פורים
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלתי ובקשתי: כת"ר בפיהמ"ש מגלה, על משנת "בן עיר...": "אם היה דעתו לחזור למקומו בליל ארבעה עשר ונתעכב אז קורא כמקומו, ואם אין הדבר כן, קורא עמהן". ובאר מורנו הרב יוסף קאפח (בהלכות מגלה א, י) שדברי רבנו מוסבים על כל המשנה, גם על בן עיר שהלך לכרך וגם על בן כרך שהלך לעיר. ולא נתברר לי מדוע. הרי מסתבר מאד ש"מקומו" שבדברי רבנו מוסב רק על בן העיר שהלך לכרך. שהרי סביר ש"ליל ארבעה עשר" שבדברי רבנו מוסב על מי שיש לו נפק"מ מזה, כלומר בן העיר דוקא. ולמה שבני הכרך יהיו תלויים ביום ארבעה עשר שהוא של בני העיר? וזהו פירוש דברי רבנו בהלכות מגלה: "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם היתה דעתו (כשיצא. היינו: בן עיר - לפני יד, בן כרך - לפני טו) לחזור למקומו בזמן הקריאה (זמן הקריאה של כל אחד. בן כרך - טו, בן עיר - יד) ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר הקריאה (קריאת כל אחד כדאית ליה) קורא עם אנשי המקום שהוא שם." קריאה זו, שהביטוי "זמן קריאתה" משמעותו – כל מקום וזמנו הוא, מעוגנת בכמה מקומות: בהלכה ד': "איזה הוא זמן קריאתה–זמנים הרבה תיקנו לה, שנאמר "בזמניהם–" ואלו הן, זמני קריאתה..." ורבנו מפרט שיש שני זמנים הנקראים "זמן קריאתה", ולא שיום י"ד בלבד הוא יום הקריאה. ובהלכה יא: "עיר שהיא ספק... ומברכין על קריאתה בארבעה עשר בלבד, הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם" רבנו מבאר שזמן קריאתה שהוא מדבר עליו כאן הוא י"ד. ואם כדברי האומרים ש"זמן קריאתה" בדברי רבנו הוא י"ד, מדוע נצרך רבנו לפרט "שהוא זמן קריאתה לכל העולם"? לימוד זה, כהבנת כמה ראשונים ברי"ף, נראה לי ישים בהחלט. ועוד, שמסתבר שרבנו לא ידחה כלאחר יד את דברי הירושלמי, שבן כרך יכול לעשות שני ימי פורים, שהרי לפי פירוש מורנו הרב יוסף קאפח פשוט שהדבר בלתי אפשרי. האם כבוד הרב מקבל הבנה זו?
תודה רבה לכבוד הרב.
לא. איני מקבל פרשנות זו, שאם כן היה לו לרבינו לבאר דבריו, משום שיש נפקות, אפשרות שבן כרך יצטרך לקיים שני ימי פורים. ואם העיקר חסר מן הספר. אלא שברצוני לסייע לך ואחר לדחות את דבריך. באמת לפי ביאור רבינו בפיהמ"ש, מגילה, ב, ג, ביאר לכאורה, את המילים שבמשנה "קורא במקומו", על בן עיר שהלך לכרך, שהרי כתב, שהרי כתב: אם היה דעתו לחזור למקומות בליל ארבעה עשר, ונתעכב, אז קורא כמקומו, ואם אין הדבר כן, קורא עמהן". אולם לפי זה, יש שני קשיים על רבינו ועל המשנה. על ריבנו - מדוע לא ביאר דין בן כרך שהוא יותר קשה, שהיה לו לבאר שהיה בעיר ביום ארבעה עשר ודעתו לחזור למקומו, בזמן מקומו, בליל חמשה עשר, שקורא במקומו בעיר, גם אם נתעכב ולא חזר בליל ט"ו. ובזה יש יותר חידוש, שהרי כבן כרך כבר נמצא בעיר, בליל י"ד שהוא זמן קריאתה לרוב העולם, והיה עולה בדעתנו שכבר נתחייב. ונפטר מלקרוא בכרך, או שנתחייב לקרוא גם בכרך, בירושלמי, כרבינו, לכאורה בחר לבאר דין בן עיר, שהוא יותר פשוט, וזה גם מתאים לשיטת רבינו. וקשה גם על המשנה, שגם על בן עיר שהלך לכרך וגם על בן כרך שהלך לעיר, תלתה הדין, באם דעתו לחזור למקומו, בסתם, ולא ביארה כיצד. ולכן מתקבל על הדעת, שרבינו אמנם ביאר במשנה דין בן עיר שהלך לכרך, אך העובדה שלא כתב אם דעתו לחזור בזמן קריאתו אלא כתב בסתם, אם היה דעתול חזור למקומו בליל ארבעה עשר, ובהתחשב בעובדה שגם התנא לא כתב בזמן קריאה, אלא רק אם דעתו לחזור למקומו, משמע שגם בן עיר שהלך לכרך, וגם בן כרך שהלך לעיר, י"ג שדינם ייקבע על פי כוונתם. לגבי ליל ארבעה עשר שהוא זמן קריאה לרוב העולם. ומשום כך זמן הקריאה שכתב רבינו במשנה תורה, הוא זמן הקריאה הידוע והמפורסם, שהוא ליל י"ד ולא זמן הקריאה של כל אחד ואחד.