה להרה"ג.

תשובה

לפי הגר"ע יוסף שליט"א, יש לנהוג בארץ כמרן השו"ע. ואף שאני מבין דרכו, ומגמתו הקדושה, הרי לענ"ד הדלה והמדולדלת, פסקי מרן הם כ 80% מפסקי הרמב"ם. ואמנם אנו מייחלים בכל עת לבוא משיח צדקנו, כל בית ישראל יצטרכו לפרקי הרמב"ם שהוא היחיד שפסק הלכות לעקבתא דמשיחא. ולכן אדם כמוך שאין לו מנהגי השו"ע, בהחלט אינו חייב להיכנס לחיובים אלו, ומבחינה זו אתה יותר קרוב לתימנים. וה' יהא בעזרך.